מדי המוזיקה- פרק 3

הסתכלתי באוטובוס של וואן דירקשן, הפרצופים שלהם היו מרוחים על רקע סגול ולמטה היה רשום בשחור-'one direction'.
נכנסתי פנימה והתיישבתי ליד נייל. בעיקרון, הוא התיישב לידי כי יש לי אוכל בתיק יד.
"אז.. לאן אנחנו נוסעים?"
"אנחנו נוסעים להופעה באנגליה, קרוב לכאן."
"אממ… יופי. אתה רעב?"
"אני תמיד רעב, זאת לא שאלה." הוא חייך חיוך מתוק וילדותי,
"יש לי אוראו וחמאת בוטנים."
"אני מת על אוראו יחד עם חמאת בוטנים!"
"באמת? הרבה אנשים אומרים שזה מגעיל.."
"נכון? וואו, אני מת עליך." הסמקתי וחייכתי את החיוך הכי מתוק שלי, שלפתי את חבילת האוראו ואת חמאת הבוטנים והושטתי לו.
"נתחלק?" שאל,
"ברור! נראה לך שאני נותנת לך לאכול הכל?"
הוא צחק וחייך אלי. אוי אלוהים, הוא כזה חמוד!
טרפנו את המעדן ונייל הביט בחבילה במבט רעב,
"נשאר עוד אחד. מי מקבל אותו?"
"אני!" צווחתי ברכושנות,
"לא, אני."
"אני."
"לא, אני."
"נתחלק?"
"אוקיי." הכנסתי לפה שלי חצי אחד ואת החצי השני השארתי לו.
"הנה." הוצאתי מהפה שלי את החצי שנשאר והושטתי לו.
"יאמי." הוא הכניס לפיו את האוראו האחרון ולעס ברעבתנות.
"אתה ממש רעב, אה?"
"אני תמיד רעב, לא הזכרתי את זה כבר?" הסמקתי שוב,
"את מסמיקה?"
"לא!" הכחשתי,
"הלחיים שלך אדומות ויש לך חיוך מבויש."
" אתה מפורסם וכרגע חלקנו אוראו. איך אני אמורה להרגיש?"
"אממ.. צודקת. תבדקי עם מישהו נרדם."
"למה?"
"מתיחות." מתחתי את ראשי לאחור והבטתי על החבורה- הארי וזאין היו במחשב, כנראה מצייצים למעריצות בטוויטר.
ליאם שיחק באייפון ולואי נרדם והתחיל לרייר.
"לואי ישן. נראה לי שהוא מרייר." נייל התחיל לצחוק ושלף מהכיס שלו טוש שחור.
"אני הולך לצייר עליו קצת… זה יורד במגבון." הוא התיישב ליד לואי והתחיל לצייר על לואי שפם, זקנקן, הבליט לו את הגבות, חצקונים וקמטים.
"הארי יש לך קצפת?" שאל נייל בחיוך ממזרי.
"שמתי במטבחון." הארי שיפשף את ידיו אחת בשניה והשמיע צחוק מרושע.
נייל רץ למטבחון ושלף משם בקבוק קצפת אדום.
"מוחעחע!!" צחק נייל והשפריץ קצפת על ידו של לואי שבנתיים נחר.
"לורן? תקשיבי את צועקת ללואי שיש לו ג'וק על הפנים. סבבה?" לחש.
"לואי!! אומיגדאלוהיםאדירים!! יש לך ג'וק על הפנים!" צרחתי.
לואי הניף את ידו ומרח את הקצפת על כל פרצופו, בחיפוש אחר הג'וק.
כולנו צחקנו: "חעעחעחעחע, חיחיחיחיח, חוחוחו, חחחח…." ושלל צחוקים מוזרים.
" היי, זה לא יפה. נייל! ציירת לי גם שפם?"
"וזקן, חצקונים, גבות חדשות ולסיום קמטים."
"מה???" צרח לואי, "ואם זה לא יורד?"
"זה יורד עם מגבון לואי, על תדאג. בוא, תביאו לי מגבון בנים." אמרתי וכעבור שניה ליאם הגיש לי מגבון רטוב. התחלתי מנקה בעדינות את הטוש והקצפת שהרסו את פניו של לואי, בזמן שלואי מביט אל עיני במבט כלבלבי.
"לואי אתה תפוס. אני רק מזכיר." צחק זאין, "ואני חושב שמישהו פה מחבב את הילדה היפה." והצביע על שלושת הבנים האחרים שהסמיקו במבוכה.
"אוי נו זאין, תראה, גם אתה מסמיק שהיא מסתכלת עליך!" אמר ליאם.
"אחמ, אני תפוס." אמר זאין במבוכה, "אני חושב שהארי דלוק עליה."
"הארי דלוק על כל אחת עם פרצוף יפה." שלף נייל.
"אתה חושב שיש לי פרצוף יפה, נייל?" הסמקתי מיד,
"אממ, לא, כן. לא יודע." אמר וגירד את עורפו המבוכה.
"אני הולכת לישון. אה ו.. מי שיחשוב אפילו על לצייר לי משהו על הפרצוף או למרוח לי קצפת על היד או כל דבר אחר ימות מוות מייסר. אני מזהירה! ולא אכפת לי כמה הפרצופים שלכם חמודים."
קפצתי על המושב ועצמתי את עיני מעמידה פנים שנרדמתי.
שמעתי את קולו של נייל: "תראו איזה מתוקה היא! אני יכול לאכול אותה ככה."
"נייל, אתה יכול לאכול כל דבר." ילל הארי, "אבל, אני צריך אותה בחיים."
"הופה!! מה יש הארי?" צחק זאין.
"שאלה- למה אתם פה?" שאלתי בקול מנומנם.
לואי קפץ בבבהלה וליאם פלט: "5+6=11"
"ליאם? מה הקשר?" צחק נייל.
"קישט'ה כולכם. אני רוצה לישון!" שמעתי רקיעות רגליים והוספתי, "אבל אתם בכל זאת מושלמים."
הם התחילו לצחוק: "היא מעריצה..!!"
עיני נעצמו מעצמם ונרדמתי.

"בוקר טוב נסיכה!" העיר אותי הארי, מפלרטט.
"פלירטוטים על הבוקר?" רטנתי.
"אווו, הארי זה בטח כאב." טען זאין.