מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 34+35

"אני לא רוצה לראות אותך!" אמרה רינת לנייל בכעס והתהלכה לצידי.
ג'סטין ונייל עמדו מספר שניות כאשר ראשם מושפל מטה, ולאחר מכן התרחקו מהמקום לכיוון השני.
"זה מרגיש לי כל כך רע… אני לא מסוגלת לוותר עליו…" מלמלה רינת בעודה מנגבת את דמעותיה.
"אני מצדיעה לסלנה שהיא סבלה אותו כל כך הרבה זמן…" רטנתי.
"זה כל כך לא אופייני לנייל, אל תעלבי, אבל זה יותר הקטע של ג'סטין." אמרה רינת.
"נכון, למה יצאתי איתו בכלל? הארי היה כל כך הרבה יותר עדיף!" אמרתי ובעטתי בפחית נוספת שהייתה על הרצפה.
"מיילי! רינת! חכו!" נשמע קול מאחור, זה היה הארי.
"היי הארי." אמרנו אני ורינת בחוסר חשק.
הוא צעד לעברנו, "זה היה מותח והכול אבל אני שונא אנרגיות שליליות." אמר.
"מה?" תהינו.
"אם תריבו כל האזור שלנו במלון יהיה בריב, המבטים הקודרים, החוסר חשק לדבר זה עם זו… דיי כבר, הייתם בסרט הזה." הסביר הארי.
"היינו או לא היינו, נמאס לי ממנו, לא רוצה לדבר איתו! הוא מגעיל!" התעצבנתי.
הארי הרים גבה, "לא רוצה לדבר איתו? באמת? את פשוט כועסת עליו, זה שאת כועסת עליו זה לא אומר שאת לא אוהבת אותו, את מכירה אותו…" אמר הארי והמשיך: "לא מצאנו אתכן, ואז שלוש בנות התחננו שנעלה איתן על המתקן של האהבה, לא רצינו לאכזב מעריצים, אין לך מעריצים אז את לא יודעת איך זה." נראה היה שהארי ממש מגונן עליהם.
"על מה אתה מדבר? נישקתם אותן בשפתיים! לא בלחי, בשפתיים!" התרגזה רינת.
"הן היו חתיכות…" אמר הארי מגלגל את עיניו, "שמחה בשבילם! הם יכולים להתחתן עם הבנות האלה מצידי, אני – איתו – גמרתי!" אמרתי בכעס.
"את וג'סטין תמיד רבים ותמיד משלימים, אתם מתחילים להתנהג כמו בעל ואישה מוקדם מידיי…" אמר הארי ושם את ידו על מצחי כאילו שהוא בודק חום.
"אני בסדר, ואני ממש לא הולכת להתחתן איתו! בעל לא מנשק אישה אחרת." הסברתי להארי, "תפסיק לגונן עליהם ותתחיל לנחם אותנו." אמרה לו רינת, ובצדק.
"רינת? נייל בהתחלה סרב לרעיון, הוא אמר שהוא לא רוצה לשבור למישהי את הלב בבגידה, לא שוב, אבל ג'סטין שכנע אותו בכוחות הקסם שלו להיות עם המעריצה ההיא, פשוט הוא מעריץ את ג'סטין ולא היה לו נעים לסרב לו, הבנת?" הארי סיפר לרינת.
"איזה יופי! עכשיו ג'סטין לא רק בוגד בי, הוא גם גורם לחבר של החברה הכי טובה שלי לבגוד!" התעצבנתי עוד יותר, הרגשתי שעוד שנייה אני אתפוצץ.
"נייל לא רצה לבגוד בי?" אמרה רינת מלאת תקווה וחיוך זוהר עלה על פניה.
טוב נו, לפחות לה הלב לא נשבר לרסיסים.
אז אל רינת נשלח SMS מנייל: "אני באמת מצטער, לא הרגשתי נעים להיות שונה, אני אוהב רק אותך ושנינו יודעים את זה.
כל רגע שאת לא לידי מרגיש כמו נצח ללא פרחים וציפורים, העולם שלי אפור בלעדייך.
אני באמת מתנצל, סליחה."
"איזה חמוד…" אמרה רינת מסמיקה והחזירה לו: "בסדר, אבל תבטיח שלא תעשה את זה יותר!".
הוא רץ אליה באושר והם התחבקו.
כל כך קינאתי בהם ברגעים הללו.
"רגע, נייל! אם אתה כאן, והארי כאן, איפה ג'סטין?" שאלתי.
נייל פנה לעברי: "הוא באמת מדוכא ועצבני, נתתי לו חבילת עפרונות של בת הים הקטנה כדי שישבור אותם, הוא לא שולט בעצמו, הוא מסוגל לבעוט בדברים, ולעשות עוד דברים שהוא ממש יתחרט עליהם אחר כך." הסביר נייל.
"זו בעיה שלו שהוא לא יודע לשלוט בעצבים שלו." אמרתי בקרירות.
נייל תפס בכתפיי וטלטל אותי בעודו אומר: "איך את יכולה להיות כזו קרה כלפיו? תנסי לחשוב שנייה מנקודת המבט שלו! המעריצה ההיא סיפרה שתמיד חברות שלה בכיתה היו צוחקות עליה שהיא כל כך מאוהבת בו, היא חלמה תמיד להיות החברה שלו, אבל אמרה שתסתפק בסיבוב אחד במתקן יחד, היא התחננה שיתנשקו בשפתיים, הוא נשבר בסופו של דבר, אבל הוא עשה זאת רק כדי לשמח אותה, ולא כי הוא מאוהב בה או משהו! תפסיקי להיות כל כך קנאית למעריצות שלו!".
נאנחתי, "אם כך, מסתבר שג'סטין לא שכנע אותך לנשק את מי שנשקת." אמרתי לנייל.
"מי שנישקתי הייתה אחותה, היה לה בדיוק אותו הסיפור בכיתה שלה, עשו מהמשפחה שלהם צחוק." הסביר נייל.
נאנחתי שוב, "סלחי לו, מיילי." רינת לחשה לי.
"או שהוא צריך לסלוח לך…" מלמל הארי, "את זו שנשקת גבר אחר ללא סיבה." הוסיף.
"תהיה יפה ותשתוק, הארי." אמרתי והסתכלתי לאחור, אל המקום בו רבנו.
ג'סטין כבר לא היה שם.
"למה ג'סטין לא שלח לי SMS מתנצל?" שאלתי את נייל.
"לא יודע." ענה נייל בפשטות.
"תאחלו לי בהצלחה." אמרתי לכולם שם והתחלתי לצעוד לכיוון המקום בו רבנו, כי ידעתי שכמה מטרים אחרי כן, אמצא את ג'סטין.
וכך היה, הגעתי למקום, הגדרות של מתקן האהבה.
ובאמת, כמה מטרים אחר כך מצאתי את ג'סטין יושב על ספסל במקום מבודד, עם שברי עפרונות ורודים מסביבו.
הוא ישב על הספסל מחבק את ברכיו, וכיסה את פניו במרפקיו.
ישבתי לידו, הוא לא הבחין בי.
לא עשיתי תנועות חדות, שלא ישים לב אליי, מה שכן, הבטתי לעברו, שמעתי אותו בוכה וראיתי את ידיו נרטבות מדמעותיו.
"ג'סטין?…" פניתי אליו.
הוא הרים את ראשו מנגב את דמעותיו בשרוולו, "מה את עושה כאן?…" הוא שאל בשקט.
שתקתי, "מצטערת שקודם נישקתי את הבחור ההוא כנקמה בך, הייתי כועסת כל כך שלא שלטתי בעצמי…" אמרתי באומץ.
"אני סולח אם את סולחת." אמר ג'סטין, "אתה אוהב אותה?" שאלתי אותו.
"לא…" הוא אמר ומשך באפו, "היא כל כך אהבה אותי, לא היה לי את האומץ לומר לה: 'לא' קר בפנים… את לא מבינה את ההרגשה…" הוא ניסה להסביר לי.
"וואו, באמת בכית…" אמרתי בעצב כשהבטתי בפניו מלאות הדמעות.
ועיניו המשיכו להאדים, ולמרות שאני מנסה להשלים איתו הוא המשיך לדמוע.
הוא שתק.
הוצאתי נייר טישו מהתיק האדום שהארי היה אמור לסחוב אבל הוא ניצח אותי ב"אבן נייר ומספריים" אז אני סחבתי בסופו של דבר את התיק.
לקחתי את נייר הטישו וניגבתי את פניו של ג'סטין, "למה אתה ממשיך לדמוע?" שאלתי אותו.
"אני לא יכול לעצור את זה…" מלמל ג'סטין במבוכה.
"לא חשבתי שתיקח את זה עד כדי כך קשה…" אמרתי לו ותפסתי בלחייו.
ג'סטין ניסה לספר לי מה קרה: "היא אמרה שצחקו על כך שהיא אוהבת אותי, היא התחננה שאנשק אותה בשפתיה, אני לא רציתי אבל היא אמרה שאף אחד לא ידע מכך… מיילי אני לא התכוונתי לבגוד בך או משהו, הרגשתי כל כך רע עם זה ו-" הוא לא הצליח לגמור את המשפט כי קטעתי אותו: "תסתום כבר." אמרתי לו ונישקתי אותו בפתאומיות בשפתיו.
"אז את סולחת?" שאל לאחר הנשיקה.
"אף פעם לא אומרים אף פעם, נכון ג'סטין?" שאלתי, על פניו התנוסס חיוך מטופש.
בערב, בחצר המלון, החלטנו שאני, רינת, לין, וואן דיירקשן וג'סטין משחקים "אמת או חובה".
אני יודעת, משחק ישן, אבל תמיד בו קורים הדברים הכי מותחים.
אז זה התחיל בתור משחק תמים, רינת נתנה ל-לואי חובה לומר: "זאין, הארי שלך." ולאחר מכן לואי התעצב.
רבים שם על הארי, חמודונים.
הארי שאל את ג'סטין מה היה הרגע הכי מביך בחיים שלו, אבל נייל מיד התפרץ ואמר: "לג'סטין נפלו המכנסיים באמצע הופעה!".
ואז כולנו הסתכלנו על ג'סטין במבטים שעומדים להתפוצץ מצחוק.
"נייל!" רטן עליו ג'סטין, "תשמור את עבודות החקר שלך לעצמך!".
"אם כך אז זה לא היום בו זרקו עליך ביצים בהופעה?" שאל נייל, וכולנו המשכנו להסתכל על ג'סטין בגיחוך.
"זה מעולם לא קרה! אני מכחיש כל קשר לפרשה." אמר ג'סטין ושילב את ידיו בכעס.
"זה כן קרה! וגם כשזרקו עליך בקבוק בהופעה! ושלא ידעת מה זה 'גרמנית'! וש-" התחיל נייל לומר אך ג'סטין סתם לו את הפה, "אולי תפסיק להשפיל אותי?".
"בסדר." אישר נייל.
חיבקתי את ג'סטין בחיבוק מעודד, "לכולם זה קורה לפעמים…" אמרתי לו.
"גם לך קרה שזרקו עלייך ביצים?" שאל.
"זובור, כיתה ו'." עניתי, "לא רוצה לדבר על זה." הוספתי והבטתי לעבר רינת שצחקקה בביישנות.
המשכנו לסובב את הבקבוק בניינו, ויצא ש-ליאם שואל את הארי: "אמת או חובה?"
הארי חשב למספר שניות, "חובה," השיב, "ג'סטין הוא היחיד שטיפש מספיק כדי לומר 'אמת', הוא לא יודע שאנחנו מרושעים." הוסיף וצחק צחוק מרושע.
"לפחות אני לא נראה כאילו הרגע יצאתי מהג'ונגל!" ג'סטין החזיר לו.
"מספיק חבר'ה!" קטע אותם ליאם, "הארי, חובה עליך לנשק את ג'סטין בשפתיים." הוסיף בחיוך.
"במה חטאתי?…" מלמל ג'סטין.
"לא שומר שבת, לא צם ביום כיפור, לא שומר כשרות, עושה קעקועים…" התחלתי למנות דברים על אצבעותיי.
"טוב, הבנתי, אני לא יכול לומר את זה… אבל ליאם, למה אתה מעניש גם אותי?!" כעס ג'סטין.
"אתה והארי שני חמודונים, תפסיקו לריב כבר." אמר ליאם בחיוך מרושע.
"אני מעדיף להתנשק עם פרה מאשר עם ג'סטין." אמר הארי ושילב את ידיו.
"אני מעדיף חזיר!" אמר ג'סטין.
ליאם גלגל את עיניו באנחה: "זו חובה! תפסיקו להתבכיין, זה בדיוק שתי שניות.".
"טוב…" נכנעו הארי וג'סטין, והתחילו להתקרב זה אל זה.
"ליאם, מה אתה עושה לחבר שלי?…" התרגזתי עליו.
"מי שנותן לי חובה! אני רוצה שהחובה תהיה להתנשק עם ג'סטין!" אמר נייל, בזמן שזאין ולואי (שאוהבים את הארי) החלו להתעצב.
אך כאשר שפתיהם נגעו זו בזו, נראה הבזק אור מבין העצים.