בעלי

"את יודעת שאת מיוחדת נכון?" שאל אותי רועי כשנשכבתי עליו ופניי מביטות לתקרה השחוקה.
אנחנו נשואים כבר חודש והבית שלנו חייב שיפוץ.
ליטפתי את ידו העבה שהקנתה לי ביטחון ברגעים קשים וכעת היית מעליי.
הרעפתי עלייהן נשיקות קטנות ועדינות.
"אם אתה אומר. ובמה בדיוק אני מיוחדת?" שאלתי בתמימות.
"הדרך שבא את מסתכלת על החיים, השקפת העולם שלך לגביי האנשים. את האדם הראשון בחיים שגרם לי להבין שיש טוב בעולם הזה. ועל זה אני מודה לבורא שבחר לי אותך מכול הנשים". אמר לי בכנות והמשיך. "וכמובן ההליכה האדישה שלך שמשגעת אותי והדרך שבה את אוספת את השיער שלך כשאת עצבנית עליי ".
הוא רכן מעליי ונתן לי נשיקות עדינות על המצח.
"תמשיך.." ביקשתי ונישקתי את הסנטר שלו כשחיוך על פניי.
"אממ..תביאי לי פיצוי על המחמאות ואני אמשיך.". התעקש והפסיק לנשק אותי כשבפניו חיוך ממזרי.
"אה כן? אז תתכופף אליי שנייה." אמרתי והוא רכן על פניי שוב.
התחלתי לנשק כל סנטימר בפניו של רועי ולא
דילגתי על אף חלק.

הו
הוא השמיע קולות של הנאה ודרש שאמשיך, כשהגעתי לשפתיו העבות נשכתי אותן והוא ניסה להתנתק ממני "אישתי, ת'זבי אותי". ביקש ובקושי שמעתי אותו.
צחקתי וחייכתי כשפתיו בשפתיי.
שיחררתי אותו הוא נישק אותי באגרסיביות ובאהבה רבה יותר ממה שחשבתי שהוא רוחש לי.
התנתקנו אחד מהשני וכנראה הייתי סמוקה ואדומה לפי הבעת פניו המצחיקה של רועי כשהביט בי.