מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 32 – הפתעה!

התחלתי לקרוא להם את הסיפור, בסיומו שלושת התינוקות נרדמו.
זה כולל את המגודל ההוא שכולם מכירים בזכות שיר שנקרא "בייבי (תינוק)".
עד כה היינו בחדר של משפחתו של נייל, אז הערתי את ג'סטין בעדינות וחזרנו לחדרינו.
למחרת בבוקר, כאשר ירדנו לאכול במסעדה כשרה, לג'סטין ציפתה הפתעה קטנה בלובי.
אמו של ג'סטין.
"אמא!!!" הוא קרא נרגש ורץ לחבקה.
"ג'סטין!!!" היא קראה וחיבקה אותו חזק.
"אז מרקו מצא את אמא שלו…" מלמל הארי, "הוא לא ראה את המשפחה שלו הרבה זמן!" אמרתי להארי בכעס.
"מה שתגידי." אמר הארי וקרץ.
מה הוא מנסה לרמוז?
בכל אופן, פתי (אמא של ג'סטין) וג'סטין התקרבו אלינו, "שלום לכם." אמרה אימו בנחמדות.
"היי." אמרנו כולנו מחייכים.
סקוטר הגיע גם הוא על מנת לפגוש את אמו של ג'סטין.
אני מניחה שסקוטר תכנן את זה.
החיים יפים כשיש לך אמרגן כמו סקוטר וחברה כמוני.
אני אוהבת להחמיא לעצמי.
"את חברה של ג'סטין, נכון?" היא שאלה אותי, "כן." עניתי מסמיקה.
"איך ג'סטין? ילד רע? ילד טוב?" שאלה אותי.
לא ידעתי מה לענות… כי הייתי נבוכה… "ג'סטין מקסים, ולפעמים מאוד מפתיע, סוואג." אמרתי.
"ברצינות? סוואג?" אמר ג'סטין משלב את ידיו.
שתקתי, הוא צחק וחיבק אותי.
"הילד הזה מקסים?" אמרה פתי עם חיוך אוהב אל ג'סטין וחיבקה אותו חזק, "נוני הקטן שלי מקסים?" המשיכה.
"אמא… את מביכה אותי…" סינן ג'סטין, "אני לא מביכה אותך, פשוט התגעגעתי אליך! נוני קטן שלי!!!" היא אמרה לו.
"נוני…" גיחך לואי.
הארי, זאין וליאם נהיו אדומים מרוב צחוק.
"את יודעת מה? אני אוהב אותך, ולא אכפת לי ממה שוואן אינפקשן חושבים." אמר ג'סטין וחיבק את אימו חזק בחזרה.
"אוו…" מלמלתי, "את כזאת… בת." אמר לואי וצחק.
"ג'סטין, בואו נלך כולנו ליורודיסני, תזמין את החברים שלך." אמרה פתי לג'סטין.
"סוואג." אמר ג'סטין ובכך אישר את יציאתנו.
ובאמת, הגענו ליורודיסני לאחר ארוחת הבוקר, בהתראה קצרה למדיי, אבל אנחנו ספונטניים, אז אין לנו בעיה להתייצב במקום כל שהו בהתראה של שעה.
"אנחנו קבוצה ממש גדולה…" מלמל זאין, "כן, כדאי שנתפצל." אישר נייל.
אז בקבוצה ראשונה:
ג'סטין ואימו, אני, הארי, נייל (כמובן) ורינת.
קבוצה שנייה:
לין, זאין, ליאם ולואי.
אז הקבוצה הראשונה, זו שאני נמצאת בה, התחלנו להסתובב, גילנו שפשוט אי אפשר להסתובב עם מפורסמים.
למה? כי מיליוני מעריצים מתחילים לבקש חתימות, ו… זה מבזבז זמן…
אז נשמע הרעש הכבד של רכבת ההרים הגדולה, ג'סטין הסתכל על הרכבת ההיא מחייך.
"אני מקווה מאוד שאתה לא חושב על מה שאני חושבת שאתה חושב…" אמרתי לו.
"אם את חושבת שאני חושב על לעלות לרכבת, אז צר לי לאכזב אותך, אני רוצה לעלות על הרכבת!!!" הוא אמר מתרגש.
"גם לי בא!!!" התרגש הארי גם הוא.
"ואני כל כך לא עומדת לעשות את זה…" אמרתי משלבת את ידיי, נייל התעקש שגם הוא רוצה לעלות.
הם נדחפו לתור, אבל כמה מעריצות נתנו להם לעקוף אותן.
"טוב יושבים ברכבת בזוגות, מי רוצה לשבת ליד ג'סטין ביבר?" שאל ג'סטין בשחצנות שכזו ומלא בנות התחילו לצרוח.
"ומי רוצה לשבת ליד הארי סטיילס?" הארי הרשה לעצמו גם.
"נייל הורן לגמרי מוכן גם הוא." אמר נייל מחייך, מזל שלא הייתם שם לשמוע את הצרחות, ולראות את המבטים שלי ושל רינת בג'סטין ונייל החצופים.
"ג'סטין!" כעסה עליו אימו, "מה? אני רוצה לעלות לרכבת ואתם לא, אם תסלחו לי, אני הולך לעשות למעריצה את היום." אמר ג'סטין וקרץ.
הם עלו על הרכבת.
בזמן שהם היו על המתקן ראינו את זאין ולין קוראים לנו מהמתקן ממול, לעלות לאיזו ספינה שמתנדנדת, זה נראה כיף, אז אני ורינת הסכמנו לעלות.
אימו של ג'סטין העדיפה להישאר ולחכות לתירס (לג'סטין).
לאחר המתקן חשבנו (אני ורינת) לחזור אל ג'סטין, הארי ונייל.
הבעיה ש… הם נעלמו.
אני ורינת התחלנו להסתובב בכל האזור, ולא מצאנו את ג'סטין, נייל, או הארי.
וגם לא את אמא של ג'סטין.
איזה יופי, הלכנו לאיבוד.