מה אם? // פרק 2
"את לא רוצה לצאת?" שאלתי אותה. היא לא יצאה כבר די הרבה זמן, כל החברים שלנו שאלו למה היא לא מגיעה למפגשים.
בכל פעם היא מצליחה להתחמק עם תירוצים: פעם היא חולה, בפעם האחרת עייפה ולפעמים היא פשוט לא במצב רוח לצאת.
"אני מעדיפה לא לצאת ולהשתכר," אמרה. "אלכוהול זה במילא לא בריא."
הרגשתי שהיא מסתירה משהו, אבל בכל זאת לא שאלתי אותה דבר על זה.
היא ראתה את מבטי הלא מבין, לכן חיבקה אותי. "תצא, יהיה לך כיף. אני אבוא בפעם הבאה." מלמלה.
כמה חבל שלא תהיה פעם הבאה. אבל את זה לא ידעתי אז, לכן יצאתי לבר עם שאר החברים, בזמן שאמבר נשארה בבית.
————————————————————-
אדם יוצא מחדר בית החולים הקטן בזמן שדני נכנס. מבין כולם, הוא החבר הכי פחות טוב שלי, אבל זה לא מנע ממנו לעזור לי בכל עת.
אני מתחיל להעריך אותו יותר עכשיו.
"הכל יהיה בסדר, אני מבטיח." הוא אומר, לא מצליח לשכנע אותי. "היא לא הייתה רוצה שתשב כאן כל היום ותבכה."
"תאמין לי," אני אומר, קולי צרוד מכל הבכי. "אחרי מה שקרה, היא הייתה רוצה שאמות."
תגובות (0)