מאמי – פרק 4

יום המשחק הגיע, ולא – זה לא היה המשחק של מור, זו גם לא הייתה האליפות של בתי הספר.
זה היה משחק של בית"ר..
מור דאגה וחששה מיוחאי, "הוא כזה מאיים, כל הזמן חשבה – ברגע הראשון, ישר קובע לי שאנחנו יוצאים לדייט, נראה ערס כזה".
"ומה הבעיה בערסים?" שאלה אותה אמה, "הם גם בני אדם..".
"סבבה, " כעסה מור מהתגובה של אמה, "הם בני אדם אבל לא מהסוג הכי טוב שיש..".
"אז אני בכלל לא מבינה למה את יוצאת איתו, ותזכירי שוב לאן?" צחקה אמא של מור.
"למשחק בית"ר, אמא! איזה אפס…." חשבה לעצמה מור..
"נו את יודעת איך זה, אחרי אפס.." הסבירה לה אמה,
"בא אחד – יחיד, נחמד ומיוחד.." ענתה מור בכיף.
"מור," ליטפה אותה אמה, "את ילדה מה זה מקסימה, אני דואגת לך, אין לי בעיה שתיהי חברה של מי שאתה רוצה וזה גם גיל שההורמונים..".
"אמא," התביישה מור, "אל תספרי יותר מדי..".
"תתני סיכוי לאחרים.." אמרה ונישקה אותה בלחי, "הלכתי להכין ליאיר שוקו.."
"שוקו?" שאלה מור, "גם לי!!".

***
"חתיכי," דיברה ליאל אל דניאל, "מה קרה יש לך רגשות אשמה,".
"כן, אני מרגיש כמו איזה אפס נמושה, איך אני יכול לבגוד בה?".
"כן, אבל לפחות אתה לא בוגד בי, נופר הדרקון הזאת סתם חשה מתרוממת שתלך כבר, קשורה לי לוריד בכל דבר בחיים, פעם אחת לא בא לי איתה.."
"כן, אבל עכשיו אני סתם בוגד," נעלב דניאל.
"נו אז מה, מי ידע, אגב – חסר לך מילה אחת לנופר בגלל ה'רגשות האשמה' האלה, אני חברה שלך – מקסימום תיפרד, אני לא מתכוונת ללכת איתך יד ביד בבית ספר, אסור שמישהו ידע,".
"טוב," הקשיב לפקודה דניאל
"תביא נשיקה," נהיתה ליאל עצובה.

***
"אני מטורפת עלייך," דיברה בקול צרוד אמילי.
"גם אני עלייך," נישק אותה נדב.
"אתה בן אדם מדהים, וגם כוסון חחח" צחקה אמילי.
"תודה, גם את,.. בואי. שניה…" אמר וכאשר אמילי הגיע הוא נישק אותה.

***
חושך ירד וחבריו של נדב הסתובבו,
"נו איפה הבן-ז*נה הזה?" צעק ליעד, "כמה זמן אפשר לחכות".
כאשר סיים לדבר הוא זרק את הסיגרייה שבפיו על המדרכה..
"יואו, יואו," אמר עומרי "קבלו את הכוסית הזאת,"
"יאללה," הבין ליעד במה מדובר, "אתה ראשון?".
"טוב,".
עומרי התחיל לצעוק מילים גסות לעבר הנערה והתקרב אליה,
"זה קצת מטריד, תעזוב אותי ולך לעזאזל.." נמאס הנער על הילדה.
"בובל'ה," הצטרף ליעד, "תורידי שנייה ת'חולצה..".
"לך תזדיין!!" צעקה לו.
"מה זה?" שאל עומרי, "יאללה ליעד..".
"לא, לא, לכו ממני!!!".