מה הרגשתי שם-פרק 7
"כן" עניתי לו בארסיות.
"אתה כל-כל לא בליגה שלה. אתה…" ושתק לרגע. "אתה והיא… היא!, איך?" .מעצבן.
"סתום" אמרתי לו.
"סתום אתה!" הוא ענה לי. "אלוהים זה כל כך סקסי" אמר והסתכל על גאיה ועל הילדה החדשה הזו, אניל, לאחר מכן הוא נשך את שפתו.
"סתום!" אמרתי ונתתי לו מכה בזרוע.
"אידיוט.." הוא אמר. כמו שאמרתי, מעצבן.
"על מה הם מדברות?" הוא שאל.
"הורג אותך שאתה לא יודע על מה הם מדברות,אה?"
"ברור שהורג אותי!, אני באמת מחבב אותה"
"אתה כל-כך רדוד…"
"מה זה היה אמור להביע?"
"שאתה רדוד"
"למה אתה חושב ככה?"
"כי אתה באמת ככה"
"מאיפה אתה יודע?" שאל אותי כועס.
"אתה מכיר בכלל את גאיה? לא, על סמך מה אתה 'באמת מחבב אותה'?"
"אני מכיר את גאיה, היא הייתה הנשיקה הראשונה שלי ו… בעצם אני לא אמור לספר לך"
"אתה ה-יובל?"
"יש ה-יובל?" הוא שאל כשעינייו מתרחבות וחיוכו הופך לענקי.
"שמעת מה היא אמרה?" גאיה שאלה את האידיוט.
"לא זה היה משהו חשוב?" שאל עם חיוך אידיוטי.
היא גיחכה מעט ואמרה "כן, האמת שאתה צריך לעבור מקום.. אז…"
**************************************************************************************************
"אה, אוקיי, היי, הרבה זמן לא נפגשנו…" הוא אמר עם העיניים שתמיד המיסו אותי. "כן…, תפגוש אותי בחדר אוכל… ביי" אמרתי לו והתיישבתי ליד ארנולד, שישר התנפל עליי. איזה כיף.
"אל תאמיני למילה ממה שהוא אומר לך,הוא סתם סנוב מעצבן" הוא אמר עם פנים שמלאות בזעם טהור ונקי.
"מה קרה לך?"
"הוא דיבר עלייך אז אמרתי לו שיש לך חבר"
"אה כן לגבי זה" קטעתי אותו. "נפרדתי מהנרי היום אז…"
"ולגבי זה… אמרתי שאת חברה שלי.." הוא אמר והסמיק.
"תודה!" אמרתי ודרך אגב אני יודעת שהוא סנוב מעצבן… אני הייתי חברה שלו..,כמה חברות היו לך?"
"אחת"
"מי?"
"את תכעסי עליי"
"תגיד!"
"אשלי"
גיחכתי. "אשלי?" והגיחוך הפך לצחוק.
"כן.." אמר נעלב.
"גאיה תשתקי כבר!" צעקה המורה. ניסיתי להפסיק לצחוק אבל לא הצלחתי. "צאי מהכיתה!" היא צרחה עלי. המשכתי לצחוק ויצאתי. הלכתי לפארק שהיה שם, מה יש לי לעשות?.
"מה עשית שגרמת לה לצחוק?" המורה שאלה וכל העיניים היו נעוצות בי. "כלום" אמרתי וחייכתי ולאחר מכן גם אני התחלתי לצחוק. "מה יש לכם היום?!" היא צרחה שנית. "לא יודע" אמרתי "צא.." היא אמרה ויצאתי מהכיתה לפארק ידעתי שגאיה תהיה שם.
וואו, משעמם פה יותר מהכיתה. זה אומר שמאוד משעמם פה! החלטתי ללכת ל…. לא יודעת סתם ללכת… אין לי משהו יותר טוב לעשות. נכון?
הלכתי לכיתה… כאשר עיניי פגשו בעיניו של הנרי. "לאן את הולכת?" שאל אותי בערמומיות. "לא עניינך" עניתי. הוא תפס בחוזקה בידי כך שלא יכולתי לברוח.
"אין דבר כזה, לא ענייני, את שומעת?" אמר בכעס.
"עזוב אותי.. עכשיו!"
"או שמה?" הוא שאל אותי בערמומיות.
הוא המשיך "אין דבר כזה שיש לי כאן ילדה שעדיין לא $#%@&! שומעת?" הוא צעק עליי.
"אין לך כבוד.. לאנוס אותי? לא נראה לי.."
"בהחלט שלאנוס אותך… בהחלט…" אמר וניסה להפשיט את חולצתי. אני התנגדתי. ואז הוא עשה את זה. הוא נתן לי סטירה. "עכשיו אין לך כבוד בכלל, מרביץ לנשים, אונס.. מי תרצה אותך?" ועכשיו הוא נתן לי אגרוף. בכי נאגר בעיניי, אך לא נכנעתי. לא לבכי ולא להנרי. והאמת? גם לא לעצמי.
"אין לך טיפת כבוד.. אם נשארה לך, עכשיו הוא חוסלה לתמיד, אתה מגעיל ודוחה, קדימה!" צרחתי והוא המשיך להרביץ לי "תרביץ ולא לשכוח לאנוס אותי? כן? איך אתה יכול לעשות? איך אתה יכול להסתכל אל תוך עיניי הירוקות עם עינייך היפיפיות ולהרביץ לי? אתה דוחה…" צרחתי כשעל פני מבט נגעל. הוא נישק אותי.
"תתרחק ממני!, לא הבנת את זה?!" המשכתי לצרוח. "איך מקודם נתת לי אגרוף ועכשיו אתה מנשק אותי, עם הלשון?! אין לך… אין לך כבוד… אתה לא מאמין כמה אהבתי אותך אבל עכשיו" אמרתי עם פרצוף נגעל על פניי "אני לא מבינה איך.." לחשתי. עכשיו תעזוב אותי! ומיד!" המשכתי לצרוח והוא נתן לי סטירה ואגרוף. "תשתקי!" הוא צעק.
"למה נראה לך?, אמרתי לך אני צריך ל$%#& את האחרונה שלא $%#&@^!" המשיך והפשיט את חולצתי כמעט לגמרי.
"עזוב אותה! עכשיו" שמעתי צעקה עם קול לא מוכר. והתעלפתי.
תגובות (1)
יא מושלם אני מתה על הסיפור הזהההההההההה