מה את שותקת תגידי משהו פרק 30 ואחרון

עברה שנה מאז המוות של אמילי ותום. רוצים לדעת מה פספסתם בשנה אז זה מה שקרה:
זאת הייתה השנה הכי קשה בחיים שלי! אפילו שמבחוץ זה נראה שהכל בסדר מבפנים אני שבורה! בשנה הזאת נהפכתי להיות קשה יותר ממקודם אם פעם הייתי מראה רגשות אז בשנה הזאת זה השתנה.
תנחשו מי מת גם?! דניאל! כל מוות שקרה בשנה הזאת הוא בגללי אנשים רצו לפגוע בי והם ידעו איך! גילינו את זה כשניסו להוריד גם את אושר אבל זה לא הצליח להם. אושר ואני עדין ביחד ורק הוא יודע מה עובר עליי.
בשנה הזאת גם נכנסנו חזק בקטע של הפשע או לפחות אני נהפכתי להיות המחסלת הכי טובה שיש כל זה רק בשביל להשיג נקמה על המוות של תום דניאל ואמילי האנשים שהכי אהבתי בחיים הם לקחו לי אותם ואני אתנקם בהם! .
"אור יאללה תארגני בזריז אנחנו צריכים לצאת למשימה" אמר אורי היום זה היום! היום אני הורגת את הבנאדם שאחראי לכל הרציחות האלה.
רצחתי את השליחים ועכשיו נשאר לרצוח את השולח. לבשתי טייץ שחור גופיה סבא לבנה נעלים שחורות עם פסים וורודים אספתי את השיעק לקוקו גבוהה הכנסתי אקדח במכנסים וסכין בחזיה. ירדתי למטה וחיכיתי לאורי
"אורי יאללה רד כבר! " צעקתי לאורי
"אני יורד אני יורד רק תפסיקי לצעוק" אמר אורי כשהוא יורד במדרגות לקחתי את המפתחות של הגיפ ויצאנו לווילה של אבי חבר של אבא.
"שלום שלום" אמרתי לאבי ונכנסתי למשרד שלו
"טוב היום זה היום שלך אני השולח אתכם עוד שני אנשים שיעזרו לכם" אמר אבי
"אין לי בעיה כל עוד אני זאת שהורגת את דוד זה שאשם בהכל! " אמרתי לאבי והוא הנהן לחיוב.
נכנסנו לגיפ ונסענו לבית של דוד הבן זונה שפקד לאמלל לי את החיים ולרצוח את החברים שלי שהם כמו אחים. בחודש האחרון עקבתי אחרי כל תנועה שלו מאז שהוא מתעורר ועוד שהוא נרדם איפה השומרים ממוקמים הזמן שבו הם מתחלפים ככה שהכל חייב ללכת חלק! עצרנו מול הבית של דוד.
"טוב תקשיבו שניכם נכנסים מהכניסות ואני ואורי נתפס על החומות ונקפוץ לבפנים תורידו את כל השומרים עד שאנחנו מגיעים לדוד ותשמרו אותו לי ברור?! " שאלתי
"ברור" ענו וכל אחד התפצל לדרך שלו. עליתי על החומה נשארתי יושבת מקופפת הוצאתי את האקדח חיברתי אליו את המשתיק קול וכיוונתי על השומרים אחד מהם התקרב ממש יריתי בו קפצתי מהחומה ומשכתי אותו אל תוך השיחים אחרי שתי דקות עבר עוד אחד והורדתי גם אותו ומשכתי אותו גם לתוך השיחים יצאתי מהשיחים והתחלתי להתקדם לחלון הקרוב הרמתי אותו קצת הצצתי פנימה וראיתי שני שומרים הורדתי את שניהם ונכנסתי המשכתי ללכת עד שהגעתי למשרד של דוד ושם פגשתי גם את שני השומרים שלנו ואת אורי.
"אוקיי ביינתים הכל הולך לפני התוכנית עכשיו שניכם תשארו כאן ואני ואורי נוריד את השומרים שבתוך המשרד ואת דוד" אמרתי הסתכלתי עליהם והם הנהנו לחיוב אני ואורי התקרבנו לדלת
"טוב בספירה של שלוש פותחים את הדלת ומורידים את השומרים הכי מהר שאפשר יש שניים ליד הדלת אחד מכל צד ושניים מול הדלת מאחורי דוד" אמרתי לאורי והוא הנהן סוף סוף הרגע שחיכיתי לו לא ראיתי בעיינים פשוט רציתי להרוג את הבן זונה שהחיים שלי הפכו לכאלה בגללו !
"שלוש…." לחשתי
"שתיים.. " לחש אורי
"אחד…" אמרנו ביחד פתחתי את הדלת הורדנו את שני השומרים שליד הדלת נשארו עכשיו אלה שמול הדלת היה קרב יריות ובסוף הצלחנו להוריד אותם
"מה אתם רוצים כסף כוח מה?! " שאל דוד בלחץ כשהבין שהוא הפסיד
"נקמה! " אמרתי
"על מה נקמה? " שאל דוד
"היי נעים להכיר אני אור זאת שאתה פוחד ממנה פחד מוות והחלטת לאמלל לה את החיים" אמרתי עצבנית
"וואלה חשבתי אני אמצא איזה בת אבו גבר לא את" אמר דוד וגיחח
"חמוד עכשיו אתה הולך להצטער על זה ושאני אגמור איתך אתה תתחנן שאני אהרוג אותך! " אמרתי כיוונתי את הרובה לרגל שלו ופגע בדיוק בקרסול
"אייי יא בת של זונה" דוד צעק
"לא יפה לקלל" אמרתי וכיוונתי לו לרגל השניה את הרובה ופגעתי בול בכף רגל
"אניעל של האמאמא שלך הצולעת! " הוא אמר וגיחחתי
"אתה יודע איפה הכי כואב? " שאלתי את דוד
"לא איפה" הוא אמר כשהוא נאנק מכאבים
"עכשיו תדע אמרתי וכיוונתי לו בין הרגלים ויריתי. דוד צרח צרחה חזקה שהבהילה אותי כל כך
"טוב תשתוק תשתוק" אמרתי ויריתי בו שתי יריות בלב ואחת בראש הסתובבתי והתחלתי ללכת לדלת הגעתי סובבתי את הידית הסתובבתי וראיתי את אורי עדין בוהה בגופות
"יאללה אורי אתה בא? " שאלתי אותו
"כן בטח" הוא אמר ושלח מבט אחרון והתחיל ללכת לדלת הסתכלתי סביבי וראיתי שאחד מהשומרים עדין חי ומכוון על אורי אקדח והאצבע שלו על ההדק כבר
"אורי זוז! " צרחתי ורצתי אליו מוציאה את הרובה מהטיץ עומדת לפני אורי ויורה בשומר אבל זה היה מאוחר מידי הוא הספיק לירות וזה לא פגע באורי זה פגע בי הרגשתי את האזור של הפגיעה צורב נפלתי על הרצפה גוססת
"אור קומי אור בבקשה לא!" צעק אורי
"למה למה לא נתת לו לירות בי ולהרוג אותי מה אני יעשה בלעדייך מה?! " שאל אורי והתחיל לבכות הרגשתי שנהיה לי קר והתחלתי לראות מטושטש
"אורי תזכרו תמיד שאהבתי אתכם! אותך ואת אמיר אתם האחים הכי טובים שיש ותבקש מאושר שימשיך בלעדיי" אמרתי מגמגמת ומנגבת תוך כדי את הדמעות של אורי
"אור יש זמן אל תמותי לי עכשיו! " אמר אורי תפס אותי בשתי ידיו ורץ איתי לגיפ
"אורי באמת שאני מצטערת על הכל" אמרתי לאורי ועצמתי את העיניים לא הצלחתי להשאיר אותן פקוחות יכולתי רק לשמוע
"אור פתחי את העיניים אור בבקשה אל תלכי לי אחות קטנה שלי בבקשה אור אם את אוהבת אותי תפקחי עיינים! " אמר אורי
"אני מצטערת!.. אמילי דניאל תום הינה אני באה" גמגמתי את המשפט האחרון ומתתי

מנקודת מבט כללית
יום ההלויה הגיע אושר אמיר ואורי נשארו אחרי כולם והסתכלו על הקבר של אור
"אחות קטנה איפה את בבקשה תחזירי" מלמל אמיר
"אין לך מושג כמה אני מתגעגע אלייך מה הייתי עושה כדי לראות אותך רק עוד פעם אחת מחיכת צוחקת שמחה" אמר אורי
"יפה שלי תמיד אהבתי ואני אמשיך לאהוב בחיים לא חשבתי שניפרד חלמתי על עתיד משותף אבל עכשיו זה כל כך מצחיק לחשוב על זה. אתה מתכנן דברים ואלוהים צוחק לך בפנים! " אמר אושר
"אחות קטנה אוהבים אותך ולא נשכח אותך אך פעם! " אמר אורי