מה אני עושה פה?!- פרק 4-

עברו כמה ימים. עברתי במסדרון של בית הספר, ויד משכה אותי לחדר צדדי. צרחתי, ויד כיסתה את פי. ״תירגעי, זה אני״ אסי אמר בעצבנות והוריד את היד. ״תעזוב אותי!״ אמרתי בעצבנות ושחררתי את ידי מידו. ״אני צריך את הדיסק שנתתי לך״ הוא אמר. ״אוקיי״ אמרתי. הוא חיכה. ״נו!״ הוא אמר בחוסר סבלנות. ״מה נו? הוא בבית שלי״ אמרתי. ״כוסאמק ערס״ הוא מלמל והניח את ידיו על פניו. ״את מביאה לי אותו מחר על הבוקר״ הוא אמר ויצא מהחדר. נשמתי עמוק, ויצאתי מהחדר.
בערב, מצאתי את הדיסק שלי ושל ג׳וני מלפני שלושה שבועות. הוא התעקש לצלם אותי שרה את השיר שכתבנו. ״ג׳וני, בשביל מה להתעקש? אני במילא אמחוק לך את זה אחר כך״ אמרתי בסרטון. צחקתי. צפיתי בי שרה את השיר. אני כל כך מתגעגעת לחיים שלי. מה אני עושה פה? אני אפילו יותר אאוטסיידרית משהייתי באנגליה.
למחרת, הגעתי לבית ספר. ראיתי מרחוק את אסי וחברים שלו, אבל הלכתי משם לכיוון הכיתה שלי.
בהפסקה, הוא תפס בידי כשהייתי במסדרון ומיהר להכניס אותי לחדר השרת. ״שלא תתחיל להכניס לך לראש שזה מפגש בוקר יומי״ אמרתי בעצבנות. ״כפרה, תאמיני לי שזה הדבר האחרון שאני רוצה״ הוא אמר. ״יופי״ אמרתי. ״טוב יאללה, הבאת את הדיסק?״ הוא שאל בחוסר סבלנות. ״קח״ אמרתי והושטתי לו אותו. הוא הסתכל עליי. ״מה?!״ שאלתי. ״אני מקווה שלא תפתחי את הפה שלך״ הוא אמר. ״יש לי דברים יותר טובים מלדבר עליך אסי״ אמרתי. ״אני מקווה״ הוא אמר. ״טוב, ביי״ אמרתי ויצאתי מהחדר. ״היי״ הוא אמר ותפס בידי בחוזקה. הסתובבתי אליו. ״תודה״ הוא אמר. הלכתי משם.
התקדמתי לכיוון הספסלים, והתיישבתי. עבר עליי יותר מדי בשבועיים האחרונים.
בערב, החלטתי ללכת לחוף. אם הוא יהיה שם, אז אני אנסה להתחמק. אני פשוט חייבת את השלווה הזאת. רק ישבתי. בלי לנגן, בלי לשיר.. כלום. רק אני והשקט.
אחרי כמה זמן, ראיתי את העידו ההוא. ״אני לא אפריע לך״ הוא אמר. ״לא, זה בסדר״ אמרתי בחצי חיוך. הוא הסתובב בחזרה אליי. ״מה קרה שהשתנה המצב רוח?״ הוא שאל בחיוך. ״הים הוא מקום ציבורי, אתה יכול לשבת פה בדיוק כמוני״ אמרתי. הוא התיישב. ״אתה גם פה בשביל שקט?״ שאלתי. ״גם״ הוא אמר. ״וגם להתחמק מאנשים״ הוא אמר. הסתכלתי עליו. ״מהחברה?״ שאלתי. ״בעיקר, כן״ הוא אמר. ״אני אולי לא הייתי כאן המון שנים, אבל זה נראה לי מוזר שחבר מתחמק מהחברה שלו״ אמרתי. ״זה באמת מוזר״ הוא אמר. הוא גרם לי לחייך. ״זה סיפור ארוך״ הוא אמר. ״אני מתארת לעצמי״ אמרתי והעברתי את מבטי לים. ״היתרון היחיד בזה שעברתי לפה זה החוף הזה, באמת״ הודיתי. ״את תראי שיש עוד יתרונות״ הוא אמר. ״כמו מה? אנשים בלי תוכן?״ גיחכתי. הוא שתק. הסתכלתי עליו. ״סליחה״ אמרתי בשקט. הוא הנהן בחיוך. שתקתי וחזרתי להסתכל אל הים. ״פעם הבאה שאני רואה אותך פה אני רוצה שתשירי לי״ הוא אמר בחיוך. ״בחיים לא״ אמרתי בחיוך. ״למה לא?״ הוא שאל. ״אני לא שרה.. מול בני אדם״ אמרתי. ״אז דמייני שאני גלשן״ הוא אמר בחיוך. ״טוב, אני חייבת ללכת״ אמרתי בחצי חיוך וקמתי. הוא קם. ״את שוב מתחמקת״ הוא אמר בחיוך. ״נכון״ אמרתי בחיוך. הוא הסתכל עליי. ״לילה״ אמרתי, והלכתי חזרה הביתה.