מה אני עושה פה?!- פרק 16-

עידו בא לאסוף אותי בערב. לבשתי שמלה שחורה, אולי טיפה יותר חגיגית מהרגיל. לא יודעת למה. אני עדיין מלאה במחשבות על המשפט של אסי.. מעניין איך הבחורה שהוא זיין הגיבה.
״עידודוס!״ אחד החברים של עידו מהקבוצה קרא לו. כינוי מטומטם לגמרי. עידו חייך ולקח אותי איתו אל החברים שלו. ״אני הולכת לשתות משהו״ אמרתי, השתחררתי מאחיזתו והלכתי אל המטבח של דורון. ״איפה השתייה?״ שאלתי את דורון שבדיוק עמד לצאת עם חבילת פופקורן. ״במקרר״ הוא אמר בחיוך והלך. לקחתי קולה, והתחלתי לחפש את הכוסות. ״קולה״ שמעתי את הקול של אסי מגחך מאחוריי. התעלמתי ממנו. הוא נעמד מאחוריי. פתחתי את הקולה. הוא הושיט את ידו והרחיק את זה ממני. ״את לא הולכת לשתות קולה״ הוא אמר ושם בכוסי במהירות משהו אחר. הסתובבתי אליו. ״גם אם תשכר אותי למוות אני לא ארצה אותך״ אמרתי. ״באמת?״ הוא שאל במבט מתגרה. ״בחור שבאמצע סקס צועק שם של בחורה אחרת..״ ״על מה את מדברת?״ הוא קטע אותי והסתכל אל תוך עיניי. ״את היית שם? הקשבת לנו?״ הוא שאל בחצי חיוך. הסמקתי. אני הייתי אמורה לרדת עליו, לא הוא עליי. ״למה אמרת את השם שלי?״ שאלתי בשקט. הוא הסתכל עליי. ״קוראים לבחורה ענבר כפרה״ הוא אמר בחיוך. פאק, אני כזאת מטומטמת. איזה בושות. ״אני הולכת לעידו״ מלמלתי וברחתי משם. איזה מפגרת אני.
הערב המשיך, וישבתי על הספה ושמעתי מוזיקה. ״היי״ בחורה יפה אמרה לי בחיוך. הקול שלה היה מוכר. ״היי״ אמרתי, ונזכרתי שזו החברה של אסי. ״יש לך שם יפה״ אמרתי לה בחיוך. היא חייכה. ״תודה״ היא אמרה. ״לך קוראים ענבר לא?״ היא שאלה. ״כן״ אמרתי. ״שלך גם יפה״ היא אמרה בחיוך. החיוך נמחק לי מהפנים. ״רגע, איך קוראים לך?״ שאלתי. ״ניקול״ היא אמרה וגיחכה. הוא פשוט שקרן. חייכתי.
השעה הייתה כבר שלוש לפנות בוקר. עידו נסע להביא עם חברים שלו עוד שתייה, ורק אסי והחברים הערסים שלו נשארו. חיפשתי חדר שקט, וישבתי בשקט, חושבת על הכל. אסי נכנס לחדר. הסתכלתי עליו. ״מה?״ שאלתי. ״שמעתי על השיחה הקצרה שלך.. עם ניקול״ הוא אמר. ״יופי״ מלמלתי. ״סתם השפלת אותי ושיקרת לי״ אמרתי ונעמדתי. הוא התקדם אליי. ״תתרחק ממני״ אמרתי. הוא התקדם עוד יותר. ״את לא אוהבת את הדפוק ההוא״ הוא קבע והחזיק במותני. אלוהים, ההרגשה הזאת שהוא נוגע בי.. ״את איתו סתם״ הוא הוסיף. ״ואתה עם ניקול סתם״ אמרתי. ״נכון״ הוא אמר בחיוך. ״אבל אני מודה בזה, והיא יודעת את זה. את מודה שאת לא אוהבת את הדבע ההוא?״ הוא שאל. שתקתי. ״את מרגישה אליי משהו?״ הוא שאל, בלי חיוך, נהיה פתאום רציני. ״אתה מרגיש אליי משהו?״ שאלתי והרמתי גבה. ״אני שאלתי קודם״ הוא אמר. ״לא אכפת לי״ אמרתי. הוא שתק והסתכל עליי. אפילו כשהוא עצבני הוא יפייפה. ״לא״ הוא אמר. ״גם אני לא״ אמרתי. הוא נישק אותי.
הוא הדביק אותי לקיר, והמשיך לנשק אותי את הנשיקה הממכרת הזאת. ״אסי״ מלמלתי. ״מה?״ הוא שאל אותי. ״אתה אוהב אותי?״ לחשתי והמשכתי לנשק אותו. הוא התנתק משפתיי ומלשוני ותפס בפניי עם שתי ידיו. התנשפנו באותו קצב. הלב שלי דפק במהירות מטורפת. ״יותר מאת עצמי״ הוא אמר בשקט. הלב שלי נמס. הגוף שלי השתולל והפה שלי רק רצה לפגוש את לשונו שוב. הוא חזר לנשק אותי, ואז שמענו מחיאות כפיים.