מהדורה מחודשת של הרומן של נדייה
נ ד י י ה
ממשיכה במהדורה מחודשת לכתוב על שני האנשים שרחוקים אחד מהשני כמו מזרח למערב כיצד התאהבו אך נאלצו להיפרד בואו נראה כיצד תיראה המהדורה המחודשת .
תקציר מהמהדורה הראשונה.
נדייה ערבייה יפהפייה עובדת יום ביומו בתל אביב אצל משפחה שמאד אוהבת אותה ומפרגנת לה בגדול.
היא יוצאת מהכפר שבו גרה בשעת בוקר מוקדמת ולאחר שעוברת את המחסום כשכל ה- ש.ג. מכירים אותו ומעבירים אותה בלא חיפושים רבים היא רצה לעבר האוטובוס שיקח אותה לתחנה המרכזית ומשם תקח את האוטובוס השני לרח' ירמיהו 50.
באחד הבקרים הפתיע אותה איש צבא לא צעיר אך מקסים אשר חנה לא רק מהמחסום וכשהתקרבה למכונית שלו שנייה לפני תחנת האוטובוסים הוא פתח את דלת מכוניתו ועם חיוך רחב הציעה לה טרמפ.
היא רכנה לעברו ושאלה האם אנחנו מכירים "לא אך עכשיו נכיר שמי אלון הושיט לא את ידו ושמי נדייה, אוקי אז בואי אסיע אותך כי אני בעצמי נוסע לתל אביב.
היא נכנסה למכונית ולא הבינה מה קורה פה. לידה ישב גבר מקסים איש צבא עם המון פלאפלים על כתפיו מחייך ומתחיל בנסיעה.
"נדייה את נשואה"???? "לא אני אלמנה ויש לי 3 ילדים מהממים, ואתה אני נשוי ויש לי תאומים בני שנה וחצי ולמען הדיוק אני נשוי יותר לצבא מאשר לאשתי, התפקיד שלי מחייב את הנוכחות שלי במהלך שעות ארוכות ורבות"
וכיצד הגעת לכאן שאלה אותו, יש לי מדי פעם ישיבות צוות עם הסגל הבכיר וראיתי אותך המון פעמים ממהרת לאוטובוס והיום אזרתי עוז ומציע לך טרמפ.
" ואוו עקבת אחרי "מען האמת כן"
המשך יבוא
תגובות (0)