מה את שותקת תגידי משהו פרק -1

פרק -1
הגעתי הביתה סחוטה מעייפות. עם אבן של בכי בגרון. נכשלתי במדעים. הדחקתי את ההרגשה ולבשתי חיוך על הפנים, אמא עוד מעט באה. שמתי פיג׳מה שאבא קנה לי כשהוא טס לגרמניה, של הלו קיטי :) הכנתי שוקו חם והדלקתי את התוכנית האהובה עלי.
בשיא התוכנית הטלפון צלצל. קמתי מהתנוחה הנוחה שישבתי בה ועניתי לטלפון
״שלום, אני מדברת עם ליעד?״
״כן. מי זה רק?״ שאלתי עם פיהוק
״מדברת סיגל מבית החולים מאיר, ההורים שלך אפרת ויאיר כן?״ הנהנתי במהירות ואז נזכרתי שהיא לא יכולה לראות אותי ״כן״ עניתי בקול צרוד ולחוץ, השתעלתי. ״טוב מתוקה כדאי לך לבוא לכאן מהר ההורים שלך עברו תאונת דרכים חבל על כל רגע..״
ניתקתי. חשכו עיני, מה?! דיברתי אל הטלפון אך לשווא, השיחה נותקה. לבשתי את הכפכפים שלי במהירות ויצאתי מהבית בלי לנעול את הדלת. בזמן שחיכיתי בחוץ למונית הרגשתי את הקור חודר לעצמותי. היה קר, הרגשתי איך גוש גדול נתקע לי בגרון, אבל לא בכיתי, הגוש חנק אותי. לא הייתי מסוגלת, עליתי על המונית הראשונה שראיתי לכיוון בית החולים. לא בכיתי. לא הצלחתי.