מה זה לאהוב ? פרק 20.

״יפים שלי כמה שהתגעגעתי אליכם!״ צעקתי לאביהו וזוהר כשעמדו בחזית הבית. מעיין כבר שוחררה מבית החולים ועמרי חזר לבסיס. ״אחות שלייייי״ חיבק אותי ואביהו וזוהר רק נשק לראשי. ״מעיין בפנים, לך אליה.״ אמרתי לאביהו ונשארתי עם זוהר בחצר. ״להתקשר להדר?״ שאלתי את זוהר, הרי ששבועיים לא ראה אותה ציפיתי שיתגעגע. ״דיברתי איתה כבר, היא מרה שהיא בדרך.״ הגיב בקרירות. ״מה איתך איך בבסיס?״ שאלתי שמחה כל כך לראות אותו בריא ושלם לצידי. ״בסדר אני יודע, המפקדות שלי אלופות ואני עם אביהו.״ אמר ובהה בנמלה שטיילה על מדרגות ביתי. ״מה קרה? דבר כבר אני מכירה אותך.״ זיהיתי שמשהו לא בסדר. ״שכבתי עם המפקדת שלי.״ אמר והייתי בשוק, הלם מוחלט. הוא הבחין בהבעה שעל פניי והוסיף ״בר אני שבועיים לא ראיתי בחורה ואני והדר לא שוכבים, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. והיא פיתתה אותי אני נשבע.״ ״זוהר! היא באמת אוהבת אותך! אתה אוהב אות?״ שאלתי. שתיקה. ״תיפרד ממנה, גם בגדת בה וגם אתה לא אוהב אותה. יותר מזה?״ אמרתי והוא הנהן. ״ניכנס?״ שאלתי והרמתי את התיק הכבד של זוהר שהיה תשוש ביותר. ״אני אלך הביתה להגיד שלום לאמא שלי, דברי איתי יותר מאוחר. נצא.״ אצר ולקח מידי את התיק העמוס שלו. ״סגור.״ אמרתי ונכנסתי הביתה.
*
״נו יאללה!״ קראתי למעיין ואביהו שעוד לא סיימו להתארגן. ״קבענו לצאת בתשע אני לא מאמינה שאני מאורגנת לפניכם!״ צעקתי שוב. זוהר נכנס בדלת. ״הם עוד לא מוכנים?״ שאל ואני הנהנתי לשלילה. ״אנחנו באים אנחנו באים.״ אצרו וירדו במדרגות. ״לאן יוצאים?״ שאלתי. ״לקלרה.״ קבע זוהר. ״אבל אני לא יכולה לשתות!״ רטנה מעיין. ״גם בר לא שותה זה בסדר.״ אמר אביהו. ״הצחקת.״ אמרתי ופתחתי את דלת היציאה שכולם יצאו מהבית. ״אמא יצאנו!״ צעקתי ״תהנו ילדים שלי!״ צערה בחזרה. הגענו. המועדון האהוב עליי, הוא צפוף וכיפי כל כך. ״את לא זזה ממני״ אמר זוהר וקירב אותי אליו. ״אז בוא לרקוד.״ אמר פתי ומשכתי אותו לרחבת הריקודים. לא מותירה לו זמן להגיב. רקדתי כמו מטורפת. ״אני הולכת להביא לשתות!״ צעקתי לזוהר, ״רוצה גם?״ הוא הנהן. הלכתי לבר וביקשתי 2 כוסות וודקה. הבטתי בינתיים מסביבי בכל ההמולה שעל רחבת הריקודים, מבטי נעצר על מישהו, שנורא הזכיר לי את עמרי, ואו שזה עמרי או שאני הוזה, ואני ממש מעדיפה את האפשרות השנייה. ״תודה.״ אמרתי לברמן והגשתי לו בתמורה לשני הכוסות את עלותן והתקרבתי לזוהר. ״תגיד. זה מי שאני חושבת שזה?״ שאלתי אותו והרמתי את מבטי למישהו שהתנשק עם מחומצנת אחת שהובילה אותו לשירותים. ״אני לא חושב,״ אמר זוהר מבולבל. ״נלך לבדוק?״ שאל ואני הנהנתי. התקדמנו לעבר הזוג וחשכו עיניי. ״עמרי?״ מה אתה עודה פה?״ שאלתי והחזקתי את הדמעות. ״מה חשבת?״ אמר צוחק וניכר שהיה שיכור. ״שאני אחכה לך? אני רגיל לזיין על ימין ועל שמאל״ צחק עוד יותר והמחומצנות לידו צחקה גם היא. ״אז העדפת לבגוד במקום לדבר?״ אמרתי והיה לי ברור שאני סתם זורקת מילים שהוא לא מבין את משמעותן עקב היותו שיכור. סטרתי לו בחוזקה ומשכתי אז זוהר לרחבת הריקודים, שתיתי את הכוס שבידיי במלואה ואחריה עוד ארבעה, רציתי להנות, לשכוח מהכל. ״בר את מגזימה״ אמר זוהר כשהלכתי להזמין את הכוס השישית שלי לערב זה. ״בוא נלך הביתה.״ אמרתי לזוהר שהסכים איתי והתקדם לעבר היציאה. באמצע הערב התחשק למעיין גלידה והיא ואביהו הלכו לקנות. חיכינו להם בכניסה למועדון מכיוון שזוהר היה שתוי גם הוא ולכן לא יכל לנהוג, רכב עצר לידנו, אלה היו אביהו ומעיין, נכנסנו אני וזוהר למושב האחורי, השכנתי ראשי על כתפו והרשתי לעצמי להזיל כמה דמעות, מצחיק איך שהעולם מסתובב פעם בוגדת ופעם נבגדת.
קמתי בבוקר, האיפור היה מרוח על פניי ושיערי היה פרוע, נראיתי כמו המוות בכבודו ובעצמו. ״בוקר טוב״ קראתי בהתלהבות מזוייפת לאביהו, מעיין וזוהר. ״בוקר?״ גיחך אביהו. ״כבר שש משוגעת.״ הוסיפה מעיין. ״איזה אושר״ חייכתי חיוך מזויף ומיהרתי להוריד אותו מפניי. ״יש עוד הרבה כמוהו.״ אמר אביהו. ״מה אכפת לי?״ עניתי והתיישבתי בשולחן לא אוכלת ולא כלום, אני תא רעבה, זאת אומרת רעבה אבל אין לי חשק לאכול. זוהר שלח אליי מבט מרחם ואביהו ומעיין המשיכו לאכול. ״פתוח!״ צעקתי לעבר האדם שעמד בדלת מכיוון שאף אחד מאיתנו לא באמת התכוון לקום לפתוח אותה. ״היוש״ אמרה הדר ונכנסה לבית. רגע, הדר? ״היי״ אמרתי ושלחתי לזוהר מבט לא מבין והוא החזרתי לי מבט של ׳הסברים אחר כך.׳ ״איך את מרגישה מעייני?״ שאלה את מעיין שכבר ביצבצה לה בטן קטנטונת שמעידה על כך שהיא נושאת ברחמה תינוק. ״הכל בסדר״ חייכה מעיין והחזיקה בבטנה. ״אני עולה לישון״ אמרתי והקמתי את עצמי מהכיסא. ״עכשיו קמת!״ אמר זוהר. ״לא הבנתי מה הבעיה?״ עניתי. צלצול בדלת, ״פתוח!״ צעקתי, צלצול שני, ניגשתי לדלת, ״בעצם סגור.״ אמרתי כשראיתי שעמרי הוא האדם בדלת, הוא החזיק את הדלת ״איך שבא לך, אני עולה לישון.״ אמרתי והלכתי בלי להשאיר לו סיכוי. מאחוריי שמעתי את אביהו צועק על עמרי שהוא אפס ואין לו כבוד, נזלה לי דמעה כי ידעתי שהוא צודק. חודש וצי זה לא הרבה זמן להיות ביחד אבל זה הרבה זמן כדי לדעת שאתה מאוהב. נשכבתי במיטה וכיסיתי את עצמי, חשבתי על המון דברים, הסתובבתי הצידה כאילו כופה על המחשבות ללכת, ונרדמתי. עד מחר לפחות אני רוצה לא לחשוב על כלום.