מה זה לאהוב ? פרק 18.

״ותשמרו על עצמכם!״ צעקתי לאוטובוס שנסע ועמרי חיבק אותי מאחור, הוא לא הלך לבסיס היום. זה היום גיוס של אביהו וזוהר, כמה דמעות, כמה שמחה, כמה כאב ובעיקר-כמה פחד.
-״שלום, אני אביהו חזן, אני מיועד להתגייס לסיירת אגוז.״ אמר אביהו כשנסענו יחד לשלישות, הוא לא רצה לקחת את מעיין כי ידע שהיא רגשנית מידי. ״כן בבקשה,״ אמרה הפקידה הנחמדה ששירתה אותנו. ״תעודת זהות״ ביקשה ואביהו הגיש לבד ״אוקיי אז אני צריך שינוי בת״ש שלי״ אמר אביהו, קשה לו לוותר על החלום אבל קשה לו יותר עם העובדה שמעיין תעבור את ההריון בלעדיו. ״איזה מהם ולמה?״ שאלה הפקידה והקלידה במחשב את מספר זהותו של אביהו. ״אני מיועד לסיירת אגוז כמו שכבר אמרתי, אבל חברה דלי ואני נכנסנו להריון ואני לא יכול להשאיר אותה להתמודד איתו לבד, מה גם שהיא בת 16.״ אמר והפקידה הופתעה ומיד חזרה לעצמה. ״אוקיי, תראה אתה אמור להתגייס עוד שבוע וכמו שהבנתי לא אופציה לדחות את הגיוס, טירונות קרבית אתה כבר תעשה, אבל מיד אחרי זה אוכל להעביר אותך לבסיס פלמחים, חיל האוויר, זה קרוב למגורים ותוכל לעשות משמרות, זאת אומרת יומיים בסיס יומיים בבית, או שתוכל לעשות יומיות, תלוי מה ידרוש התפקיד. יכול להיות שבאמצע הטירונות תועבר לטירונות חיל-אווירית כדי להתרגל לחיל.״ אמרה ואביהו עיכל את העובדה שהחלום שלו להיות קרבי, כבר לא יתגשם. ״כמה זמן טירונות?״ שאלתי. ״את חברה שלו?״ חייכה אליי. ״לא, אני אחותו.״ חייכתי חזרה, ״הטירונות כחודש וחצי, אוכל לבקש שכל חמשו״ש יגיע הביתה.״ אמרה, וואו, היא עשתה בשבילנו מעל ומעבר למצופה. ״וואו, תודה רבה לך, לא יכללו לבקש יותר טוב.״ אמרתי ואביהו חייך וקם ממקומו. ״זה מה שרצינו לא?״ אמרתי כשיצאנו מבניין השלישות. ״כן… אני רק חושב על הילד, מה אם לא אהיה אבא טוב? מה אם הוא ידרדר בגללי, בר אני מפחד.״ אמר אביהו ודמעות מילאו את עיניו אל הוא מיהר למחות אותם. ״אתה תהיה אבא מבריק, תתנהג אליו כמו שאתה מתנהג אליי וכבר תעשה כל מה שאבא צריך לעשות ויותר. אל תדאג אתה תהיה אבא כמו שהיה לך וכמו שלא היה למעיין, יהיה בסדר אח שלי, אנחנו איתך.״ ניחמתי את אביהו והוא חיבק אותי חזק, ״אין עלייך אחותי.״-
״אוף מה אני יעשה בלעדיהם?״ שאלתי את עמרי בדרך לאוטו, מעיין בכלל נשברה, חודש וחצי לראות אותו רק בסופי שבוע, קשה לה. ״ואני?״ שאלה מעיין בקול רועד. ״אל תבכי,, זה לא טוב לתינוק, הוא מרגיש אם את שמחה או עצובה.״ אמר עמרי וניסה לעודד אותה. ״בא לי סושי.״ אמרה מעיין. ״לג׳אפניקה?״ שאל עמרי. ״לג׳אפניקה.״ אישרנו אני ומעיין ונכנסנו לרכב.
״יורו איזה מלך אתה עמרי.״ אמרה מעיין ואכלה בתיאבון את הרול שלה. ״אני בשירותים, כבר בא.״ אמר עמרי וקם מהשולחן. ניצלתי את ההזדמנות שעמרי לא פה לשלם על החשבון. ״סליחה? אפשר חשבון בבקשה?״ ביקשתי מהמלצרית. ״תחמנית.״ אמרה מעיין ואכלה עוד חתיכת סושי. ״מה אני יעשה כבר לא נעים לי.״ אמרתי והבטתי בחשבון שדרש 149 ש״ח. שמתי שטר של מאתיים ואמרתי למלצרית לשמור על העודף כטיפ. אמא שלי תמיד לימדה אותי להיות נחמדה ולהשאיר טים גדול, שצריך לכבד את מי שמשרת אותך. ״סליחה? את יכולה לקחת את זה מהר לפני שחבר שלי יגלה?״ ביקשתי מהמלצרית. ״לפני שחבר שלי יגלה מה?״ שב עמרי אל השולחן. ״סתם כלום״ אמרתי, ״אוף איזה מוזר זה שאביהו חייל עכשיו״ העברתי נושא מהר. ״אל תזכירי לי את זה, וזוהר הכי סובל פה, פעם בחודשיים לצאת לבית, מה עם הדר מסכנה?״ אמרה מעיין, משתפת איתי פעולה. ״ואי כמה היא בכתה היום. אוף כאב לי עליה כל כך.״ אמרתי. ״כן, מזכיר לי את אחותי כשהתגייסתי.״ אמר עמרי, ״מתי את באה לראות אותה?״ שאל. ״כשתזמינו אותי.״ צחקתי, ״כן כי את גם צריכה הזמנה. אמא שלי מתה לפגוש אותך כבר.״ אמר ואני חייכתי. ״אני אבוא לשבת.״ חייכתי. ״זזנו?״ אמרה מעיין. ״כן אני רק ישלם.״ אמר עמרי. ״אנחנו באוטו.״ אמרתי, לקחנו את המפתחות של האוטו שלו ורצנו למכונית.
״תודה על הכל יפה שלי, תתקשר יותר. מאוחר?״ אמרתי כשהגענו לביתי, מעיין עדיין ישנה אצלנו, היא לא דיברה עם ההורים שלה מאז מה שקרה, והם גם לא ינסו לפנות אליה, יש שמועות שהם מאמצים ילד בתקופה הזאת. ״כן חיים שלי, ואני לא מאמין שילמת במסעדה.״ רטן. ״זה כלום לעומת כל מה שאתה עושה בשבילי״ נישקתי אותו. ״ביוש, אוהבת אותך.״ אמרתי ויצאתי מהמכונית. ״מה זה?״ שאל ״אניייייי אוהבת אותך״ הוא שונא שאני אומרת רק אוהבת אותך. סגרתי את דלת המכונית ועלינו הביתה.
״מעייני מתרגשת לקראת התינוק?״ שאלתי שאלה טיפשית, היא נכנסת עכשיו לשבוע השישי שלה, חודש ושבועיים. ״את לא מבינה כמה, איך אני מחכה שהוא יתחיל לבעוט, שאני קודם כל ידע אם זה בן או בת!״ אמרה קורנת מאושר. ״שייצא יפה כמו אביהו, ושאביהו יתקשר כבר!״ צעקה. ״עוד מעט יפה שלי, הכל יהיה בסדר.״ אמרתי וליטפתי את הבטן שלה, אני עומדת להיות דודה! אני לא יכולה לחכות כבר!