מגפה

קייץ.קווין שוחרר הבייתה לאחר שנתיים אינטנסיביות של לחימה.
הרב סרן הצעיר רצה יותר מכול לשוב הבייתה,לעוגות התפוחים והאוכמניות של אימו.
הוא ישב באוטובוס וכבר הריח את רייח העוגות בדימיונותיו.
הנסיעה הבייתה הייתה ארוכה.הוא כבר היה להוט להגיע.
ארוסתו רייצ׳ל הייתה בראשו.
הוא כבר הייה כל כך רעב למגע שלה .
לרייח שלה,לחיוך שלה,כשהאוטובוס עובר ברחובות שנראו כל כך שוממים.רייקים.
בדרך כלל הם הומי אדם בתקופה זו של השנה.
״מה קורה כאן?״הוא שאל כשלפתע ראה גופת אדם מוטלת על האדמה.
האוטובוס עצר.
קווין אחז את הקיטבג שלו וירד מהאוטובוס.
הוא פתח את דלת הבית.הדלת הייתה פתוחה.
״אימא?,אבא?..רייצ׳ל?..הוא סקר את הביית.
אין קול ואין עונה.
קווין החל חושד שקרה אירוע נוראי.
ליבו החל לפעום בחוזקה.הוא נסער.
שולף את האקדח שלו ומתפרץ לתוך הביית מחשש לפריצה של שודד.
לא היה איש בבית והכל היה מונח במקומו.
הסירים היו מונחים במקומם מלאים אוכל. העוגה הייתה על השייש.
סדינים מכובסים מקופלים.
כשלפתע הוא מבחין במעט דם,על הרצפה.
״רייצ׳ל!?״הוא חשש לגורלה ורץ במעלה המדרגות.
אין קול ואין עונה.
לאחר מיכן הוא סקר כל מקום ומקום בבית וניסה ליצור קשר טלפוני.
קווי הטלפון היו מנותקים.
אין ציוליזציה.קווין החל להבין כי משהו איום ונורא במימדי ענק התרחש.שואה ביולוגית.
כולם פשוט נמחו מעל האדמה.כולם אינם.מתו.
הוא התיישב קרוב לקיר מנסה לעכל מה שקרה.
העולם,כפי שהוא מכיר אותו,איננו עוד.
כשהתקדם במעלה הרחוב הוא החל לראות גופות מוטלות בצידי הדרכים.
ונהרות של דם שזרמו אל הביוב העירוני.מראות מחרידים.
הוא כבר רגיל היה לראות מוות.הוא לוחם.
״אני על סך התקף לב..״הוא אמר לעצמו.חושב שהוא הולך ומשתגע.
״היי אתה!״נשמעה לעברו קריאה נחרצת.
״אני??״הוא הופתע לראות לפתע סוף סוף מישהו חי.
״..כן,חייל.אתה.״פנה אליו גבר מזוקן בשנות ה50 לחייו..״אתה נגוע?״
״במה??״ניסה קווין להבין במה מדובר.
״אתה לא מיכאן.מה?״שאל האיש.
״..היום חזרתי מעיראק.״הוא ענה.
״..חבל שחזרת.אין מה לחפש כאן.כולם כאן נגועים או מתים.״ענה האיש.
״מה קרה כאן?״שאל קווין.
״פרצה מגפה נוראית..״ענה האיש..״אם תשאל אותי,מישהו השתמש בנשק ביולוגי קטלני ביותר.
הגיעה האפוקליפסה.״