מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 13 – סוף כל סוף הבנת, הארי

"אתם חושבים מה שאני חושבת?" שאלתי אותם, הם הנהנו.
מישהו מנסה לרצוח את ג'סטין.
"חייבת להיות דרך לנטרל את זה!" אמר נייל מודאג ואף בוכה.
"למה אנחנו משחקים בין החיים למוות?" שאלתי מביטה למעלה.
"כולנו נמות פה…" החלה גם רינת לבכות.
"מספיק לבכות! כל דמעה שזולגת לכם מבזבזת זמן יקר, בואו ננסה להבין איך עובד הקוד המטופש הזה!" אמר הארי בביטחון.
נרגענו, נשמנו עמוק והתקרבנו אל המכשיר.
ליד המכשיר הייתה חתיכת נייר שבה כתוב: "I C U J B".
"מה כתוב כאן?" שאלתי את הארי ונייל, הרי אנגלית זו שפת האם שלהם.
"איסוג'ב?" שאל הארי.
"לא, זה אייסוג'ב…" מלמל נייל.
הסתכלתי על האותיות היטב, ואז הבחנתי בכך שכל אות נשמעת כמו מילה אמיתית!
I C U J B
או במילים אחרות:
I see you Justin Bieber!
(אני רואה אותך, ג'סטין ביבר!)
סיפרתי להם שעליתי על מה שהאותיות מספרות.
"נכון… זה מזכיר לי את איך שהתכתבתי עם ילדים מהכיתה שלי ב ICQ…" אמר הארי מחייך.
"איי סי קיו? ברצינות?…" בהינו בהארי.
"שוב אנחנו מבזבזים זמן יקר!" הארי ניסה לשנות נושא.
"בסדר, בסדר, מה עלינו לעשות עם הדף הזה?" שאלה רינת.
הבטנו בזמן שנשאר, בלחץ, רק עוד כ 13 דקות!
"למה שמישהו ינסה להרוג את תירס?" שאלתי את הארי בעודי מנסה לעלות על הקוד.
"אני לא יודע, אבל חייבים להוריד אותו משם!" אמר הארי ורץ מהחדר.

~מנקודת המבט של הארי~
זה היה מאוד מפחיד להתעסק בחומר נפץ במלוא מובן המילה, רצתי מן המרתף בכל כוחי על מנת לחלץ את ג'סטין, אף על פי שאנחנו רבים כל הזמן.
הגעתי, הייתי מאחורי הוילונות והוא בדיוק שר את אחד מלהיטיו, "Boyfriend".
לקחתי מיקרופון רזרבי שהונך לצד הוילון ועליתי לבמה, בעודי שר חלק מתוך השיר ותופס את ג'סטין בידו.
המעריצות התרגשו, הן היו בטוחות שזה חלק מהמופע.
"הארי… מה לכל הרוחות אתה עושה?!" שאל ג'סטין בשקט בעודו מחייך חיוך מזויף.
הפסקתי לשיר, "חברים! יש לי משהו לספר לכם…" אמרתי למעריציו הצורחים של ג'סטין, "אני מאוהב בג'סטין!" פלטתי וחיבקתי את ג'סטין.
זה לא נכון.
הייתי חייב לחשוב על סיבה לקחת אותו חזרה אל מאחורי הקלעים וזה הדבר הראשון שחשבתי עליו.
"אני יודע שאני מושך…" אמר ג'סטין בעודו מתנתק מחיבוקי, "אבל אני מעדיף את המעריצים שלי." הוסיף.
"תפסיק! אין זמן!" כעסתי עליו, "סלחו לנו לרגע." אמרתי בחיוך מזויף למעריציו של ג'סטין ומשכתי אותו איתי אל החלק התחתון של הבמה.
הוא התנגד בהתחלה אך נכנע כשגילה שאני יותר חזק ממנו.
ירדנו במדרגות, כל הדרך הוא שאל: "לאן אתה לוקח אותי?!".
הוא חופר…
ירדנו למטה, מלי, נייל ורינת המודאגים קיבלו אותנו מלאי דמעות, נשארו עוד כ- 11 דקות!
"ג'סטין, אתה בסדר?" שאל אותו נייל בעודו תופס בזרועותיו.
"כן…" אמר ג'סטין מגלגל את עיניו.
"למה אתה כל כך עצבני?" שאלה אותו מיילי.
"כי כרגע הארי הודיע בנחמדותו על כך שאני והוא עומדים להיות זוג!" אמר ג'סטין משלב את ידיו בזעם.
"הארי?" הסתכלה עליי מיילי, וכך כל השאר.
"הייתי בלחץ ולא היו לי רעיונות מקוריים." הסברתי את עצמי.
"זה יותר מביך מכריסמס." סיפר נייל.
כן… כריסמס…
עזבו, אתם לא רוצים לדעת מה קרה בכריסמס…
"אין משהו יותר מביך מכריסמס!" אמרתי לנייל בכעס.
"מה שתגיד…" אמר נייל מגלגל את עיניו.
"תסתמו לרגע!" קראה רינת, "ג'סטין, יש כאן פצצה מתקתקת, יש לה קוד, אם לא נעלה על הקוד בזמן, כל המקום יעלה באש!" סיפרה לו רינת.
ג'סטין הביט במכשיר.
היה אפשר להזין 6 ספרות.
"מאיפה נדע מה הן הספרות?!" נלחץ ג'סטין.
"אנחנו נדע, בעוד כ- 10 דקות, כאשר כולנו נהיה בגן עדן! כולנו חוץ מג'סטין, הוא לא אדם טוב…" אמרתי צוחק.
"הארי!" כעסו עליי כולם, "טוב… טוב… בסדר… אנשים חסרי חוש הומור…" מלמלתי.
ג'סטין וכולם הביטו במכשיר וניסו להקליד ספרות אקראיות.
"ג'סטין… תנסה 123456." הצעתי לו בעודי מניח את ידי על גבו.
"עזוב אותי!" הוא כעס עליי פתאום והעיף את ידי ממנו.
"מה יש לך?" לא הבנתי.
הוא הביט בעיניי, "אתה רב איתי, משפיל אותי מול כל העולם ומאחל לי ללכת לגהנום בדרך עקיפה, אני לא רוצה לדבר איתך בכלל, אז תעזוב אותי!" הוא אמר בעודו מכווץ את אגרופיו.
כולם הביטו בו במבטים מרחמים.
גם אני.
אז סוף כל סוף הבנתי מה עשיתי, כל פעם עוד עקיצה… זה באמת פגע בו, כל מה שאמרתי לו, כל פעם שהייתי נוהג להקניט אותו…
זה באמת פגע בו.
הוא פשוט ניסה תמיד לשמור על קור רוח, או להכות אותי כדי להרגיש יותר טוב, אבל מתחת לבגדים הנוצצים והמותגים, יש בן אדם רגיל עם רגשות רגילים לגמרי.
איך לא קיבלתי את זה? הייתי כזה מטומטם!
נהניתי להתעלל בו…
"ג'סטין, תשמע, אני ממש מתנצל…" אמרתי לו מתקרב אליו, "תפסיק כבר, זה לא יעזור לך!" הוא כעס עליי.
הייתי יכול להבין אותו, איפשהו.
"ג'סטין," פניתי אליו, "אני מצטער על הכל, באמת, אני כל כך נהניתי לגרום לאנשים מסביבי לצחוק על חשבונך, ולא שמתי לב עד כמה שזה פוגע בך בפנים, בבקשה תסלח לי…" התחננתי.
הוא שתק למספר רגעים, לאחר מכן הרכין את ראשו כך שהפוני שלו הסתיר את עיניו, כיווץ את אגרופיו בעודו אומר בכעס: "למה נראה לך?…".
כאשר הוא אמר את זה, דמעה אחת זלגה על הלחי שלו, ונפלה על הקרקע.
"למה נראה לך?…" הוא חזר על שאלתו, "למה נראה לך שאני באמת אאמין לך שהשתנת?! לפני דקה 'נעצת בליבי סכין'! למה אתה בא להתנצל? כדי לצאת 'יפה נפש'? פשוט תפסיק…" אמר ג'סטין.
"אני מצטער, באמת, איך אוכל להוכיח לך?…" שאלתי את ג'סטין, "אתה לא תצליח כי אתה לא מצטער מהלב, תיתן לי לפחות ליהנות בדקות האחרונות של החיים שלי." אמר ג'סטין והמשיך לשחק עם הקוד יחד עם מיילי, רינת ונייל הנדהמים.
נאנחתי בתסכול, התייאשתי.
אז שמעתי צעדים, אך לא טרחתי לספר לאף אחד, לא היה אכפת לי אם באותם הרגעים הפצצה תתפוצץ ותפוצץ רק אותי.
אז הדלת העליונה ההיא, שהובילה אל המקום ההוא של הבמה, נפתחה.
ואז ירד במדרגות מישהו או מישהי.
אני לא בטוח.
הצעדים הכבדים האלה, את זה כולם שמעו.
אז הדמות התקרבה אלינו והחושך התפוגג בהדרגה.
עדיין לא הצלחתי לזהות את האדם או האישה שהתקרב או התקרבה, אבל ידעתי שהוא או היא, מי שמתכנן לפגוע בג'סטין.