מה הרגשתי שם- פרק 5

נכנסתי לביתי, וראיתי את אחי הגדול ויל.
"ויל!" צרחתי וקפצתי עליו.
"שלום גם לך…" הוא ענה כאשר קולו היה ישנוני.
"איך אתה פה?" שאלתי. "נתנו לנו יום חופש…, אז איך אחותי?" הוא שאל.
"אחותך בסדר גמור.." שיקרתי לו עם חיוך מזויף. "ואיך אחי וחברתו הנחמדה?" שאלתי עם מבט מתעניין.
"לא עניינך.." ענה לי עם חיוך.
רק מחשבה אחת הבהבה לי כל הזמן. יש לי חברים! יש לי חברים.. יש לי חברים…. יש!, אני יודעת שזה מוזר אבל כנמצאים במצב נואש כמו שלי, חייבים משהו לשמוח עליו.
"יש לי חברים…" מה אמרת עכשיו, גאיה?! שאלתי את עצמי. מה עשית?! סתומה, סתומה, סתומה בריבוע!
"מה?!, איזה חברים?" הוא שאל בחשדנות. סתומה, סתומה, סתומה! חשבתי בליבי.
"ידידים…, למה, חשבת שאני בוגדת?" שאלתי עם חיוך.
"יש לך עם מי לבגוד?" שאל בכעס.
"כן" אמרתי והרמתי את גבותיי יחד עם חיוך ערמומי.
"מי?" שאל שוב בכעס.
"לא עניינך.." אמרתי ועליתי במדרגות לחדרי.
*
"תתעוררי כבר!" שמעתי את קולו של אחי.
"טוב, בסדר!" צעקתי עליו. קמתי כאשר אני עוטה מבט ישנוני על פניי. צחצחתי את שיניי והתקלחתי. לבשתי חולצה שחורה עם ציור של אולסטאר עלייה, שורט לבן (לא זנותי) ונעליי אולסטאר ירוקות בוהקות.
"ביי!" אמרתי לדודתי, לאחי ולאחותי הקטנה.
*
פגשתי את החנונים כשיצאתי. "היי!" אמרתי להם.
"היי" הם ענו ושוב עטו את המבט המופתע שלהם.
"מה יש לכם?" שאלתי כשגבותיי מכווצות.
"כלום" ענה יונתן כאשר הוא עטה את פרצופו המופתע.
"הפסדתי משהו מעניין אתמול?" הוא שאל.
"לא" עניתי לו.
"באמת?, אני נפגעתי" אמר ארנולד.
"למה נפגעת?" שאל יונתן.
"כי היא נישקה אותי!" הוא אמר.
"נישקת אותו, איפה?" הוא שאל כאשר מרוח על פניו חיוך ערמומי.
"סוטה!" אמרתי לו עם חיוך.
"הגענו, איזה כיף.." עומר אמר.
"יופי הו!" אמרתי בציניות.
"איזה שיעור אתה?" שאלתי את אורי.
"היסטוריה, את?"
"מתמטיקה.."
"גם אני" אמר יונתן.
"הארי, איפה אתה?"
"ספרות.." הוא אמר כשהיה על פניו חיוך חולמני.
"במי?" שאלתי.
"מה?" שאלו אותי כולם.
"במי?" שאלתי שנית.
"זה משהו של בנות?" ארנולד שאל.
"וואו" אמרתי כשהיה עליי מבט מופתע.
"מה?" שאל הארי.
"אתם באמת לא שמתם לב לזה?" שאלתי מופתעת.
"למה?" הם שאלו שוב והגענו ללוקרים.
"לזה שהוא דלוק על מישהי מספרות…" אמרתי כאילו זה היה נורמלי.
"באמת?" שאל אותו אורי.
"כן.." אמר במבט חולמני.
"על מי?" שאלתי בחיוך מסתקרן.
"אשלי" אמר. אני נחרתי.
"מה?" הוא שאל כלא מבין.
"אשלי? תמצא לי מישהי אחת שהיא יותר מעצבנת ממנה.."
"את". נחרתי שוב.
"מה?"
"אתה פתטי" אמרתי והלכתי לכיתת מתמטיקה.
"מה?" צעק אליי.
"היי, מה קורה?" שאלתי כשראיתי את הנרי.
"עכשיו הכל מעולה…" אמר ונישק אותי. הנשיקה הייתה ממש טובה. ממש… טובה…
"תקשיב בוא נדבר שנייה" אמרתי ודחפתי אותו לכיתה ריקה.
"מה קרה?" שאל אותי ונישק אותי שוב. רק שהפעם הוא ניסה להפשיט את חולצתי. התנתקתי ממנו במהירות.
"אין לך טיפת כבוד?!, מ#$%& את החברה הכי טובה ויום לאחר מכן מנסה ל#$%& אותי!, זה נגמר!" צעקתי עליו. ויצאתי מהכיתה.
"היי, מה קורה?" שאלה אותי לילי. %!$#^@!
חייכתי ואמרתי בארסיות "אל תדברי איתי יותר… בבקשה ממך…, תלכי לאקס שלי ותמשיכי ל*#$@ אותו… את יכולה… בעצם את לא צריכה את האישור שלי.. עשית את זה כבר!" אמרתי והלכתי ממנה.

נכנסתי לכיתה והתיישבתי בשולחני הבודד, עם הרגשת בדידות שמאיימת להרוג אותי.
'מה קרה?' ארנולד שלח לי.
'פרידה ופרידה! איזה כיף לי!'
'מה?' נחרתי וסגרתי את הטלפון.
"שלום תלמידים" אמרה המחנכת בגסות.