מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 24 – תמצא רעיון להינצל מהראיון

"קדימה, הלימוזינה מחכה בחוץ." אמר וקרץ.
עלינו ללימוזינה הלבנה הגדולה עד לבית הקולנוע.
"אז איך קוראים לסרט?" שאלתי אותו בעודי צועדת לצידו בין אולמות הקולנוע.
"המפלצות של ניו יורק 3." הוא אמר.
צחקתי, "ועכשיו את השם האמיתי?" שאלתי אותו.
"כל עוד את אוהבת אותי." אמר, זה שם של אחד השירים שלו.
"למה אני לא מאמינה לך?" שאלתי אותו.
"לא יודע…" הוא אמר מסתכל לכיוון מסוים כאשר פניו פונות אליי.
"איך קוראים לסרט?" שאלתי אותו.
"אם יום אחד תשכחי." הוא אמר מסמיק מעט.
"אוו…" אמרתי לו מסמיקה.
הוא אחז בידי ונכנסנו אל האולם, ישבנו לצפות יחד בסרט.
מסופר שם על בחורה אחת, שכאשר הייתה בת 17 היה לה חבר, והם נאלצו להיפרד כי הוא עבר למדינה אחרת.
לאחר 20 שנה הבחור ההוא ניסה לאתר את אהובתו.
הסרט היה באמת מרגש, כי כאשר סוף כל סוף פגש אותה, היא כבר לא הכירה בו, ולא אהבה אותו.
אני מניחה שג'סטין לא ידע שככה הסרט יגמר.
בסוף הסרט יצאנו מהאולם, "לא, לא, לא… זה לא יכול להיגמר ככה!" אמר ג'סטין מתבכיין, "איך זה שאהבה לא מעל הכל? הרי ככה זה בכל הסרטים ההוליוודים, לא?" הוא פנה אליי.
"לא נורא ג'סטין, לא נורא…" אמרתי לו תופחת על גבו.
חזרנו אל המלון, "אז איך היה הסרט?" שאל אותנו הארי בכניסה למלון.
"הסרט?…" תהיתי, איך הוא יודע על הסרט?!
אז רינת באה גם היא, "על מה היה מסופר?" היא שאלה, "זה בטח היה רומנטי, הרי ג'סטין בחר את זה." אמר נייל שהתקרב גם הוא בצעדים גדולים.
"אני הייתי לוקח את החברה שלי לסרט של ערסים." אמר ליאם כדי להתגרות בזאין שהיה באזור.
"זה התפקיד שלי!!!" התרגז זאין.
"נכון!" חיזקה לין את דבריו והביטה בו במבט מסמיק.
"ואז הם התנשקו.
"לשאלותיכם, הסרט הוכיח שאהבה לא מנצחת אחרי הכל!" אמר ג'סטין בעצב.
"לא נורא ג'סטין, לא קרה כלום…" אמרתי לג'סטין וחיבקתי אותו.
"אתה נשמע כמו בחורה…" אמר לואי לג'סטין.
נייל התעצבן, "רוצה מכות?!" אמר ללואי.
כולנו צחקנו.
"אבל איך אתם יודעים על הסרט?" תהיתי.
"הפאפארצי…" מלמל הארי מגלגל את עיניו.
"אויש… שיט!!!" ג'סטין התעצבן, "מה קרה?" שאלתי אותו.
"עכשיו כל העולם יראה אותי בתור 'גנב בחורות' ואותך בתור 'בוגדת'!" ג'סטין התעצב.
"ג'סטין, אמרתי את זה בציניות!" הרגיע אותו הארי, "ליאם צוטט לכם כשהזמנת את מיילי לסרט." הסביר.
"אבל אתה ביקשת ממני!" התרגז ליאם על הארי.
"ששש!" השתיק אותו הארי.
"זוג יונים, אני מתאר לעצמי שתרצו לישון באותו החדר." לואי העביר נושא לשיחה.
אני וג'סטין הבטנו זו על זה במבוכה.
"לא ג'סטין, אל תעזוב את החדר שלנו!" התחננו נייל ורינת.
השפלתי את מבטי אל הרצפה, "מיילי," פנה אליי הארי, "אם את רוצה לעבור לחדר של נייל, רינת וג'סטין, זה בסדר." אמר.
"תודה." אמרתי לו מחייכת, אז לג'סטין צלצל הפלאפון.
"ג'סטין? זה סקוטר." נשמע הקול מתוך הפלאפון של ג'סטין, כי הוא עשה שיחה על רמקול.
"היוש סקוטר." אמר לו ג'סטין.
נשמעו גיחוכיו של סקוטר מעבר לקו הפלאפון, "אתה זוכר את הראיון שיש לך מחר, נכון?" שאל אותו סקוטר.
"מה ראיון מחר?! יש לי ראיון מחר?! זאת אומרת, ברור שאני זוכר את הראיון, הוא עם…" ג'סטין ציפה להמשכו של סקוטר.
"דיוויד לטרמן." אמר לו סקוטר ופניו של ג'סטין החווירו.
"לא… לא… בבקשה… סקוטר… רק לא הוא…" התחיל להתחנן ג'סטין בפני סקוטר.
תהיתי מעט, "מה הבעיה עם דיוויד? מי זה בכלל?" שאלתי אותו.
ג'סטין הסתכל עליי בעודו ממלמל: "בליברית מזויפת." וקורץ.
"תתארגן לך, מחר ב- 10:00 הראיון, תגיע חצי שעה לפני." ביקש סקוטר וניתק.
ג'סטין התיישב על אחד האגרטלים בכניסת המלון, "זה לא קורה לי…" מלמל בעצב.
התיישבתי לצידו, "מה קרה?" שאלתי אותו.
"דיוויד לטרמן, זה מה שקרה, הבנאדם עקב אחריי עד לכאן, אין לו חיים או משהו?!" ג'סטין התרגז ושפשף את נעליו ברצפה.
"תירגע ג'סטין…" אמרתי לו, ליטפתי את גבו בעדינות, לאחר מכן קמתי למלאות לו מים בכוס פלסטיק.
חזרתי לשבת לידו בעודי מגישה לו את הכוס בחינניות.
"תודה…" הוא אמר ולגם מן המים, כולם הסתכלו עלינו באופן מוזר, "מי מת?" שאלה רינת.
"אף אחד." אמרתי לה קורצת לעברו.
"אני אגיד לך מי מת, רינת."אמר ג'סטין בעודו קם, "הכבוד שלי." אמר וחזר לשבת.
הארי מיד התחיל לצחוק, "או, בנאדם, בחיי, זו הבדיחה הכי טובה שלך עד כה!" אמר הארי מתגלגל מצחוק.
"מישהו מוכן להסביר לי מי זה דיוויד לטרמן?!" שאלתי אותם בכעס.
"זה הבחור שהשפיל אותי מול כל העולם בגלל הקעקוע ההוא שהיה לי, של Believe." הסביר לי ג'סטין.
"אהה…" מלמלתי, "דיוויד הזה…" אמרתי בעודי עושה פרצוף חמוץ.
ג'סטין הסתכל עליי בעצב.
"אבל ג'סטין," אמרתי לו, "עליך להתמודד עם הפחדים שלך." ניסיתי להישמע חכמה.
כאשר נעשה ממש מאוחר, החלטנו לעלות לחדרים על מנת לישון.
"אני כל כך עייף…" מלמל ג'סטין ונשכב על מיטתו.
התיישבתי על מיטתו גם אני, תופחת על גבו, "אתה לבוש כמו בובת ברבי." אמרתי לו.
הוא זרק עליי כרית.
"התכוונתי בובת ברבי ממין זכר." אמרתי לו.
הוא זרק עליי עוד כרית.
"למה זרקת עליי כרית?" שאלתי אותו צוחקת.
"כי הטעם של הבובות ברבי באופנה גרוע." אמר ג'סטין.
"נכון… אם רוצים שלבובת ברבי נקבה יהיה חבר,
תקנו את הבובה בדמותו של ג'סטין ביבר." אמרתי בראפ.
"אחלה רעיון לפרסומת, אני אודיע לסקוטר מחר בבוק-" ג'סטין התחיל לומר אבל אז הוא פיהק ונרדם.
"ג'סטין… לא צחצחת שיניים… תוריד את המייק-אפ, תחליף בגדים…" אמרתי לו מנסה להעיר אותו בעדינות.
"את נשמעת בדיוק כמו אמא שלי." אמר ג'סטין מחייך ומשפשף את עיניו, "בסדר אמא, אני אלך להחליף שיניים, להוריד בגדים ולצחצח את המייק-אפ." אמר ג'סטין באופן מאוד לא תקין.
"אנגלית בלילה זה לא הצד החזק שלך…" מלמלתי, "כן…" הוא אמר מפהק ונכנס אל חדר האמבטיה.
חיכיתי לו.
עברו 5 דקות – הוא לא יוצא.
עברו 10 דקות – הוא לא יוצא.
עברה רבע שעה והבנאדם תקוע בחדר!
"נייל!" קראתי לעבר נייל, "כן?" הוא שאל, "תבדוק בבקשה מה קורה עם החבר שלך, הוא תקוע באמבטיה, אם הוא טבע באסלה תחלץ אותו." ביקשתי.
"טוב…" אמר נייל וצעד בפסיעות כבדות ועייפות לכיוון חדר האמבטיה, הוא פתח את הדלת בזמן שאני ישבתי על המיטה וחיכיתי שנייל יוציא אותו משם.
אבל נייל לא עשה דבר, הוא עמד מול דלת חדר האמבטיה והביט לתוכה בתסכול, לאחר מכן אמר לי: "הינה הוא, הינה החבר שלך." חששתי, "זה בסדר, הוא לבוש." אמר נייל והצביע על ג'סטין.
התקרבתי, ומה אני רואה?
אני רואה את ג'סטין לבוש במכנס אפור קצר, ללא חולצה (ככה הוא הולך לישון), עומד מול הכיור כך שפניו מרוחות על השיש, והמשחה שהייתה על מברשת שיניו מרוחה על לחיו, כי המברשת המסכנה נקברה מתחת לפיו של ג'סטין, בין הלחי שלו לשיש.
"איזה יופי…" מלמלתי בציניות והתקרבתי אליו, מנסה לייצב אותו, ולנקות את שיניו בעזרת מים בלבד.
לאחר מכן ניסיתי לשטוף את פניו מהמייק-אפ.
איזה יופי לי, אני עובדת במשרה מלאה, אני גם החברה שלו וגם אמא שלו.
טוב, אבל הפרצוף החמוד שלו שווה את זה.
נייל עזר לי לסחוב את ג'סטין למיטתו, לאחר שהשכבנו את ג'סטין על המיטה, כיוונתי שעון מעורר לשעה שמונה בבוקר, על מנת שג'סטין יקום בזמן.
הלכתי לצחצח שיניים ולהחליף בגדים, ואז הצטרפתי אל "מסיבת השינה" של חברי התשוש.
בבוקר, התעוררתי למשמע רעשיו של השעון המעורר של ג'סטין.
"עוד חמש דקות…" מלמל ג'סטין מתוך שינה וכיסה את ראשו בכרית.
"ג'סטין, תכבה את השעון…" ביקשתי ממנו בעייפות בעודי מרימה את השמיכה מעל ראשי, כי השעון היה בצד שלו.
הוא המשיך לישון לו בכיף, "ג'סטין! תכבה את השעון! התעצבנתי.
ג'סטין ניסה להכות את השען בידו מתוך שינה, לא ממש הצליח לו.
נכנעתי, קמתי אל השעון המטופש והוצאתי לו את הסוללות.
ניסיתי להירדם שוב, אבל לא הצלחתי, האור של השמש האיר את עיניי ולא יכולתי לחזור לשנת היופי שלי.
"ג'סטין, מאמי, תתעורר. יש לך ראיון לגשת אליו." הזכרתי לו בעודי קמה על מנת לצחצח שיניים.
חזרתי, הוא עדיין לא קם.
רינת ונייל עדיין ישנו גם הם.
"ג'סטין, תתעורר." ניסיתי להעיר אותו, הוא שפשף את עיניו בעייפות, "בוקר טוב לך, יפיפייה נרדמת שלי." אמרתי לו מחבקת אותו, "בוקר טוב…" הוא אמר בשקט, "איך הגעתי למיטה? אני לא זוכר שאתמול בלילה צעדתי למיטה, הדבר האחרון שאני זוכר זה שמרחתי על מברשת השיניים משחת שיניים, ואם כך, מי שם אותי במיטה?" שאל ג'סטין.
"שניים משבעת הגמדים של שלגיה." עניתי.
הוא שם את ידיו על פניו, "אני גם לא זוכר ששטפתי את פניי… מי שטף את הפנים שלי?" המשיך ושאל.
"סנטה קלאוס." עניתי.
"עוד פעם הוא מקדים? מתי הוא יבין שהוא אמור לבוא רק בכריסמס?!" הוא התפלא אבל לאחר מכן צחק כמו שיכור.
"אתה לגמרי לא ערני…" מלמלתי, "בוא." אמרתי ותפסתי בידו, הובלתי אותו אל חדר האמבטיה.
"תשב כאן." ביקשתי והצבעתי על "בור" האמבט.
הוא ישב בתוך האמבטיה בעודו מגרד בראשו.
לפני שעשיתי את ה"מעשה" החלטתי לתת נאום קצר: "יש מצב שאחרי שאני אעשה את זה תרצה להרוג אותי, אבל זה רק לטובתך." בישרתי לו.
לאחר מכן לקחתי את השפופרת והשפרצתי לו מים על הפנים.
הוא התעורר מיד, "קפוא!!! למה עשית את זה?!" הוא צרח לאחר שעשיתי את זה.
"תסתום!" אמרתי לו מכסה את פיו, "נייל ורינת עדיין ישנים!" סיננתי.
הוא הביט בי, "למה לכל הרוחות אני באמבטיה עם בגדים ואת משפריצה לי מים על הפרצוף?" הוא שאל.
"תגיד, ג'סטין, אתמול, לפני שהלכת לישון, שתית משהו (משקה אלכוהוליסט)?" שאלתי אותו מעט חוששת.
"לא… ברור שלא." הוא אמר, "טוב אז ככה, יש לך ראיון לגשת אליו אז תתארגן." פקדתי עליו.
"אוו… אבל אין לי כוח…" מלמל ג'סטין קם מהאמבט בו ישב.
"עכשיו! אני לא רוצה לשמוע שום תירוצים מיותרים!" פקדתי עליו.
"כן, אמא." הוא אמר מסתכל עליי במבט חסר אונים.
לאחר שיצא מחדר האמבטיה, הבטתי בציפורניי בעודי אומרת: "אני אוהבת להיות אמא ביבר.".
בן 18, כן בטח, אולי בן 8, אבל הוא חמוד, אני אוהבת את הילדותיות שבו, כי הוא כן בוגר, אבל לא בוגר לגמרי, הוא קצת בוגר.
אם הוא היה בוגר לגמרי, אני לא חושבת שהיינו מצליחים להתחבר כל כך זה אל זו.
לאחר שג'סטין התלבש, התבשם והעמיד את שיערו בג'ל, הוא הודיע לי שהוא יורד לאכול, ושאני יכולה להישאר לישון, השעה הייתה 8:45.
"לא ג'סטין, כבר התעוררתי." אמרתי לו, "אני ארד איתך." הוספתי.
הוא חייך, ירדנו יחד לאכול.
נכנסנו אל חדר האוכל שהיה מלא במבחר, "קחי לך מנה, אני כבר לא רעב פתאום…" אמר לי ג'סטין.
"מה?" תהיתי, "אין מצב, אתה חייב לאכול משהו…" אמרתי לו, "אפילו משהו קטן…" ניסיתי לשכנע אותו.
"אין לי תיאבון." ג'סטין נשאר בשלו, כך אמר והפנה את ראשו הצידה.
"מה קרה, ג'סטין? אתה אחד האנשים הכי זללנים שאני מכירה…" אמרתי לו בעצב.
הוא משך בכתפיו כלא מבין לאן אני "חותרת".
"זה בגלל הראיון?" המשכתי ושאלתי.
"יש לי תחושה רעה בקשר לראיון הזה…" מלמל ונאנח.
"היי ג'סטין," אמרתי מתיישבת על כיסא לידו, "אני איתך, לא משנה מה קורה." הסברתי לו מניחה את ידי על ברכיו.