מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 19 – פרידה

"אני הולכת." זרקתי לאוויר והתחלתי לצעוד ולהתרחק מהמקום, הארי שהבחין בכך שאני הולכת משם, ישר רץ אליי ושאל מדוע אני עוזבת.
"לא יודעת, תשאל את החברה שלך, אולי היא תיתן לך רמז." אמרתי לו בעצב.
"היא לא חברה שלי, את חברה שלי!" הוא אמר לי, "הארי," פניתי אליו, "תהנה מהמפגש שלך עם משפחתך, נדבר כבר במלון." אמרתי לו וצעדתי לעבר תחנת הרכבת.
"לא! מלי!!!" הוא קרא לעברי, "ביי, הארי." אמרתי לו.
זה היה המשפט האחרון שאמרתי לו.
צעדתי לבד את כל הדרך חזרה כאשר השיר "Give your heart a break" רץ בראשי.
כשהגעתי לתחנה, עליתי על הרכבת חזרה למלון.

~בינתיים, מנקודת המבט של ג'סטין~
אני, רינת ונייל הלכנו יחד לים.
נכנסנו למים, השפרצנו זה על זו, תחרויות שחייה לרוחק… אתם יודעים איך זה.
לאחר מכן יצאנו מהמים על מנת לאכול גלידה.
"ג'סטין, נכון שאתה רק שלי?" שאל אותי נייל.
זה היה מביך.
"לא, ג'סטין, אתה שלי." אמרה לי רינת.
שתקתי.
"רינת, שנינו יודעים שג'סטין שלי." אמר לה נייל.
"נייל, ג'סטין שלי." אמרה לו רינת.
"למה אתם רבים עליי?" שאלתי אותם.
"אנחנו זוג בליבריות, ג'סטין." אמרה לי רינת וקרצה לעברי.
"כן, אני יודע…" אמרתי לה ולקחתי עוד ביס מהגלידה שלי.
"אבל ג'סטין, עכשיו ברצינות, נכון שאתה שלי?" שאל אותי נייל.
"אתם לא רציניים…" אמרתי להם, "אני נראה לכם כמו חפץ?" שאלתי.
"כן!" ענו שניהם בו בזמן.
הסתכלתי עליהם מרים גבה.
הם חייכו.
אז חבורה של נערות בנות 19-20 התקרבה אליי.
"יואו! ג'סטין!!!" הן קראו לעברי בהתרגשות.
ים, המקום המושלם להתחיל עם בחורה.
"שלום לכן, יש מספיק ממני לכולן." אמרתי להן, הן משכו אותי איתן, "צ'או!" אמרתי לנייל ורינת ונגררתי אחרי הבנות.
"אתה כל כך חמוד!" הן אמרו לי, "אני יודע." אמרתי להן מחייך.
זה היה נחמד להיות בחברת בנות שחושבות שאתה "חמוד", עד שהבנתי שכשהן אומרות "חמוד" הן לא מתכוונות שיהיה לי סיכוי עם אחת מהן.
כוונתן שאני חמוד, כמו שאומרים על תינוקות…
כשהבנתי את זה, חזרתי חזרה אל מקומי ליד רינת ונייל.
"ג'סטוש!" קרא נייל, "ג'סטונה!" קראה רינת.
"שלום, קוראים לי *ג'סטין*." אמרתי להם מחייך וישבתי על הכיסא.
"אוו תירס." אמרו רינת ונייל בו בזמן.
צחקקתי לעצמי.
"ג'סטין, איך זה להיות בבריטניה? מרגיש כמו הבית? יותר טוב? פחות טוב?" שאל אותי נייל.
"בחורות יפות? ג'סטין? שמת עין על מישהי?" שאלה אותי רינת.
"אני מרגיש בראיון…" אמרתי להם.
"טוב, אז בואו נדבר על משהו אחר." הציעה רינת, חייכתי לאישור.
"כן, נדבר על הסגנון לבוש של ג'סטין!" הציע נייל.
הרגשתי לא נעים, לבשתי את חולצתי, "נייל, רינת." פניתי אליהם, "מה?" הם שאלו.
"אני מרגיש שאני יותר מידי בתוך החיים שלכם, אני מרגיש באמצע… נדחף כזה… עדיף שאשאיר את שניכם לבד." אמרתי להם.
"אבל ג'סטין…" מלמלה רינת, "זה בסדר, אני אחכה לכם בבית המלון." אמרתי להם קורץ, "נתראה כבר שם, ביי." נפרדתי מהם לשלום.
עליתי על מונית כדי לחזור למלון.

~חזרה לנקודת מבטה של מלי~
"תודה." הודיתי לנהג המונית ונתתי לו כסף, יצאתי מהמונית ונכנסתי אל המלון.
עליתי לקומה שבה חדרינו היו, תהיתי אם רינת והבנים חזרו, רציתי לחלוק עם מישהו את מה שאני מרגישה, עם רינת, חברתי הטובה ביותר, אז נכנסתי אל חדריהם.
לא היה אף אחד בחדר.
שכבתי על המיטה מנגבת את דמעותיי, ובוכה בשקט.
לפתע דלת האמבטיה נפתחה וג'סטין יצא משם לבוש במכנס שחור, ללא חולצה, בעודו מנגב שיערו.
"שמע ישראל!" קראנו בו בזמן כשראינו זו את זה.
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו.
"מה את עושה כאן?" הוא שאל אותי.
"זה סיפור ארוך…" אמרתי לו בשקט, "לא היית אמור להיות עכשיו עם נייל ורינת?" תהיתי.
ג'סטין נשכב על המיטה הגדולה והמוצעת, "הם צריכים יותר זמני איכות, אני מרגיש שהכול ביניהם תמיד קשור בי, אולי כי הם זוג בליבריות…" אמר לי ג'סטין מביט בעיניי.
"כן…" אמרתי ל בשקט, איזה כיף להם, הם מסתדרים ממש טוב, ואילו אני והארי? על הפנים.
"ולמה את לא עם הארי? היית אמורה להיות עכשיו איתו ועם המשפחה שלו, לא?" שאל אותי ג'סטין בעודו מתיישב על המיטה, כנראה הוא הבחין בכך שמשהו לא בסדר.
"הוא מגעיל!" קראתי והבחנתי בכך שדמעותיי שוב זולגות.
"מיילי! אל תבכי!" אמר ג'סטין והתקרב אליי בעודו שואל: "מה קרה?".
"באתי לביתו, אך את כל הזמן הוא בילה עם בחורה אחת שאמרה לי שהיא והארי עוד יהיו חברים, הוא דיבר איתה ב-'פרטיות' והם לא הסכימו לי להתקרב, ישבתי מלא זמן ורק הבטתי בהם מדברים ב-'פרטיות'!" שפכתי את כעסי.
"מיילי…" לחש ג'סטין, "מה?" שאלתי אותו.
"אל תבכי, ואל תשנאי אותו, זה בסך הכל ריב קטן, אתם עוד תשלימו." הוא אמר לי וחיבק אותי חיבוק חם.
"ג'סטין, הלוואי שהוא היה כמוך." אמרתי לו והתעטפתי בין זרועותיו.
אז הרגשתי אותו מתנתק מהחיבוק, "מלי, יש משהו שאני כבר לא יכול לשמור בבטן, אני חייב לומר לך את זה…" הוא אמר.