מה אני עושה פה?- פרק 1- חדש

״וואו!!״ אמא אמרה בהתפעלות כשנכנסנו לבית. ״ברבור, נכון וואו?!״ היא שאלה בהתלהבות. ״וואו״ מלמלתי. ״איפה החדר שלי?״ שאלתי. ״קומה שלישית״ אבא אמר וכרך את ידו סביב מותניה של אמי. ״את תראי אותו כבר״ הוא אמר בחיוך. הלכתי משם למעלה.
טוב, החדר נראה מדהים. אני לא יכולה להישאר אדישה כלפיו. מיטת מים מדהימה, כריות מחוממות, רמקולים מדהימים שתמיד רציתי, וכמובן, הדיסקים הממוסגרים של הלהקות האהובות עליי. טוב, זה די מכפר על העובדה שאני בישראל. הלפטופ שלי צלצל. הנחתי אותו על השולחן ועניתי לג׳ונתן. ״היי״ הוא אמר בחיוך. התיישבתי. ״היי״ אמרתי בשקט. ״איך שם, בארץ המובטחת?״ הוא אמר וגיחך. ״אני כל כך מתרגשת שאני עומדת בין התקף לב לעילפון״ אמרתי. ״תירגעי, תשחקי קצת עם המצפון של אבא שלך, ובשנייה את פה״ הוא אמר. ״לא נראה לי שזה יצליח״ אמרתי. ״הם ממש בתוך זה״ אמרתי בדיכאון. ״טוב, אפשר לראות את החדר של היהודייה האהובה עליי?״ הוא שאל בחצי חיוך. חייכתי ועשיתי סיבוב עם המחשב בחדר. ״עזבי אותך מלימודים, תישארי בחדר הזה כל החיים שלך״ הוא אמר. ״הלוואי״ אמרתי.
״ענבר, אוכלים!״ אמא שלי קראה לי מלמטה. נאנחתי וירדתי למטה. ״דפנה״ אמרתי בחיוך ורצתי לחבק אותה. אני זוכרת אותה. היא הייתה העוזרת בית שלי כשחייתי בישראל.. הייתי בת אחת עשרה כשעזבנו, אבל אני בחיים לא אשכח אותה. ״יפה שלי, איך גדלת״ היא אמרה בחיוך ונתנה לי נשיקה במצח. ״הלוואי שככה היית מתנהגת כל הזמן ברבור״ אמא שלי אמרה בחיוך. שתקתי והתיישבתי לאכול.
״את זוכרת את החוף?״ אבא שלי שאל אותי כשקמתי מהשולחן. ״איזה חוף?״ שאלתי. הוא חייך. ״כשהיית קטנה הייתי לוקח אותך לחוף שקט כזה, שבדרך כלל לא היו בו אנשים״ הוא אמר. ״כן, אני זוכרת משהו כזה״ אמרתי בחצי חיוך. ״חשבתי, אולי תלכי לשם, לבד. תנשמי קצת אוויר טוב, תעכלי את המצב..״ ״אני אחשוב על זה״ אמרתי ועליתי לחדר שלי.
לקחתי את הגיטרה שמלווה אותי מגיל ארבע עשרה, ויצאתי בערב לחוף. הוא היה כמה מטרים מהוילה שלנו, אז לא היה לי יותר מדי בעיות בלמצוא אותו. הכל היה כל כך שקט. הגלים התנפצו במנגינה קבועה ומרגיעה, והים לא היה רועש בכלל. התיישבתי על החול, ושרתי שיר שאני וג׳וני כתבנו. כל כך מרגיע לשיר את השיר הזה, למרות שהוא שיר די קשה. מרגיע להיזכר במשהו מהבית, למרות שעברו רק עשרים וארבע שעות. זה באמת מרגיש כמו נצח. לכמה דקות פשוט לא חשבתי על מחר.. ועל איך שאני אסתדר בבית ספר החדש. פשוט נתתי למלודיה לזרום למוחי, ולתפוס את כל המקום, וזה השכיח את המצב שלי לגמרי.