נבחרת ! פרק 10 !

שנינו עמדנו ושתקנו במשך זמן מה , למה תמיד לי קוראים הדברים האלו של הבגידה ,
חברות , אהבה, למה תמיד הבנים חושבים שאני מטומטמת ? ויכולים לעשות מה שבלהבם .
יצאתי מהבית של אריק והתחלתי ללכת לבית שלי עייפה מאוד , עדיין עייפה התעופפתי , מה נראה
לכם שאני ילך ?! כדי להגיע בזמן לעבור מקום ולא לאחר , נכנסתי לבית והכנתי לי כריך קטן וקולה , כבר כמעט היה אחד עשרה בלילה עוד שנייה עוברים לעיר אחרת , עצמתי את עיניי וראיתי מולי את לוסי
לפני . " לא צריך להרגן כלום ג'יין , כאשר תגיעו לשם כול הדברים שלכם יחכו לכם , אני מצטערת
על רוזי ואריק אבל באמת הוא לא אוהב אותה יותר אני מקווה שתבטחי בו בעתיד , כאשר יעברו חצות
אריק יהיה בן תשע – עשרה והמשאלה שלו היא : שג'יין תבטח בי יותר , היא חושבת שאני משקר
לה תמיד " לוסי הראתה לי בועה של אריק " אני מקווה שהמשאלה שלו תתגשם ג'יין כי אריק
יהיה חסר לך בעתיד אם לא תבטחי בו , ותזכרי שאריק הוא המפתח לבעיות שלך " אמרה לוסי ונהלמה .
טוב יהיה לי יותר זמן לנוח ואני לא צריכה להרגן כלום , אני לא יודעת אם לבטוח באריק ,
תמיד יש לי הרגשה שהוא משחק בי , סתם כי משעמם לו , פתאום אחרי שנה , הוא אומר לי
שהוא אוהב אותי ואז הופיע הדבר הזה של הערפדים שהפכתי לערפד מאז כיתה ו עברו חמש שנים
מאז האונס ואחרי זה אני מגלה שאריק " בוגד " בי עם רוזי , הוא לא יכולה להפרד ממנה ואז
להגיד לי את זה , כבר לא רציתי את הכריך וזרקתי אותו והלכתי לבית ספר .
הגעתי לשם וראיתי את כול בית הספר נכנס לשם ואריק בסוף , עם פנים פגועות ,
נכנסנו למחסן הענק של בית הספר ושמענו בשקט צלצול של הפעמון המראה חצות ,
" מזל טוב אריק " אמרתי בשקט .
" מה היית רוצה לקבל במתנה"? שאלתי עם חיוך ערמומי .
" זה לא משנה , אני כבר לא יקבל את זה ".
" אני יודעת מה "!
" אף אחד לא יודעת , אני בעצמי לא יודע "!
" אתה רוצה שתהיה בננו אמונה לא "? שאלתי .
אריק הסתכל עלי מופתע "ידעתי " ! אמרתי וחכתי שהשער יפתח ואחרי כמה דקות הוא נפתח !
התחילו להכנס קבוצות של תלמידים ושאר העיר , החזקתי לאריק את היד הייתה לי הרגשה שיקרה משהו שישבור לי את הלב .
נכנסנו אחרונים והשאר נסגר , סגרתי את עיניי ופתחתי אחרי מספר שניות . עמדנו במקום חשוך
ולא ראינו כלום , בשנייה זאת הסתדרו בשורה כול מיני אנשים עם גלימה לבנה והחזיקו מנורה עגולה
ביד שהחוט שלה בצורת סילסול המחובר לכול המנורות , לא ראינו את פניהם , כולנו עמדנו מול השביל שיצרו ומתוך מקום אפל מאחורה יצא בן – אדם שהוא שונה , הוא התקרב והחזיק ורד ביד .
" ברוכים הבאים לפנימיית הירח האדום " אמר בן האדם .
הסתכלנו סביב וראינו את שני הטורים של בני האדם זורקים את המנורות באוויר והל עלו באוויר
ואז נתפסו המשהו והאיר את כול המקום , וואו .. ראינו מקום ענק , ארמון או משהו , הארמון
היה בצבע שחור עם סדקים בקירות שהתפצלו מלמעלה עד מטה , ראיתי שהארמון ממשיך לכיוון השני ,
הקירות החיצוניים בלטו במיוחד הם היו עשויים מאבנים שחורות וגדולות והיו מצויירים עליהם כתבי קיר
מוזרים אני אל מזהה את הכתב , הסתכלתי לאחור וראיתי שחלק מהקבוצה נהלמו , כול מי שלא קשור , ללימודים עזב , הוא התקרב אלינו והציג את עצמו .
" שלום ערפדים צעירים שמי נט ואני משולשל האלים של לוסי , ותפקידי לשמור על הנציגים מפני
אורחים לא רצויים , לוסי ספרה לי שהיא בחרה נציגה חדשה , את יכולה להגיד לי מי את "? שאל נט .
פחדתי להגיד שזאת אני , אני שוב שונה מכול הערפדים , התייצבתי בפני נט " אני הנציגה "!
אמרתי בפחד " נעים להכירך הערפדית הצעירה ג'יין " אמר נט ונישק את ידי .
" איפה שאר הערפדים "? שאלתי .
"הם נשלחו לעיר של ערפדים אשר תעזור להם להתקיים בלי להרגיש בלי להרוג בני אנוש"! אמר נט .
" ומה זה הארמון הזה "?
" זהו יקרתי ביתך החדש , כאן תכירי חברים חדשים ותדעי הכול על חייך החדשים "! אמר נט .