מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 21 – לא אוכל להכריח אותך לאהוב אותי :'(

הוא שתק, "ג'סטין, אין טעם שתענה את עצמך כל כך." אמרתי לו.
"למה כוונתך?" ג'סטין שאל אותי.
"אני לא בטוחה שהמערכת יחסים שלי ושל הארי תימשך, תנצל את זה." אמרתי.
"אני לא אנצל את זה, את אומרת את זה רק כדי שאני ארגיש יותר טוב, אני לא אעשה להארי דבר שכזה." ג'סטין המשיך להתנגד.
"ג'סטין, הנשיקה האחרונה שלנו הייתה ב-'דייט' שלנו בכדורסל!" ניסיתי "לשבור" אותו.
"ו…?" הוא שאל.
"אתה יודע שאתה רוצה לנשק אותי שוב…" אמרתי לו, "את צודקת." הוא אמר, הייתי בטוחה שהוא נשבר, אבל לא.
"אני באמת הייתי רוצה להיות החבר שלך, אבל אני לא יכול, מיילי, אל תעשי את זה יותר קשה ממה שזה." הוא אמר.
"אבל ג'סטין! הארי תמיד היה פוגע בך! למה אתה מוותר לו?!" כעסתי עליו.
"מיילי, זה לא רק הארי, זה כל שאר הלהקה, יש לנו סבב הופעות להשלים יחד, אני לא רוצה שנהיה בריב. אבל… וואו, את ממש מתעקשת שאני אהיה חבר שלך." הוא אמר מחייך.
הסמקתי.
"זה בסדר, מיילי." הוא אמר וחיבק אותו.
"ג'סטין," פניתי אליו באותה בקשה בפעם האחרונה, "אתה יכול לנשק אותי, הארי לעולם לא ידע.".
"הוא ידע את זה מתישהו, אני מעדיף שלא." הוא אמר לי.
"אם אני לא אספר לו ואתה לא תספר לו, הוא לא ידע." הסברתי לג'סטין.
"מיילי, מי שיסתבכו בצרות בסופו של דבר הם אנחנו…" הוא הסביר לי.
"אבל יהיה לי אותך ואת רינת, וזה כל מה שאני צריכה כדי לשרוד בעולם הזה." אמרתי לו כאשר דמעה זולגת מעיני.
"אל תבכי, מייל." אמר ג'סטין מתכופף לעברי, "אם את תהיי עצובה ותבכי גם אני אהיה עצוב ואבכה, זה מה שאת רוצה?" הוא שאל אותי בעודו אוחז בידי.
"לא…" אמרתי בוכה, הוא חיבק אותי, "הו, אני כל כך אוהב אותך…" הוא אמר בעודו עוצם את עיניו וחובק אותי חזק.
מעניין אם ליבו פעם בחוזקה כמו שליבי פעם.
אני לא מאמינה שבסופו של דבר זה באמת קרה לי.
התאהבתי בג'סטין, ואפילו יותר ממה שאני אוהבת את הארי.
במהלך החיבוק יכולתי להרגיש איך כתפי נעשתה רטובה מעט, הוא בכה…
"ג'סטין… תקשיב רגע…" אמרתי לו מנגבת את דמעותיו, "עדיין לא דיברתי עם הארי, אני אדבר איתו ואומר לו באמת מה אני מרגישה כלפיו." אמרתי לג'סטין.
"לא, ג'סמין, בבקשה… מספיק רע לי בידיעה שאני לא יכול לקבל אותך כי את תפוסה, יהיה לי עוד יותר רע בידיעה שאני לא יכול לקבל אותך למרות שאת פנויה." אמר לי ג'סטין.
"נוכל להיות חברים בעוד שבוע, זה יירגע אחרי שבוע." הסברתי לו.
"הארי יחשוב שאני הסטתי אותך נגדו, ושאני גרמתי לך להיפרד ממנו כדי לנצל את ההזדמנות ולהיות חבר שלך." הוא הסביר לי.
"ג'סטין," פניתי אליו, "למה אתה חושב שזה קורה דווקא עכשיו? למה הארי לא התעקש לחזור איתי? הרי הוא יכל לפגוש את משפחתו גם מחר! או לנסות לשכנע אותי להישאר! ולמה הרגשת שעליך להניח מעט ל-נייל ורינת? זה הכל משחק של הגורל, הגורל רוצה שתהיה לנו לפחות שעה אינטימית, עובדה שעכשיו שפכנו את הכל." אמרתי את דעתי.
"מעולם לא הייתה לנו שיחה כזאת, מיילי." אמר לי ג'סטין, "את צודקת, זה באמת הגורל.".
"אז בו נקשיב לגורל לשם שינוי?" ביקשתי ממנו, אך הוא אמר: "כל דבר בעיתו, אל תקפיצי את הרובה.".
אז הבנתי ש"לא להקפיץ את הרובה" זהו פתגם אמריקאי שפירושו "אין להקדים את המאוחר".
"טוב." הסכמתי, "ומה נעשה עכשיו?" שאלתי.
"לא יודע, רוצה לראות טלוויזיה?" הציע ג'סטין, "בסדר." אישרתי, הדלקנו את הטלוויזיה וראינו בובספוג ביחד.
האמת? לא הקשבתי לבדיחותיו של בובספוג, רק רציתי להביט אל ג'סטין על מנת להיות בטוחה שהוא לצידי, כי הוא אחד מהאנשים שלא הייתי רוצה לאבד.
הוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו, אבל אנחנו לא יכולים להיות יחד בגלל הארי.
"ג'סטין?" פניתי אליו, "כן?" הוא שאל.
"אתה חבר כל כך טוב אל הארי, אבל אני חושבת שאם הארי היה טוב אליך, הוא היה סומך עליך שתוכל להיות חבר שלי." אמרתי לו.
הוא הביט בי מחייך, "אם הגורל באמת רוצה שנהיה ביחד, הכל יסתדר כך." אמר.
שתקתי, "אל תהיי עצובה…" הוא אמר וחיבק אותי.
לאחר חצי שעה נשמעו צעדים במסדרון, אני וג'סטין החוורנו, "תסתתרי!" הוא פקד עליי, "עצה טובה גאון, בעיה אחת, איפה?!" שאלתי אותו בלחץ.
הוא הסתכל סביב, "לא תוכלי להסתתר באמבטיה כי הם יצטרכו להשתמש בה, ובכן, זה משאיר רק אפשרות אחת…" הוא אמר עם חיוך ערמומי.
"אתה חושב על מה שאני חושבת שאתה חושב?!" התעצבנתי.
"כנסי לארון! עכשיו!" הוא אמר והדלת נפתחה.
רינת ונייל נכנסו, אמנם הם לא ראו אותי נכנסת, אבל הם שמעו את מה שג'סטין אמר.
"ג'סטין, הכל בסדר איתך?" שאלה רינת.
"כן…" אמר ג'סטין.
"אז למה צעקת את הדבר המוזר ההוא?" שאל נייל.
הבטתי על התוכנית, בובספוג, שעדיין שודרה, "סנדי עמדה להודות שהיא בקטע של בנות אז אמרתי לה 'כנסי לארון! עכשיו!' מבינים?" ג'סטין המציא משהו מטופש ביותר.
הצצתי דרך אחד החריצים בארון, רינת התקרבה אל ג'סטין, הניחה את ידה על מצחו ושאלה: "ג'סטין, יש לך חום או משהו?".
"לא, לא נראה לי…" ענה ג'סטין במהירות, "אתה מתנהג מוזר פתאום…" אמר לו נייל.
"אני? מוזר?" שאל ג'סטין עם צחוק מזויף, "אני לא מתנהג מוזר…".
"ג'סטין?… יש משהו שאתה רוצה לספר לנו?…" שאלה אותו רינת.
ג'סטין כזה שקוף!
"כן!" ענה ג'סטין בפתאומיות, "אתם מלאים בחול! אתם צריכים להתקלח!" אמר להם ג'סטין עם חיוך מזויף, פתחתי את הארון ויצאתי משם נבוכה.
"מיילי?…" שאל ג'סטין, ואז נזכר שהוא לא אמור לדעת שאני כאן, "זאת אומרת, מיילי?!" הוא תיקן את עצמו.
"ג'סטין? מיילי? מה אתם רוצים לספר לנו?" שאלה רינת משלבת את ידיה.
אני וג'סטין השפלנו את מבטינו, "בתנאי שלא תגידו את זה לאף אחד." אמרתי לנייל ולרינת.
"ברור." שניהם אמרו.
"אז ככה…" התחיל ג'סטין בשקט, "אנחנו אוהבים זה את זו." המשכתי אותו מסמיקה.
"מה?!" התפלאה רינת אבל אז נרגעה מעט, "האמת שזה היה דיי צפוי…" אמרה.
"ומה עם הארי?" שאל נייל, "הוא התנהג אליי לא יפה! אני כועסת עליו!" אמרתי בכעס, בועטת במגבת שהייתה על הרצפה.
"אז אתם נפרדים?…" שאלה רינת בעצב.