מה אני עושה פה?!- פרק 2- חדש

התעוררתי בבוקר. לבשתי ג׳ינס אפור, וחולצה כחולה כהה, ואז נזכרתי.. פה אין לי רישיון. ״בואי, אני אקח אותך״ אמא אמרה לי בחיוך גאה. ״אוקיי״ מלמלתי והחזקתי חזק בגיטרה שלי.
״הגענו״ היא אמרה בחיוך ועצרה את האוטו. ״יש״ אמרתי בזלזול. היא צחקקה. ״די ברבור, תהני מזה״ היא אמרה ונגעה בכתפי. ״אין לי ממה ליהנות, ישראל זה לא מקום בשבילי, אוקיי?״ אמרתי בעצבנות. ״לפחות תנסי, תשתדלי.. אולי תמצאי לך חברה חדשה״ היא אמרה בחיוך. ״נקווה שלא״ מלמלתי ויצאתי משם. ״וענבר, בהצלחה״ היא הוסיפה בחיוך. ״תודה״ אמרתי והתקדמתי אל תוך השער.
רעש, רעש ועוד רעש. ולא מהסוג הטוב. כל האנשים האלה לא עושים לי טוב. איפה מייקל, שירגיע אותי? הוצאתי מהתיק שלי את המסמכים שאמא שלי הכריחה אותי לקחת, וראיתי מפה של התיכון, ואת הכיתה שאני נמצאת בה, יא׳ 3. נכנסתי לכיתה, ואז נשמע הצלצול. כל הילדים הגיעו, והתיישבו. המורה לא הציגה אותי, לפחות זה.
נגמרו השיעורים הראשונים, ויצאתי להפסקה. ״ענבר, כן?״ המורה קראה לי כשעמדתי בפתח הכיתה. ״כן״ אמרתי. ״תלכי לחדר המנהלת, היא רצתה לפגוש אותך״ היא אמרה. ״אוקיי״ אמרתי והלכתי לפי מה שאני זוכרת.
הגעתי לחדר, ודפקתי בדלת. אף אחד לא ענה לי. דפקתי שוב בדלת, ושמעתי רעש מבפנים. פה להיות מנומס זה משהו לא נפוץ, כנראה. פתחתי את הדלת. היא ישבה שם, ומולה עמד איזה בחור מלחיץ. קעקוע על הכתף, שכתוב בשגיאות כתיב. קעקוע על הרגל, פירסינג בגבה.. ״את צריכה משהו גבירתי הצעירה?״ המנהלת שאלה אותי. ״לא.. כן.. גלית אמרה לי שרצית לדבר איתי״ אמרתי. ״גילת״ היא תיקנה אותי. ״את הגעת מאנגליה?״ היא שאלה. ״כן״ אמרתי. ״אדווה, בואי לאודיטורים, מושיקו הקיא שוב״ אחד התלמידים נכנס. היא נאנחה. ״אני חוזרת עוד דקה ועשרים שניות, תישארו כאן״ היא אמרה וקמה. ״לא סיימתי איתך עוד אסי. אתה נשאר כאן״ היא אמרה בכעס אל הבחור ויצאה מהחדר.
ברגע שהיא יצאה, הבחור התקדם אליי. ״קחי את זה, אל תצפי, אל תראי לאף אחד, אל תעשי מזה עותקים ואל תחשבי על זה אפילו״ הוא אמר והדביק לידי דיסק. ״מה?״ שאלתי. ״תכניסי את זה לתיק שלך קיבינמט!״ הוא אמר בעצבנות שדי הפחידה אותי. הכנסתי את זה לתיק. ״יופי״ הוא אמר והתרחק ממני.
אחרי כמה דקות של שקט, אדווה, המנהלת, נכנסה. ״טוב, אסי, פעם אחרונה שאני שומעת שאתה מתייחס לילד כחפץ וזורק אותו לפח״ היא אמרה בעצבנות. הסתכלתי עליו. ״אחלה״ הוא מלמל, העביר בי מבט, ויצא מהחדר. ״בואי שבי״ היא אמרה בחיוך רגוע. אמאלה, הבית ספר הזה מוזר.
בערב, יצאתי שוב לחוף. הוא באמת מרגיע. הפעם שרתי שיר של קווין, לא משהו שאני אי פעם אוכל לכתוב. באיזשהו שלב, שמעתי צעדים מאחוריי. הפסקתי לשיר וסובבתי את ראשי אחורה. ״למה הפסקת?״ הבחור דיבר והתקדם אליי. סובבתי את ראשי בחזרה. ״אני מנגנת רק כשאני בטוחה שאני לבד״ אמרתי. ״חבל, את שרה טוב״ הוא אמר. ״יותר מכל זמר בשקל שיש פה בארץ, לפחות״ הוא אמר. הסתכלתי עליו. ״אפשר לשבת?״ הוא שאל בחצי חיוך. ״האמת שאני חייבת ללכת״ אמרתי וקמתי מהחול. ״אתה יכול לשבת, לעמוד, לשכב, מה שבא לך״ אמרתי, לקחתי את הגיטרה שלי וברחתי חזרה הביתה.