מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 8 – וואן אינפקשן!

~מנקודת המבט של ג'סטין~
הגענו אל בית המלון בישראל.
"אתם תשנו כולכם באותו החדר?" שאלתי את חברי וואן דירקשן בלעג.
"לא! אין מצב…" מלמל ליאם, "בטוח אני וזאין נישן על הספה המתקפלת… אין מצב.".
"בסדר… אז זאין ונייל ישנו על הספה המתקפלת." הארי "פתר" את הבעיה.
"תודה הארי, גם אני אוהב אותך." אמר לו נייל בציניות.
"אני ישן על המיטה הגדולה ולא מעניין אותי מה אתם חושבים." אמר זאין.
"גם אני ישן על המיטה הגדולה, גאונים." אמר לואי.
"מה?! אין מצב!" התעצבן הארי.
וואו, מה עוללתי?
"טוב, טוב… מספיק עם הריבים המטופשים…" אמרתי להם מנסה להרגיע אותם.
הם לא נרגעו, "אל תתערב!" הם אמרו כולם בשיא העצבים.
"לא יכולתם לחשוב על זה בטיסה?… היו לכם 12 שעות שלמות לחשוב על זה!" אמרתי להם ובכך "זרעתי מלח על פצעיהם".
"לא יכולנו." אמר זאין משלב את ידיו.
"נכון, כי אתה, הארי וליאם הייתם עסוקים בלנסות לדחוף לי תירס לפה!" אמרתי לשלושתם.
נייל ולואי אמרו בגאווה: "ואנחנו ניסינו להגן עליך.".
הארי צחק, "אבל זה השם שלך, לא?".
"כן… אבל עדיין… אני לא אוכל את אחיי התירסים." אמרתי משלב את ידיי.
אז נשמעו צרחות.
"או-או.." מלמלתי.
"מעריצים?" שאל נייל.
"לא… מעריצה." אמרתי להם.
"מי?" שאל הארי.
"אני מזהה את הקול.. זאת… לילי." סיפרתי להם.
"שיט!" קראו כולם, התחלנו לרוץ על מנת לברוח.
"רגע! שכחנו את המזוודות!" הזכרתי להם שנייה לפני שנכנסנו אל המעלית.
רצנו לאחור, לקחנו את המזוודות ונכנסו למעלית במהירות.
לחצנו על קומה 6 מתנשפים.
המעלית הגיעה לקומה 6.
יצאנו ממנה, עם המזוודות, "איזה חדר?" שאל הארי.
"אממ… הארי… יש בעיה אחת קטנה ושולית…" אמרתי לו בשקט, "לא הזמנו חדר!" צעקתי עליו.
"אהה…" מלמל הארי.
"רגע! אז אין לנו איפה להתחבא?" שאל ליאם.
"חבורה של סתומים שלא סיימו כיתה ח'…" מלמלתי מגלגל את עיניי.
"מי שמדבר, מר-יודע-כל!" אמר זאין.
"אל תעצבן אותי!" אמרתי לו, ונעצנו זה בזה פרצופים כועסים.
"היי חבר'ה!" קרא לעברנו נייל, "בואו פשוט נחכה כאן ונשלח אחד מאיתנו בתחפושת להזמין חדרים." הציע נייל.
הסתכלנו עליו מופתעים, "אז אתה בלונדיני עם שכל…" מלמל הארי.
"ואתה מתולתל בלי." אמרתי להארי, מצטער, הרגשתי שאני חייב להתערב.
"שלא נדבר עליך, ילדה קטנה וחמודה." הוא אמר צובט אותי בלחיי.
"אתה לא יודע למה נכנסת…" אמרתי לו ואז… אתם מנחשים כבר, נכון?
עוד אחד מהריבים שלי ושל הארי.
לואי התחפש והזמין 3 חדרים.
קבענו שבכל חדר יהיו 2 מאיתנו.
כאשר הוא עלה החלטנו מי יהיה בכל חדר.
"ג'סטין, אני יכול להיות איתך בחדר?" שאל אותי נייל, "בבקשה? בבקשה? בבקשה?" הוא התחנן.
"בסדר." אמרתי לו מחייך ופרעתי את שיערו.
הוא חיבק אותי חזק בעודו אומר: "אומייגאד! אתה הכי טוב שיש!".
"אני יודע, אני יודע…" אמרתי מחייך.
הארי חרץ לי לשון.
חרצתי לו חזרה.
בחדרים האחרים:
הארי ולואי.
ליאם וזאין.
עלינו לחדרים, לפרוק את המזוודות, פתחתי את המזוודה השחורה הגדולה שלי והתחלתי לסדר את בגדיי בארון.
נייל עשה זאת גם הוא.
בעודי מסדר את בגדיי בארון מלמלתי את "Die in your arms".
"אני אוהב את השיר הזה…" מלמל נייל.
"באמת?!" שאלתי אותו, "זאת אומרת… באמת?!" הופתעתי.
"כן." ענה נייל.
"דווקא שמעתי שהאלבום "Believe" לא יצא משהו." סיפרתי לו.
"זה לא נכון… וגם עבדת עליו כל כך קשה…" מלמל נייל מביט אל הרצפה.
"My world" הצליח יותר.
שתקתי.
"ג'סטין… אתה יודע שקורן חזרה לישראל?" שאל אותי נייל.
"מאיפה אני אמור לדעת?" שאלתי אותו.
"בכל אופן… אז גם אוסטין בארץ… אנא ממך… אל תעשה לעצמך בושות…" ביקש נייל.
"כמו שאתה עושה בדרך כלל." נשמע קולו של הארי.
הוא שכב על המיטה שלנו ונשען על אגרופיו.
"אני לא עושה לעצמי בושות, הארי," אמרתי לו נעמד מולו, "ואם כבר מישהו כאן עושה בושות… אז זה אתה." אמרתי לו משלב את ידיי.
"היית מת." הוא אמר ועצם את עיניו בעודו מפהק.
"איך הגעת לפה בכלל?" שאלתי אותו.
"השארתם את הדלת פתוחה, גאונים." אמר הארי קורץ לעבר נייל.
"מצחיק…" אמרתי להארי חורץ לשון.
השמש נעלמה מן השמיים והערב ירד.
אז אני ונייל התלבשנו מהודר לכבוד ארוחת הערב וגם כי בערב… אנחנו הולכים… לשחק באולינג.
סתם, לא.
הלוואי שהיינו הולכים לשחק באולינג.
הייתי דופק להארי כדור בראש.
אבל אנחנו לא הולכים לשחק באולינג.
אנחנו הולכים לשיט בספינת פאר, לקפריסין.
כל החבורה, אני, וואן אינפקשן (זיהום), מיילי, פיצה (רינת) ולין.
בכל אופן, סיימתי להתלבש לפני נייל, אז החלטתי עוד פעם לשים בשיער ג'ל ולהעמיד אותו כמו קוצים, או דשא יבש…
כשנייל ראה אותי הוא ממש הופתע, "בן אדם, אתה לא רציני…" הוא אמר מחייך.
"מה?" שאלתי אותו.
הוא התחיל לצחוק והתגלגל על המיטה.
גלגלתי את עיניי.
וואן אינפקשן (זה כינוי חדש שהמצאתי להם) ואני נפגשנו במסדרון.
לואי התפוצץ מצחוק, "ג'סטין! ואני חשבתי שהתסרוקת של זאין מוזרה!" אמר מגחך.
"היי!" קרא זאין.
הארי צחק גם הוא (כמובן…), "תגיד ג'סטין, לא מצאת רמפה בחנות אז עשית אחת כזאת עם השיער שלך?" לעג.
"הא, הא, הא… מצחיק מאוד…" לעגתי לו.
אז ליאם הצטרף: "העמדת את השיער שלך כמו משולש ישר זווית כדי לנסות את משפט פיתגורס?" הוא אמר נחנק מצחוקו.
"מי זה פיתגורס?" שאלתי אותו תוהה.
"לא משנה…" אמר מנגב את הדמעות שיצאו לו מרוב צחוק.
"תפסיקו כבר לצחוק על ג'סטין… זה לא יפה…" אמר להם נייל.