מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 22 – להתראות, הארי

"ומה עם הארי?" שאל נייל, "הוא התנהג אליי לא יפה! אני כועסת עליו!" אמרתי בכעס, בועטת במגבת שהייתה על הרצפה.
"אז אתם נפרדים?…" שאלה רינת בעצב.
"אני עומדת לזרוק אותו כמו שהוא זורק את נייל מהחדר כשהוא מפליץ." הסברתי לרינת.
"מעליב…" מלמל נייל.
צעדיו של הארי נשמעו במסדרון, הוא פתח את הדלת בחדר של רינת, נייל וג'סטין.
"מלי, אנחנו צריכים לדבר…" אמר.
"כן…" אמרתי והלכתי אחריו אל חדרינו.
"חזרתי כיוון שלא יכולתי להיות שם בלי לחשוב עליך, אני וסאלי לא בשום קשר רומנטי, היא פשוט רצתה לומר לי משהו קטן בפרטיות." הסביר לי הארי.
"לא הארי, זה לא משהו קטן בפרטיות, זה יותר מזה! אתה לא מבין?! אני ישבתי וחיכיתי לכם יותר מ- 20 דקות! לא היה לך אכפת בכלל! היית עסוק בלהיות איתה, חוץ מזה, כשנכנסת לומר שלום לבני משפחתך, היא אמרה לי שאתם הולכים להיות חברים!" סיפרתי להארי את כל אשר על ליבי.
"מיילי, היא בסך הכל ידידה שלא ראיתי הרבה זמן, ממש התגעגעתי…" הוא ניסה להצדיק את עצמו.
"יכולת לומר לה שתספר לך את הדברים מאוחר יותר, ולא על השנייה בו נכנסנו לביתך!" המשכתי בשלי.
"אני יודע, זה היה טיפשי מצידי, מיילי, סליחה…" הוא התחנן.
"לא הארי, זה כבר מאוחר מידיי…" אמרתי לו מלטפת את לחיו.
"למה מאוחר? מיילי! אני עדיין אוהב אותך!" הארי חשב שזה ישכנע אותי.
"הארי, תודה לך על הכל, באמת." אמרתי בעדינות.
"את לא תעזבי אותי עכשיו, נכון?!" הוא התפלא.
"ביי, הארי." אמרתי לו ויצאתי מהחדר, בעודו קורא: "מיילי!" בבכי.
הרגשתי רע עם עצמי שזה קרה לי.
לא חשבתי שזה עד כדי כך יפגע בו.
הוא בא אחריי, "מיילי, בבקשה, אל תעשי את זה…" הוא התחנן.
"לא הארי, לא." אמרתי לו בעצב, "אני כבר לא מרגישה מה שהרגשתי… אני צריכה הפסקה." הסברתי.
"טוב." הוא אמר מנגב את דמעותיו, "אבל אפשר שלפחות נשאר ידידים?" שאל.
"כמובן." אמרתי לו מחייכת, "תשטוף פנים ותצטרף אלינו." הצעתי לו.
"בסדר." הוא הסכים.
הלכתי אל החדר בו כולם היו, "נו?" הם שאלו, "הוא לקח את זה קשה, אבל לא קשה מידיי…" הסברתי להם.
"אני הולך שנייה, יש עוגיות טעימות במזנון." אמר ג'סטין וקם מהמיטה שעליה ישב.
"הו כן?" שאלתי אותו בנימה של חוסר אמון.
"לא, זה סתם שקר." הוא הודה.
"אז לאן אתה הולך?" שאלתי אותו.
"אני מפחד מתגובתו של הארי," הסביר לי ג'סטין, "אל תדאג." אמרתי לו.
הוא נאנח, "בסדר… אשאר…" אמר.
ג'סטין נכנס לחדר, "היי חבר'ה!" אמר הארי כאילו שלא קרה כלום לפני כמה דקות.
הסתכלנו אחד על השנייה, בנינו, אני, רינת, נייל וג'סטין.
"מה?" שאל הארי, "טוב, יש לנו הופעה להתכונן אליה, קדימה." אמר.
"אבל שאר הבנים לא כאן…" רינת אמרה לו מרימה גבה.
"אז רק נייל ואני." הארי פתר את הבעיה.
המשכנו להסתכל בנינו אחד על השני.
"מה יש לכם? אתם מתנהגים מוזר פתאום…" אמר הארי מעט מבוהל.
"הארי, אני יכול לדבר איתך בפרטיות?" שאל אותו ג'סטין.
"כן, בטח." אמר הארי.
"זה הרמז שלנו, קדימה נייל ורינת, יש עוגיות טעימות במזנון." אמרתי להם.
אני, נייל ורינת יצאנו מהמקום, השארנו את הארי וג'סטין לבד.

~מנקודת מבטו של ג'סטין~
אני והארי היינו לבד בחדר.
"מה רצית לומר לי?" שאל אותי הארי.
השפלתי את מבטי, "אני מציע שתנסה לחזור למלי." אמרתי לו.
"היא לא אוהבת אותי יותר…" אמר הארי בעצב.
אוי לא…
לגמרי נמאס לה ממנו…
"הארי! אסור לך להיכנע במהירות שכזו! אתם הייתם חברים טובים! הזוג הכי דביק בנינו! איך יכולת לעשות לה את זה?! זה היה עניין של שניות! יכולת לחזור איתה! יכולת לנסות לשכנע אותה להישאר!" אמרתי לו.
"ג'סטין?" הארי פנה אליי, "כן?" שאלתי.
"אתה אוהב את מיילי, נכון?" הוא שאל אותי.
שתקתי במבוכה והסמקתי.
אוי לא… אני לא יכול לאהוב אותה…
"אתה אוהב אותה, אני רואה את זה." הארי אמר זאת כאילו קבע עובדה.
הבטתי בו נאנח.
"אם אתה אוהב אותה, למה אתה כל כך מתעקש שנחזור?" הוא שאל אותי תוהה.
הייתי צריך לדעת שהשאלה הזו תבוא בקרוב.