מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 7

~כעבור כשבועיים~
המטוס נחת, אני לין ורינת חיכינו להם בשדה התעופה.
מתרגשות לראותם שוב.
המטוס נחת.
המדרגות חוברו.
אנשים ירדו, וירדו.
אבל אז, הצעדים המוכרים של נעלי הסופרה נשמעו.
ג'סטין יצא מוקף בשומרי ראש, ולאחר מכן גם חברי הלהקה.
כשהם הגיעו, זה היה שיא ההתרגשות.
חיבקנו כולנו זה את זו חזק… כמעט וחנקנו אחד את השני.
ואז עשיתי לתירס משהו שאני אוהבת לעשות לו.
תפסתי בצווארון חולצתו ושאלתי אותו: "למה לעזאזל הלכת לבית חולים?!", בתוקפנות.
הוא גיחך, "עזבי, את לא תביני…" הוא אמר משתחרר מאחיזתי.
"אני אבין! אל תזלזל בשכל שלי!" כעסתי עליו.
"נכון!" חיזק את דבריי הארי כאשר הוא מתקרב, "על מה רבים?" הוא שאל אותי בשקט.
"הוא מסרב לספר לי למה הוא הלך לבית חולים." הלשנתי.
הארי הסתכל על ג'סטין מרים גבה, "באמת למה הלכת לבית חולים? רק נייל יודע את הסיבה אבל הוא מסרב לספר לנו…" אמר הארי לג'סטין.
"עזבו את זה… בואו נלך לנצל את הרגעים היפים בילדותינו…" אמר ג'סטין קורץ לעברי.
"אתה חולה במחלה שבה מזדקנים מהר?!" נבהלתי.
ג'סטין צחק, "מאיפה הבאת את זה?…" הוא שאל כאשר הוא עומד להיחנק מצחוקו.
"אתם באים?" שאלה לין מחבקת את זאין, "הולכים לים." הוסיפה.
אז נייל הסתכל על ג'סטין במבט מבוהל, כאילו הוא מצפה לתשובתו.
"תלכו בלעדיי." אמר ג'סטין.
"למה בלעדיך?" שאלתי אותו במבט מלחיץ.
"ככה." הוא אמר.
"'ככה' זאת לא תשובה!" כעסתי עליו.
"זאת כן!" הוא אמר.
"זאת לא!" התעצבנתי.
"זאת כן!!!"
"זאת לא!!!"
"כן!!!"
"לא!!!"
"מספיק!" הארי הפריד בנינו, "אתם רבים כמו שני ילדים קטנים.".
ג'סטין נרגע מעט, "אני מצטער…" הוא אמר, "אם אתם כל כך רוצים לדעת… " הוא מלמל בעודו מביט אל הרצפה.
"נו, תגיד כבר מה קרה." אמרתי לו.
"נכון יש לי כמה קעקועים?" התחיל ג'סטין לספר, "אז בכל אופן, פתאום הגוף שלי החל ליצור התנגדות אליהם… וכל האזור שבו יש קעקוע החל להיות כחול, ואדום… והכול התנפח…" הוא סיפר נבוך.
"אוו.. ג'סטין.. אני מצטערת…" אמרתי נבוכה עוד יותר וחיבקתי אותו, "מה תעשה בעניין?" שאלתי אותו.
"יש לזה תרופות שמשפיעות מהר על זה, אבל הבעיה שיש להן תופעות לוואי והן לא מאושרות בארצות הברית, קנדה או ישראל, הן לא מאושרות ברוב העולם.
אחת הסיבות זה שהן יכולות ליצור סתימות בכלי הדם, כרישי דם כאלה… והן עלולות לגרום להתקפיי לב… ועוד כל מיני.. אז אני לא לוקח אותן.
מה שכן… יש טיפול אחר, יותר בריא… אבל הוא נמשך יותר זמן, ולכן יש לי רופאה צמודה." סיפר תירס.
"איפה היא?…" שאלתי אותו.
ג'סטין הסתכל סביב, ואז הצביע על בחורה אחת שהייתה לבושה בגופיה צהובה וג'ינס.
"זו הרופאה הצמודה שלי…" הוא אמר בשקט.
היו לה עיניים ירוקות ושיער חום-שחור.
היא הייתה בהירה, ורזה ו… עכשיו אני מבינה…
"תירס, היא ניראת בת 22." אמרתי לו.
"כי היא בת 22 בערך…" הוא אמר מרים גבה.
"היא יותר גדולה ממך!" ניסיתי לעורר אותו.
"נו ו…?" הוא שאל.
כולם הסתכלו עלינו, לא רציתי להשפיל אותו… לקחתי אותו לצד.
"מה?" הוא שאל 'בתמימות'.
"אתה מאוהב בה, נכון?" שאלתי אותו.
הוא הסמיק, "אני?! בה?! פחח'… קחח'… טחח'… לא." אמר לי.
"שקרן, יש משהו במראה שלה שאני יודעת שהוא לטעם שלך…" אמרתי לו בחיוך.
"טוב… אולי… אבל אל תגידי את זה ליד כולם… בסדר?" הוא שאל נבוך.
"בסדר…" אמרתי לו בעודי צובטת אותו בלחיו.
חזרנו אל כולם, "תודה שנזכרת לחזור… לרגע חשבתי שאני מפריע…" אמר הארי נעלב.
"סליחה שניצל." אמרתי לו ונישקתי אותו על השפתיים, "סלחתי." אמר.