מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 2 – היי, שמי אוסטין

~בבית הספר, מנקודת מבטה של מלי~
"המורה להיסטוריה חולה ולא באה, אז אני מסכימה לכם לשחק 'גלגל המזל'." הודיעה לנו המורה הממלאת מקום.
שתי בנות הרימו את ידן וקיבלו רשות להנחות את המשחק.
הנושא שהן בחרו: זמרים.
_ _ _ _ – _ _ _ _ _ _.
בהתחלה לא ידעתי מי זה, אבל לאט-לאט, אותיות מלאו את המקום.
ה_ _ _ – _ט_ _ ל_.
ה_ _ י – _טייל_.
הארי סטיילס.
באותו הרגע נזכרתי בהארי ודמעות החלו לזלוג מעיניי.
"הארי…" מלמלתי בקול חלש.
הזכרתי בטעות לרינת ולין את וואן דירקשן, ואז הן החלו להיות עצובות מהזיכרונות עם חבריהן.
"בטח עכשיו הם משחקים ארץ-עיר במטוס…" מלמלה רינת ונגבה את דמעותיה, "בטח הם שכחו אותנו…" המשיכה לין.
"מעניין מה הם עושים עכשיו בלעדינו?…" מלמלתי והבטתי אל התיקרה.

~במטוס, מנקודת מבטו של ג'סטין~
אני ממש לא יודע איך, אבל אנחנו בטיסה כבר 6 שעות, וזה מתסכל להתעורר ולמצוא את עצמך מתחת להארי ונייל כששניהם נוחרים.
זאין ליאם ולואי ישנו אחד על השני, והבחנתי בכך שקורן יושבת לבד!
איך הגענו למצב הזה?!
קמתי במהירות ממקומי ורצתי לכיוון קורן, אבל ככל שהתקרבתי, הבחנתי בכך שנער שמזכיר אותי כאשר הייתי בן 16 (מזכיר בצורת הלבוש ובתסרוקת), יושב לצידה.
"מה לעזאזל?…" מלמלתי בעודי מתקרב עוד צעד, ועוד אחד.
שמעתי את קורן צוחקת ואומרת: "אוו אוסטין…", מי זה אוסטין ומה הקטע?!
"את יודעת מי הבחורה הכי יפה בעולם?" שאל אותה האוסטין הזה.
"לא, מי?" שאלה קורן.
"את." אמר אוסטין וחייך אליה.
"אתה כזה מאמי!" אמרה לו קורן נרגשת.
"אבל את יותר." אמר לה אוסטין, הוא פרס את ידיו על מנת לחבק אותה אך היא עצרה בעדו: "לא…" היא אמרה לאוסטין.
נרגעתי, היא לא בוגדת, עלה על פניי חיוך מטופש.
"למה לא?…" שאל אוסטין מרים גבה.
"כי… יש לי חבר, ג'סטין ביבר…" היא סיפרה לו.
אוסטין קרב את פניו אליה: "תתני לי הזדמנות… אני אוכיח לך שאני שווה את תשומת הלב שלך…" הוא אמר לה.
"אבל… טוב, בסדר," הסכימה קורן, "אבל קודם אפרד מג'סטין…" אמרה לו בשקט.
"תיפרדי מג'סטין?" שאלתי את עצמי בשקט, כאשר דמעה אחת השתחררה מעיני וזלגה לאורך הלחי השמאלית שלי.
חזרתי אל מקומי בין נייל להארי, קרוע ושבור…
שמעתי את צעדיה של קורן, כנראה שהיא באה על מנת לבשר לי את הבשורה.
לא יכולתי לתת לה לראות אותי ככה, קמתי ממקומי ונכנסתי לשירותים של המטוס.
הסתגרתי באחד התאים.
שם ישבתי על האסלה הסגורה ובכיתי, לבד.