מדי המוזיקה- פרק 9

הנערה השחרחורת מהבר סטרה ללואי ויצאה מהדלת, "אני שונאת אותך, חרא!!" היא צרחה.
"לואי? מי זאת?" הבטתי בנקודה האדומה שעל הלחי שלו, "אתה בסדר?" הצמדתי קרח ללחי שלו.
"זאת קרוליין. היא… היא 'ידידה' שלי." הוא אמר בשקט.
"אה-אה.. 'ידידה'. לואי, עם מי הסתבכת?!" אמרתי בששאננות.

יומיים לפני-
"השתגעת??" הבטתי בעשרות בקבוקי הבירה שנחו על הדלפק, "הארי, הכל בסדר?!" צרחתי עליו ועל זאין.
"אני מת עליך." אמר הארי והתקרב לעברי, מתנדנד לצד לצד, "אני אוהב אותך. אבל, לך לא אכפת. זה לא מזיז לך בשיט!" צרח הארי ואחז במותני בכוח. פרצופו האלכוהליסטי הביט בי בעיינים מזוגגות.
"הארי, די.." ניסיתי, הוא לחץ בעדינות על לחיי.
הארי הצמיד את גופנו והתקרב לנשק אותי. נאבקתי בידיו החזקות, מנסה להשתחרר.
"לא!! הארי, תראה את הילדה היפה הזאת! למה להרוס?? תן לי לדבר איתה." אמר זאין. בהתחלה לא שמתי לב שהוא שיכור.
"הו, תודה זאין." הוא החזיק בידי ולחש לתוך אוזני, "את יודעת שאני מת עליך. אני, נייל והארי. את יודעת, לא?? אבל לא אכפת לך! נרדמנו ביחד על הספה, וכל הלילה החזקתי אותך, ככה, " חיבק אותי זאין חזק, "אוי, את כל כך יפה." זאין התחיל לנשק את צווארי ובעדינות טיפס ללחיים שלי, ידיו הרפו ממותני לאט.
הדפתי אותו אחורה וקראתי לברמן, "סליחה!! אפשר כמה כוסות מים? קרות?!" בהרמן הינהן ושלף כוסות גדולות במיוחד, "אני חושב שאת צריכה קצת קרח?" אמר הברמן וחייך, "צריך יותר מזה בשביל להעיר את השיכורים האלה." אמר והחווה על זאין והארי שחיבקו אחד את השני.
"אשמח לכמה שיותר." מילמלתי.
הברמן החזיר את הכוסות ושלף דלי מלא מים קרים, "תודה!" אמרתי ושפכתי את כל תכולתו של הדלי על שני השיכורים.
בדיוק באותו הרגע לואי התקרב לעברנו בעודו אוחז בידה של בחורה שחרחרה, -לא שיש לי משהו נגד זה-, ומילמל לעברה כמה דברים.
"מה קרה פה?!" צרח שראה את הארי רטוב ומתנדנד.
"הם שתו כמה בירות." החוותי על הדלפק.
"זה לא, ממש לא, 'כמה בירות.' גברת צעירה. זה יותר מידי." הוא הרפה מידה של הבחורה ושלח אותה לדרכה.

אחרי שלואי סידר את הבנים התיישבנו באוטובוס שלהם.
הקפדתי לשבת ממש מאחורה, שאך אחד לא יבוא, במיוחד לא הארי או זאין.
הרהרתי בדבריהם, 'את יודעת שאני מת עליך. אני נייל והארי.'
'אוי, את כל כך יפה.'
'אני אוהב אותך.'
למה??
ומה קשור נייל? הוא אמר לי שהוא די מחבב אותי, אבל חשבתי שזה נגמר.
הארי התקרב אלי, "אפשר לשבת? אני רוצה לדבר איתך." אמר בעדינות,
"כן. בסדר." מילמלתי. הוא התיישב לידי והתעסק באצבעות ידיו בעצבנות…