מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 18 – מה יש בסאלי שאין בי?

בסופו של דבר הצלחנו לחלץ את ג'סטין משם.
היה כיף לראות את חיוכו חוזר אל פניו.
"מריה, למה את רוצה לעשות אותי כזה…" מלמל ג'סטין בזמן שהבנות חיפשו עט שיחתום להן, הן לא היו מעוניינות בוואן דירקשן.
זהו, לא יכולתי להתאפק יותר, פשוט פרצתי בצחוק, כל כך צחקתי שנפלתי על הרצפה בעודי מתגלגלת מצחוק.
"מלי, את בסדר?" שאלו אותי כולם.
"כן…" אמרתי בעודי צוחקת.
"למה את צוחקת?" שאל אותי הארי.
"בגלל השיר של ג'סטין!" אמרתי צוחקת ללא הפסקה, אפילו הבנות ההן הסתכלו עליי בבהלה.
צחקתי, וצחקתי, וצחקתי…
ג'סטין שילב את ידיו והביט בי במבט נעלב.
"מה יש לך, מלי?" שאלה אותי רינת.
"השיר של ג'סטין," אמרתי צוחקת, "זה נשמע כמו הקרב בין מגבול לשופרסל." אמרתי לה והמשכתי לצחוק (אמרתי לה את זה בעברית).
רינת לא ממש הבינה, אבל אחת מהבנות שם הבינו, אז היא ואני צחקנו כמו שתי משוגעות.
ג'סטין החל להסמיק במבוכה.
ניסיתי להירגע, נשמתי עמוק ונשפתי.
לאחר מכן נעמדתי על שתי רגליי, "סליחה," אמרתי לו, "השיר הזה פשוט הורג אותי כל פעם שאני שומעת אותו, לא יכולתי להתאפק." הסברתי.
הוא עדיין היה חיוור ומסמיק, עדיין נבוך.
"אני מצטערת, תירס…" התנצלתי וחיבקתי אותו, "בסדר." הוא סלח וחיבק אותי חזרה.
"תוריד את הידיים שלך מהבייבי(גם: תינוקת) שלי." אמר לו הארי כדי להתגרות בו.
ג'סטין עזב אותי והחל לרוץ אחרי הארי בכעס.
למי שלא הבין, ה"בדיחה" של הארי קשורה למריה, שהאשימה את ג'סטין שיש לה ילד ממנו, אל תדאגו, זה לא נכון.
היא סתם בחורה מטורפת עם דמיון פורה.
"תודה שהקשבת לי! הורדת את הידיים שלך מהבייבי שלי!" חזר הארי על ה"בדיחה" הקטנה הזו שלו בעודו רץ במטרה להתחמק מג'סטין.
"אני אהרוג אותך!" קרא אליו ג'סטין, "ואז אחזיר אותך לחיים, רק כדי להרוג אותך שוב!".
"בסדר, אבל אני דורש שלא יכנו אותך 'ג'סטין ביבר הרוצח', אני רוצה שיכנו אותך: 'האב הצעיר והפסיכי'." אמר לו הארי, ושיניהם רצים.
"תסתום! אתה עושה לי בושות בכל המלון!" רטן ג'סטין.
"ואיפה סלנה שלך הייתה בכל הסיפור? היא זרקה אותך כמו שאני זורק את נייל מהחדר כשהוא מפליץ!" המשיך הארי על מנת להתגרות בו.
"אתה כל כך עומד למות!!!" התעצבן ג'סטין, הם רצו, ובאיזשהו שלב הם נתקעו בלין שבדיוק הגיעה על מנת לפגוש את חברה, זאין.
"ג'סטין! הארי! תרדו ממני מיד או שתגידו יפה שלום לשני הראשים שלכם!" כעסה עליהם לין.
זאין התקרב אליה, "אני אעזור לך לקום, בייבי." אמר והושיט לה יד.
היא קמה, בינתיים ג'סטין תפס את הארי והדביק אותו לרצפה, "עכשיו אני יכול להרוג אותך ללא הפרעות מיותרות." אמר לו ג'סטין באכזריות.
"היית מת." אמר לו הארי, "בת הדודה בת ה-5 שלי יותר חזקה ממך." המשיך והתגרה בו.
רצתי אל המקום, "אולי מספיק שניכם?!" התעצבנתי עליהם, "חשבתי שלמדתם איזשהו לקח ממה שקרה עם אוסטין, אך לצערי אצלכם זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה!" כעסתי על ג'סטין והארי.
"תפסיקו להיות כאלה…" חיזקה לין את דבריי.
"לא נמאס לכם כל היום לריב ביינכם?"התרגזה עליהם רינת, "הארי! מספיק לכנות את ג'סטין בכינויים כל היום!" אמר לו נייל.
ג'סטין קם מהארי, "אשמתי שהוא כל היום משחק באש?!" התעצבן ג'סטין.
החלטתי לעשות קצת סדר ביניהם, "הארי! תפסיק לצחוק על ג'סטין כל הזמן! זה ממש לא נחמד ולא הולם! וג'סטין? אל תחזיר לו במכות! זה לא יעזור, זה לא פותר שום דבר!" אמרתי להם.
"את צודקת…" מלמל הארי, "אני מצטער, תירס." אמר לג'סטין.
"הסליחה מתקבלת, שניצל." אמר ג'סטין מגלגל את עיניו ברוגז והביט בשעונו, "המשחק מתחיל!" הוא אמר בפתאומיות ורץ לחדרו.
למחרת, שוב הגענו למלון של הבנים, אני רינת ולין.
"היום בערב אנחנו עוזבים." הם אמרו לנו באכזבה.
"היום?! בערב?!" קראנו אני רינת ולין בו בזמן, "לא, בבקשה אל תלכו…" התחננו.
"אל תהיו עצובות," אמר לנו נייל, "אנחנו נתראה בקרוב." הוסיף הארי על דבריו.
"מתי זה בקרוב אצלכם? עוד חצי שנה? עוד שנתיים?" התרגזתי.
"לא, זה אומר אחרי שתי דקות, אתן יודעות למה?" שאל אותנו זאין.
לא נכון… זה לא מה שאני חושבת שזה.
"למה?" שאלה רינת.
"כי אתן… מצטרפות אלינו לסבב ההופעות!" הכריז נייל!
"נייל!!!" שמחה רינת וחיבקה אותו חזק.
"הארי! אני לא מאמינה!!!" אמרתי מחבקת אותו חזק, "זאין!!! אני הנערה הכי מאושרת בעולם!!!" אמרה לו לין.
"זה היה רעיון שלי!" קרא לואי, "לואי? כבר אמרנו לך שאתה גאון?!" אמרו לו רינת ולין, אני פשוט חיבקתי אותו באושר בעודי אומרת לו: "תודה, לואיס.".
באמת, בערב, טסנו יחד איתם לאנגליה.
לפני שעלינו למטוס, ג'סטין הקליד משהו בפלאפון שלו.
"מה אתה עושה?" שאלתי אותו, "מדבר עם לילי, את יודעת? כשהיא לא צורחת, רודפת אחריי או מושכת לי את החולצה היא דווקא דיי נחמדה." הוא סיפר לי.
"כן…" אמרתי לו, "לפעמים כדאי לתת לבן אדם הזדמנות נוספת, בדרך כלל זה משתלם.".
הוא הביט בי מחייך.
הגענו מאוחר בלילה, ונכנסנו לאיזה מלון להזמין חדר, "כמה חדרים להזמין ומי בכל חדר?" שאל ג'סטין, "ג'סטין!" קרא הארי מאושר וחיבק אותו חזק, "אנחנו בבית!!!".
"דבר בשם עצמך." אמר לו ג'סטין, "ה-'בית' שלי יהיה בעוד חודש, אחרי גרמניה צרפת וספרד.".
"למען האמת, עוד חודש ו13 יום." תיקן אותו ליאם.
"תודה רבה." אמר לו ג'סטין בציניות.
"טוב אז מה נסגר עם החדרים?" ניסיתי להעביר נושא.
"מה שבא לכם." אמר ליאם, "זה לא כזה משנה כי אנחנו רק ישנים במלון.".
"ליאם צודק, אז נזמין שלושה חדרים, בכל חדר 3 נפשות, כי אנחנו 9. אני, רינת וג'סטין נהיה באותו החדר." הציע נייל.
"כמובן…" מלמל ג'סטין, "ג'סטין! אני, אתה ונייל נהיה באותו החדר!" קראה רינת בשמחה.
"כן, אני מניח שכן." אמר ג'סטין עם חיוך.
"אני, הארי ולואי באותו חדר, בסדר?" שאלתי, "כן." הסכימו האחרים.
"ואני, זאין וליאם בחדר נוסף." אמרה לין.
הלכנו להזמין חדר.
לאחר מכן, ישנו.
בבוקר, הארי העיר אותי עם חיוך, "כן?" שאלתי אתו, "היום אני הולך להכיר לך את המשפחה שלי!" הוא אמר מאושר.
"זה נפלא!" אמרתי לו וחיבקתי אותו, לאחר מכן הלכנו לצחצח שיניים כאשר אנחנו רבים על הכיור.
אחרי שעה, אנחנו והשאר ירדנו לאכול.
"בואו נסכם שהיום כל אחד יבקר את המשפחה שלו?" הציע הארי.
"כן." הסכימו לואי, זאין וליאם.
"ומה איתי ועם ג'סטין? אנחנו לא גרים כאן…" התעצב נייל.
"תצאו ליום כיף, תתפרעו." הציע ליאם, "אני אלך לפגוש את דניאל שלי." הוסיף.
"שמעת את זה ג'סטין?! נצא ליום כיף!!!" התרגש נייל.
"ליאם, מה עשיתי לך שאתה מעניש אותי ככה?!" שאל אותו ג'סטין עם מבט מסכן בעיניים.
ליאם חייך, אז ג'סטין נזכר בפחד של ליאם מכפות אז הוא זרק לעברו כף וליאם צרח.
"שקט!" אמר לו לואי ודחף לו גזר גמדי לפה.
"רגע אחד, אתה לא גר כאן, אם כך… אני אצטרך להצטרף ליום הכיף שלך ושל ג'סטין!" אמרה רינת לנייל.
"לאן אתם רוצים ללכת?" שאל ג'סטין, "אנחנו לא מכירים את האזור." הזכיר לו נייל.
מאוחר יותר, אני והארי עלינו על רכבת אל ביתו של הארי.
אחרי זמן מה הגענו.
ירדנו מהרכבת, "בואי איתי." הוא אמר לי בחינניות, אז באתי איתו.
צעדנו יחד, אנשים לא באו להתנפל על הארי, אני חושבת שפשוט לא זיהו אותו.
הלכנו יחד משהו כמו קילומטר וחצי, עד שהגענו למקום הנכון.
ראינו בחורה נרגשת, בת גילו של הארי בערך, היא ישבה על כיסא בחוץ, כשראתה את הארי היא חייכה ורצה לחבקו.
"הארי!!!" היא קראה כאשר דמעותיה זולגות, "סאלי!!!" קרא הארי, "כל כך התגעגעתי אל כולכם!!!" המשיך הארי.
הבטתי בשניהם במבט תוהה, "מיילי, תכירי, זו סאלי, חברה טובה שלי." הוא אמר לי, "סאלי? זו מיילי, החברה שלי." סיפר לה הארי.
"היי." אמרה לי סאלי בנחמדות.
"היי." החזרתי לה.
"אמא בבית?" שאל הארי, "כן, גם אחותך, כולם מחכים לבואך!" אמרה לו סאלי.
"אני חייב לראות אותם!" אמר הארי ורץ אל דלת הבית.
כאשר הארי היה מספיק רחוק, סאלי אמרה לי: "אני והארי חברים ממש טובים.".
"בסדר." אמרתי לה.
"אז אני מציעה שתעזבי את החלום הקטן הזה שלך להיות חברה שלו, כי זו הולכת להיות אני." אמרה.
"על מה את מדברת? אני חברה של הארי, הוא אוהב אותי." אמרתי לה.
היא חייכה אליי חיוך ערמומי.
נכנסנו אל הבית של הארי, הייתי נבוכה לעמוד מול כל האנשים שרק הארי מכיר.
"היי…" אמרתי במבוכה.
"שלום!" הם אמרו כולם, וזה נשמע בדיוק כמו ה"שלום" של הארי.
"הארי, יש לי המון מה לומר לך!" אמרה לו סאלי מאושרת.
"תגידי." אמר לה הארי, "אבל… בפרטיות…" אמרה לו סאלי, ורמזה לו עם העיניים שיגיד לי להתרחק.
"מיילי, היא פשוט רוצה לומר לי איזה משהו סודי, אז את יכולה בבקשה לחכות לי 2 דקות?" שאל אותי הארי.
"כן." אישרתי משפילה את מבטי אל הרצפה, חיכיתי, עברו כבר 20 דקות והם עדיין מדברים.
הארי אפילו לא חשב לקרוא לי.