מגע ללא אהבה

נכנסתי למכונית שידעתי שממנה אני אצא משוגע. אדם זר מסתכל עליי ואני מנסה להשאר רגוע, להשאר משהו שהוא לא אני, וכמובן שאני בקושי מצליח. הוא שואל אותי אם אני מכיר מקום שקט, ואני מראה לו, למרות שהדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה לברוח למקום השקט שלי בחדר, אבל משום מה אני נשאר. מקום חשוך, מקום אפל, אני מאבד את עצמי, מכאן 'אין דרך חזרה' אני אומר לעצמי בידיעה שיש, רק אם הייתי מוכן להגיד שאני לא רוצה, להגיד שאני רוצה משהו אמיתי: שיטלטל את חושיי, אך לבסוף לא ישתק אותי וישאיר אותי לבד. השפתיים שלו נוגעות בשלי ואני מרגיש מוזר, רוצה חום, אבל מקבל בדיוק ההפך. כשאני אצא מהמכונית אני אנסה להכנס לבית ולהתנהג כאילו הכל רגיל, למרות שהכל הפוך בתוכי, והבלאגן הזה שמור עמוק עמוק בפנים.