מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 6 – מה הוא עושה עכשיו?

"מה קרה מלי?!" החלה להיבהל רינת שהתקרבה בצעדים מהירים והבחינה בפני.
"זה ג'סטין," סיפרתי לה כאשר דמעותיי מציפות את לחיי, "קרה לו משהו.".
רינת נבהלה מעט, "מה קרה לו?!" היא שאלה.
"לא יודעת… הוא אמר שהוא הולך לרופא… למה שהוא ילך לרופא?!" שאלתי דואגת.
אז לרינת עלה רעיון: "נתקשר למי שהכי קרוב אליו!" היא אמרה לי.
"אבל אין לי את המספר של אמא שלו…" אמרתי מסתכלת הצידה.
"לא אמא שלו! נייל! הוא סיפר לי פעם שהוא ונייל… יש להם שיחות נפש…" סיפרה לי רינת צוחקת.
צחקתי גם אני, "רק בשיחה הזאת הוא נזכר לספר לי." אמרתי לרינת.
היא צחקה.
התקשרנו לנייל.
הוא לא ענה.
"הוא בטח אוכל משהו, והוא לא מגיע לפלאפון כי הוא בקצה השולחן." אמרה לי רינת.
"איך את יכולה להיות כל כך בטוחה?" שאלתי אותה.
"כי אני מכירה את חבר שלי." היא אמרה מחייכת.
"בסדר…" אמרתי והתקשרתי להארי.
גם הוא לא ענה.
"הוא בטח שקוע בקריאת מגזין נשים…" ניחשתי.
"טעות, הוא לא קורא, הוא מתבונן בתמונות." תיקנה אותי רינת.
גלגלתי עיניים, "וואו, את מכירה אותו יותר טוב ממני…" אמרתי לה.
"אל תרגישי רע עם עצמך, את הארי? כולם מכירים." היא אמרה לי ב"עידוד".
"טוב, אבל אני יודעת שהוא מתבונן בתמונות ומחייך חיוך מטומטם!" אמרתי לה על מנת להוכיח לה שאני מכירה את הארי טוב.
"וואו, איך את חיה איתו?…" מלמלה רינת.
לין צעדה במסדרון, "היי חבר'ה, על מה מדברים?" היא שאלה אותנו.
"נתקשר לזאין!" אמרנו אני ורינת בו זמנית.
"מה?…" מלמלה לין.
גם זאין לא ענה.
"הוא בטח מסתכל עכשיו במראה ומחמיא לעצמו." אמרה לין מחייכת.
"תגידי לי לין, את מכירה את הקרמבויז?" שאלתי אותה.
"כן, למה?" היא שאלה.
"השיר 'להיות בי מאוהב' נכתב עליו." אמרתי לה קורצת, ואני ורינת צחקנו.
לין גלגלה את עיניה.
בערך ארבעה ימים למחרת, הייתה כתבה בעיתון, בה כתוב ש… ג'סטין בבית חולים!
הסיבה לא תפורסם עקב בקשה אישית מג'סטין, אמו, ומנהליו.
כשרינת ראתה את הכתבה, שתינו נכנסנו ללחץ היסטרי.
התחלנו להעלות השערות.
"את חושבת שהוא חולה במחלה קשה?" שאלתי אותה.
"קשה! קשה מאוד! הוא וודאי לא מספר זאת בתקשורת על מנת לא להדאיג את מעריציו." אמרה רינת בפחד.
"אבל במוקדם או במאוחר זה יוָדע…" הזכרתי לרינת.
"כנראה עכשיו זה לא בטוח… אני מקווה שהוא יהיה בסדר." מלמלה רינת.

~כעבור כשבועיים~
המטוס נחת, אני לין ורינת חיכינו להם בשדה התעופה.
מתרגשות לראותם שוב.
המטוס נחת.
המדרגות חוברו.
אנשים ירדו, וירדו.
אבל אז, הצעדים המוכרים של נעלי הסופרה נשמעו.