מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 17 – I want to save you!

"מספיק עם השטויות, בואו נחזור למלון, אני מתגעגעת לשאר הבנים!" אמרתי להם וחזרנו אל המלון.
פתחנו את דלת חדרם של הארי ולואי, והופתענו לגלות שם את ליאם קופץ על המיטה ומוחא כפיים כמו מפגר.
"מה קרה, ליאם?" שאל אותו הארי, "זכית באוסקר?".
"לא…" אמר ליאם יורד מן המיטה, "זו דניאלה!!! דיברנו, והיא אמרה שהיא תחכה לי בבריטניה!" התלהב (בריטניה זו המדינה הבאה בסבב ההופעות שלהם).
"ומה חדש אצלך ואצל אלינור?" שאלתי את לואי, "אלינור התקשרה גם היא, והיא אמרה שגם היא תחכה לי בבריטניה, אבל… אני לא מתחרפן כמו ליאם…" סיפר לואי.
"כל הכבוד אחי." ג'סטין נתן לו כיף.
"ואיפה זאין?" שאלה רינת.
"זאין הלך לבית הספר, יש עכשיו שיעור ערבית בבית הספר שלכם…" סיפר לה ליאם.
צחקנו כולנו.
"אך! השפתיים שורפות לי פתאום…" מלמל ג'סטין.
"אני אתן לך נשיקה וזה יעבור." אמר לו נייל והתקרב אליו.
"לא נייל!", עצר בעדו ג'סטין, "עדיין לא הגענו לשלב הזה במערכת היחסים הדמיונית שלנו!" אמר בבהלה, ואז הוא מלמל בשקט: "ואני מקווה שגם לא נגיע…".
נייל התאכזב… ואז רינת נתנה לו כאפה נוספת.
"תשטוף את הפה, אולי זו תגובה אלרגית למשהו שאכלת או מישהי שנישקת…" אמרתי לו.
"אפשרות א, אני לא זוכר את הפעם האחרונה שבה נישקתי בחורה…" אמר ג'סטין.
"טוב שאתה זוכר איך קוראים לך." אמרתי לו פורעת את שיערו.
אז הארי הפיל את הפלאפון שלו בכוונה וישב על הספה עצוב.
זה שינה את כל האווירה ב- 180 מעלות.
"מה קרה, הארי?" שאלתי אותו והרמתי את הפלאפון שלו בעודי מתיישבת לידו.
אז הוא כיסה את פניו.
"מה קרה?" שאלו אותו כולם.
"השונאים שלי שוב מטרידים אותי…" הוא אמר כאשר דמעה זולגת מעינו.
"נסיך שלי, למה אתה מתייחס אליהם?" אמרתי לו בעודי מחבקת אותו.
"תאמין לי, השונאים שלך זה כלום לעומת השונאים שלי…" ג'סטין סיפר להארי על מנת לנחם אותו.
"למה אתה בוכה? מה הם אמרו הפעם?" שאל לואי.
"הם אמרו לי שאני מכוער, שאני מוריד את הלהקה באיכות, שהיה עדיף שלא הייתי משתתף באקס פקטור, הם אמרו לי שאני נראה גרוע, ושהשיער שלי פשוט דוחה…" סיפר הארי בעצב.
"אתה חסר ביטחון, לא יודע למה…
אתה בוכה מסתם הודעה באיפון 4
לא צריך לפצות,
כדי לחפות.
תהיה מי שאתה, זה מספיק…" שר ליאם, ואז ג'סטין המשיך אותו:
"כולם בחדר יכולים לראות זאת,
כולם חוץ ממך!".
את הפזמון החלטתי שאני שרה לו:
"בייבי, אתה מאיר את עולמי כמו אף אחד אחר,
הדרך בה אתה מניף את שיערך, אתה מדהים אותי.
אבל כשאתה מחייך לאדמה זה לא קשה לומר,
אתה לא יודע… אתה לא יודע שאתה יפה!"
אז לואי שר: "לו רק יכולת לראות מה שאנחנו יכולים,
היית מבין למה אנחנו אוהבים אותך כל כך. בכנות,
עכשיו אנחנו מביטים בך ולא יכולים להאמין…"
ואז כולנו: "אתה לא יודע, אתה לא יודע שאתה יפה!
או, או… וזה מה שגורם לך להיות יפה!".
כן, שרנו לו WMYB.
חיוך קטן עלה על פניו של הארי.
אז זאין פתח את הדלת, "היי חבר'ה!" אמר בשמחה, "אנא מבסוט!" אמר משהו בערבית בשמחה.
"אנא מבסוטה בשבילך." אמרתי לו בעברית.
"שו?" שאל.
"אנא אערף? אנא לא עארף טו ספיק ארביק." אמרתי לו בחצי ערבית חצי אנגלית.
"אנגלית בבקשה." ביקש נייל, "כן, אנא לא עארף ספיק ארביק טו." חיזקה רינת את דבריו.
"שיגעתם לי את השכל, enfermerz!" אמר לכולנו ג'סטין.
"שו?" אמרנו כולנו בו זמנית (כולל: הארי, נייל, אני, רינת, ליאם, לואי וזאין).
"זה אומר: 'תשתקו' בצרפתית." הסביר ג'ס.
אז נשמעה מוזיקה, מוזיקה ממש מוכרת…
"אני מכיר את השיר הזה!" קרא נייל, "אם נייל מכיר את זה, זה בטח של תירס." הסבירה לנו רינת את הברור.
"וואו, הוא מזהה שיר שלי יותר טוב משאני מזהה…" מלמל ג'סטין והכניס את ידיו לכיסיי הז'קט שלו.
"בואו!" קרא נייל ופתח את הדלת, לאחר מכן תפס ביד רינת מצד אחד, וביד ג'סטין מצד שני.
כולנו הלכנו אחריהם, יש לנו ברירה?
אז ראינו שתי בנות בסביבות גיל ה-15 יושבות עם איפון ושומעות שירים של תירס.
בדיוק היה השיר "מריה".
"ג'סטין, תתקרב אליהן, אנחנו נתחבא." לחשתי לו, "שיהיה." הוא הסכים.
עבר ליד הבנות, הן הביטו בו תוהות, הן פשוט שתקו.
"תיזום שיחה!!!" ניסיתי לומר לג'סטין בעזרת הזזת שפתיים ושפת הסימנים.
ג'סטין הבין, הוא התקרב אל הבנות, "שומעות ג'סטין ביבר, הא?" שאל.
הן עצרו את השיר, "כן…" הן אמרו מעט קפואות.
אין לו תחפושת, אין לו משקפיים ואין לו כובע, הוא ג'סטין, איך הן לא מזהות? הן כאלה מעופפות…
"אתה יודע," אמרה לו ילדה אחת, "אתה מזכיר קצת את ג'סטין ביבר…".
"באמת?" שאל אותה ג'סטין, "את יכולה בבקשה לומר לי אם אני גם שר כמוהו?".
"כמובן, תשיר…" הן "אשרו" לו לשיר בפניהן.
"מה לשיר לכן?" הוא שאל אותן.
"אתה מכיר את השירים של ג'סטין ביבר?" הן שאלו אותו חזרה.
ג'סטין נאנח, "כן, אני מכיר את כולם." סיפר להן.
"אתה בליבר?! מגניב!" הן קראו מאושרות, "תשיר בבקשה את השיר הזה של ג'סטין, 'מריה'." הן בקשו ממנו.
ג'סטין שם את ידיו מאחורי גבו והחל לצבוט את עצמו.
"היא אמרה שהיא פגשה אותי בסיבוב הופעות,
היא ממשיכה לנקוש לי על הדלת,
היא לא עוזבת אותי,
עזבי אותי בשקט…" הוא התחיל לשיר להן עם חיוך מזויף.
כאשר סיים הן מחאו לו כפיים, "אתה שר ממש יפה, אולי יום אחד תהיה מפורסם כמוהו." הן אמרו לו.
"תגידו, אתן הישראליות החכמות היחידות?" שאל אותנו זאין.
"יש מצב." ענתה לו רינת.
בינתיים, ג'סטין הודה על המחמאה, אבל אז הוא אמר להן: "אני כבר מפורסם כמוהו, אתן יודעות למה? כי! אני! ג'סטין! ביבר!" הוא אמר להן.
"אומייגאד!!!" הן צרחו וקפצו עליו.
"אוי, זה נראה כואב…" אמר הארי כתגובה למשמע כאבו של ג'סטין.
יצאנו לחילוץ ג'סטין.
"ג'סטין, תחזיק מעמד, אנחנו נציל אותך!" קרא הארי בעוצמה.
"I…I, I want to save you." לואי שר את השורה הזו על מנת ליצור אוירה.
"Believe!" אמר לו נייל, ורצנו לכיוונו.
"הארי, נייל, מלי, רינת, ועוד כמה חנונים, בבקשה, תעשו את זה מהר!" קרא לעברנו ג'סטין בחוצפה.
"אנחנו ממש לא חנונים!" אמר זאין בכעס, "כן, תשמור על הפה שלך!" חיזק לואי את דבריו.
"אני סתם צוחק." אמר להם ג'סטין והם נרגעו.
בסופו של דבר הצלחנו לחלץ את ג'סטין משם.