מה אני עושה פה?!- פרק 12 (:

ידעתי שהוא הולך לעשות משהו, וידעתי שאני אברח ברגע שהוא יעשה את זה. הוא נישק אותי, אבל לא ברחתי. זה הרגיש.. טירוף. הוא הדביק אותי לקיר. ליטפתי את הזיפים הקטנים שעל פניו. פאק, ממתי אני כזאת? הבטן שלי התהפכה, לא יודעת ממה. זה היה מטורף. הלשון שלו העבירה בי צמרמורות נעימות. התנתקתי ממנו. הסתכלתי עליו. מה עשיתי עכשיו? התחמקתי ממנו, לקחתי את הגיטרה ויצאתי מהחדר.
נכנסתי לכיתה. ״גברת קלמנוביץ׳, איפה היית בחצי שעה האחרונה?״ רחל, המורה, שאלה אותי. ״ניסתה להתאבד״ קרן אמרה. ״לא התעוררתי״ אמרתי, הראש שלי עוד היה מסוחרר מהנשיקה. ״שבי״ רחל אמרה לי. הנהנתי והתיישבתי. ״מה קרה?״ טל שאלה אותי. ״התנשקנו״ מלמלתי. ״את ועידו?״ היא שאלה. פאק, שכחתי לגמרי מעידו. שתקתי. מה אני חושבת על נשיקה מחורבנת כל כך הרבה? זה כולה נשיקה. עם איזה ערס.
״מה קרה?״ מייקל שאל אותי כשהתקשרתי אליו בערב. ״כלום, פשוט כלום!״ צעקתי. ״אוקיי..״ הוא אמר בחיוך. ״מייקי, תסתכל עליי, אני נראית זונה?״ שאלתי אותו. ״לא, לא נראה לי״ הוא אמר. נאנחתי והתהלכתי בחדר. ״מה קרה?״ הוא שאל שוב. ״איזה בחור נישק אותי״ אמרתי. ״אוקיי״ הוא אמר. ״מה אוקיי? זה הבחור שסיפרתי לך עליו״ אמרתי. ״הבחור מהחוף?״ הוא אמר בחיוך. ״לא, המאפיונר״ אמרתי. הוא צחק. ״מה כל כך מצחיק?!״ שאלתי. ״אני פשוט מדמיין אותך ואיזה בחור מלחיץ מתנשקים״ הוא אמר בחיוך. ״זה לא ממש עוזר לי״ אמרתי. ״זה היה סתם נשיקה?״ הוא שאל. ״ברור שזה היה סתם נשיקה״ אמרתי. ״אז הכל בסדר״ הוא אמר. ״כן״ אמרתי. ״לכי לישון אמ״ הוא אמר. ״צודק. לילה טוב״ אמרתי והתנתקתי.
בבוקר שאחרי, התלבטתי אם להישאר בבית או לא. מה עובר עליי? למה אני מייחסת כל כך הרבה חשיבות לעבריין המפגר הזה? אני הולכת לבית ספר המחורבן הזה, אני אעביר את השנתיים האלה במהירות ואני אטוס חזרה ללונדון, ואשכח שכל זה קרה בכלל.
״מה קרה ברבור?״ אמא שלי שאלה אותי בדרך לבית ספר. הסתכלתי עליה, ממתי היא חושבת שאני משתפת אותה בדברים? היא העבירה אליי מבט חטוף. ״אוקיי אוקיי, את לא חייבת לספר לי״ היא אמרה בחיוך. ״רק תהנהני, זה בחור?״ היא שאלה. נאנחתי. ״אמא, זה כלום. פשוט תקופה לא משהו״ אמרתי. ״למה?״ היא שאלה. ״אנחנו הולכים לחזור בקרוב ללונדון?״ שאלתי, מנסה להעביר נושא במהירות. היא נאנחה. ״כרגע אין אופציה כזו באופק״ היא אמרה ועצרה את האוטו. יצאתי משם בעצבנות. כל יום שעובר אני מסתבכת בבית ספר הזה יותר.
נכנסתי לבית ספר. ראיתי את אסי עם החברים שלו. הוא הסתכל עליי. די כבר, תפסיקי להיות פרחה. תשכחי ממה שקרה עם הערס הזה, ותעופי לכיתה.
התבטל לנו שיעור לשון. הרבה ילדים החליטו ללכת הביתה לשעה הזאת, אבל הבית שלי יותר מדי רחוק, אז הלכתי לחדר של השרת, ושמעתי מוזיקה.
הדלת נפתחה. פתחתי עיניים. אסי נכנס לחדר עם סיגריה. נאנחתי והתעלמתי ממנו. זה הפיתרון היחידי, לא? הוא הסתכל עליי בעצבנות ולא הפסיק לעשן. ״אתה יכול להפסיק?!״ שאלתי בעצבנות והורדתי את האוזניות. ״תפסיקי להתנהג כמו איזה תינוקת ואז אני אפסיק״ הוא אמר והכניס את הסיגריה לפה. ״אני מתנהגת כמו תינוקת?!״ שאלתי. ״כן״ הוא אמר. שתקתי. אין לי כוח אליו. החזרתי את האוזניות לאוזניי. ״תפסיקי להתחמק קיבינימט״ הוא אמר בעצבנות והוריד את האוזניות שלי. ״מישהו הרשה לך?!״ שאלתי בעצבנות. הוא הסתכל עליי בעצבנות ושתק. ״פשוט נשכח את מה שקרה אתמול?״ הוא שאל. ״לא ׳קרה׳ אתמול שום דבר״ אמרתי. ״אחלה״ הוא אמר. ״אחלה״ אמרתי. ״אז אתה יכול ללכת?״ שאלתי. ״אני לא זז מפה, תלכי את״ הוא אמר. ״מי מתנהג כמו תינוק עכשיו?״ שאלתי והסתכלתי על עיניו. ״תפסיקי עם העקיצות האלה ראבקק!״ הוא אמר בעצבנות. הוא עמד צמוד מדי. פחדתי שאני אעשה משהו שאני אתחרט עליו אחר כך. ״טוב, אני אלך״ אמרתי והתקדמתי לדלת. הדלת נפתחה. המנהלת עמדה מולנו. נעצרתי והסתכלתי עליה. ״אתה ואת, אליי למשרד, עכשיו״ היא אמרה בעצבנות.