מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 28 – מרגלים

~מנקודת המבט של רינת~
אני והארי עלינו לחדר שלי, של ג'סטין, של נייל ושל מיילי.
פתחתי את הדלת, ג'סטין שכב על מיטתו, כהרגלו, כאשר הוא פונה לכיוון הנגדי מאיתנו.
"ג'סטונה? מה אתה עושה כאן?" שאלתי את ג'סטין בעודי מתקרבת אליו, הוא לא הסתובב אליי.
"ג'סטין…" אמר לו הארי והתקרב גם הוא.
אז הוא הסתובב בכניעה, יכולנו לראות בבירור את פניו האדומות ודמעותיו הרבות שזלגו והרטיבו את כריתו.
מעולם לא ראיתי אותו ככה.
"ג'סטין! מה קרה?!" ניגשתי אליו "מודאגת".
אני ידעתי מה קורה, פשוט… אם הוא ידע שדיברתי עם מיילי לפני כן, הוא יחשוב שאני "מרגלת" וכמו כן הארי.
ג'סטין התיישב על המיטה ואמר בקול רועד מבעד לדמעות: "מיילי… נפרדה ממני…".
לאחר מכן הוא כיסה את פניו בזרועותיו.
הארי התיישב על המיטה לצד ג'סטין, "אני מצטער בשבליך," אמר, "אל תיקח את זה קשה.".
"אבל אני עדיין אוהב אותה…" אמר ג'סטין מבעד לזרועותיו שכיסו את פניו.
"אנחנו יודעים." אמרתי לו, "בכי לא יעזור לך…" אמר הארי ומשך את ידיו.
ג'סטין ניגב את דמעותיו ונשם עמוק ואז התחיל לספר: "מיילי ואני זו לא אהבה רגילה, זה לא מה שהיה כשהייתי עם סלינה… או קייטלין… או ג'סמין… או-", "הבנו, הרבה חברות, תגיע לעניין." קטעתי אותו.
"העניין הוא ש… זה היה שונה, אהבנו להציק זה לזו, להשפיל זה את זו… זה לא היה קיטשי כמו עם רוב החברות שלי…" הסביר ג'סטין בעצב.
"להציק לך? להשפיל אותך? גם אני עשיתי את זה… אבל כנראה זה לא עובד עם בנים…" מלמל הארי.
"אני כל כך מתגעגע אליה…" מלמל ג'סטין כלא מתייחס לדברי הארי.
"יש לי רעיון!" הציע הארי באופן מפתיע.
"כן?" תהה ג'סטין.
הארי השתעל שיעול בפה סגור כאילו הוא עומד לנאום ואז אמר: "אבל אני אצטרך שתי פרוסות לחם, חסה, עגבניות, קציצת בשר… או שפשוט תקפצו למקדונלדס ותביאו לי המבורגר עם צ'יפס.".
"אתה נשמע בדיוק כמו נייל כשביקשתי ממנו להזיז את הבגדים המלוכלכים שלו מהמיטה שלי." אמרתי להארי מגלגלת את עיניי.
"נייל, המרצה שלי…" אמר הארי במבט חולמני.
"מרצה? התקדמנו? נפרדת מהמורים בבית הספר ועברת למרצים באוניברסיטה?" תהה ג'סטין.
"כן, בינתיים אתה יכול ללכת ללמוד סטטיסטיקה." אמר לו הארי ברוגע.
"לך תלמד אלגברה." ג'סטין "החזיר" לו.
"לך תלמד אלגברה ליניארית." אמר לו הארי.
"מה זה בכלל?" שאל אותו ג'סטין.
טוב, לפחות עברנו נושא.
רגע, זה מתמטיקה?! אוי לא…
"שקט חנונים!!!" ציוותי עליהם.
"ג'סטין לא יודע מה זה אלגברה ליניארית…" אמר הארי מגחך.
"זה מה שקורה כשמפסיקים ללכת לבית הספר בכיתה ח'…" אמרתי לג'סטין בעודי מניעה את אצבעי לאות "נו, נו, נו".
"אני אכתוב אלגברה ליניארית בגוגל ואראה מה זה." ג'סטין הגן על עצמו.
"ואם אבחן את זה אחרי זה תקבל ציון גבוה?" שאלתי אותו בטון מתחכם.
"היי, אמרתי שאראה מה זה, לא אמרתי שאבין." הוא ענה לי בעודו מרים גבה.
"אני אסביר לך." אמר הארי מחייך, ממש אלברט איינשטיין קטן.
נשמתי בכבדות מגלגלת את עיניי, "בואו פשוט נעביר נושא…" ביקשתי מהם.
"בסדר," אישר הארי, "שמעתם שתהייה עונה נוספת של 'חיים בהוליווד' בשנה הבאה?".
"אני ומיילי הכרנו ב-'חיים בהוליווד'…" מלמל ג'סטין בעצב.
הארי הגאון, תודות לו ג'סטין נזכר עכשיו בפרידה עם מיילי.
"ג'סטין, אתה יודע מה אתה צריך לעשות כדי להדחיק מעט את העצב?" שאלתי אותו.
"מה? רגע, שזה לא יהיה קשור באוכל." הוא שאל באופן יוצא דופן…
"אני לא נדבקתי בקדחת האוכל שהתפשטה בקרב חברי וואן דירקשן…" הסברתי לו.
"טוב, אני שומע…" אמר ג'סטין.
"תכתוב שיר על הפרידה, זה מאוד משחרר…" ניסיתי להישמע משכנעת.
"לכתוב שיר? על פרידה? ואז לשיר אותו? ואז לבכות באולפן ההקלטות? לא שזה קרה לי…" ג'סטין נשמע כאילו הוא משקר…
"לא ג'סטין, תכתוב שיר, ואז תראה אותו למיילי, אולי יקרה נס…" אמרתי לו בטון אופטימי, נוקשת על מותנו עם מרפקי.
"ואיך זה אמור לעזור בדיוק?" תהה ג'סטין.
הארי ניסה לתרום לאווירה, "פעם הייתה לי חברה ששמה… מירנדה… והיא נפרדה ממני… ואז כתבתי לה שיר… וחזרנו." אמר בעודו מחייך.
"אז למה נפרדתם שוב?" ג'סטין שאל אותו שאלה מכשילה.
"כי… אוטו דרס אותה והיא מתה." הארי אלתר.
"אני כל כך מצטער בשבילך…" אמר ג'סטין להארי בעצב.
"בכל אופן," הארי הניח את ידו על כתפו של ג'סטין, "כתיבה זה דבר מאוד משחרר, גם אם בסופו של דבר מיילי לא תראה את זה." הסביר לו הארי.
"טוב, אני אנסה, תודה…" אמר ג'סטין.
השתחררה שתיקה מביכה בחדר.
"טוב הארי, בוא נלך לאכול ברד…" אמרתי להארי ובכך רמזתי לו לבוא איתי ולהשאיר את ג'סטין לבד.
"בסדר." אישר הארי, "כשיתחשק לך, תצטרף." אמר הארי לג'סטין ויצאנו מהחדר.
הגענו אל מיילי.