מאירה בחשכה פרק 3
-נקודת מ. אוולין-
אני לא יודעת מה לעשות, עדן משגע אותי. מה הילד הזה מנסה להשיג? מה המטרה שלו?
במשך עשרים ושש גדלתי אותו בכאב ובדמעות כשנזכרתי במוות המיותר של אחותי הקטנה. לא רציתי שמה שקרה לעדן יקרה גם לו זו בשנית.
מה העניין שלו עם מאירה? מה יש לבחורה הזאת להציע?
אני לא מסוגלת לחשוב מה המחשבות שעוברות אצלו בראש, למה הוא כל כך מתלהב ממנה?
זאת שאלה ששאלתי את עצמי מספר פעמים, רוב הזמן אי אפשר לתפוס אותו לשיחה בארבע עיניים.
יש הרבה בנות מסביבו , גם אלו שלמדו איתו באוניברסיטה מעידות שהוא בחור שמסתגר בתוך תוכו, וגם אלו המעידות על שמירתו המוגזמת לפרטיותו למדיי מכל פרסום כלשהו.
עדן מתעקש להרוס את חייו. כל מה שעבדתי למענו ובשבילו ירד לטימיון בגלל ההתאהבות שלו במאירה.
אני לא רואה איך השניים האלה מצליחים לבנות חיים משלהם כשיתחתנו בעתיד.
ישנה בחורה בשם פדות בת עשרים ושתיים שאני רוצה לשדך לבן שלי.
ההורים של פדות ואני ויואב גרים בשכנות כבר קרוב לשבע עשרה שנים. אציע לעדן להיפרד ממאירה כדי שיכיר את פדות.
עדן בטוח שמצא את נערת חלומותיו, רציתי להגיד לו שהוא ממש טועה באופן שהוא בוחר את הבנות איתן הוא יצא בעבר.
כל פעם שאני מדליקה נרות שבת, אני מזכירה את עדן בתפילותיי ואת שאר ילדיי האחרים שה' יתן להם כוח וסבלנות. שיהיה איתם בדרכים ותמיד ישמור עליהם.
לא משנה מה הוא יעשה , הוא יישאר הבן שלי למרות כל הדעות שלי על מאירה.
הניתוק קשר עם ליאורה לא הייתה בחירה קלה ופשוטה שקרתה בפתאומיות מפתיעה כרעם ביום בהיר.
ליאורה ואני היינו חברות בתיכון, הכרנו אחת את השנייה כשהיינו בנות ארבע עשרה באופן רשמי. כשנהפכנו להיות אימהות, הקשר שלנו השתנה משמעותית.
התרחקנו סופית כי החלטנו שלא לדבר יותר אחת עם השנייה.
אין לי שום שליטה על מה שהגורל מזמין. הבטחתי לעדן שלא משנה , הוא לא ילך באותה הדרך של דודתו.
עדן היה צריך להגדיל ראש ולקיים את הבטחתי בכך שהוא לא מדבר על הפגנות ופוליטיקה בשבתות שבהן הוא מגיע להתארח אצלי.
היה לו ברור שלא מדברים על עניינים שלא קשורים לשבת. הוא היה מקריא בפנינו דבר תורה קצרה ומברך.
-נקודת מ. עדן-
הנחתי את המכתב בצד. עכשיו אני מבין את אימא שלי.
מאז ומתמיד אני מתלווה למאירה בהפגנות , החבר'ה נוהרים בהמוניהם. אני יודע שלא מצא חן בעיניה שאני ומאירה ביחד. זה לא משמח אותה במיוחד.
אני יודע מה עושה אותי מאושר. מה גורם לי לא לוותר על כל בוקר ובוקר. המחשבות על העבר המכאיב של אימי מסנוור אותי בידיעה שכואב על לכתה של דודתי עדן ז"ל.
ולכן לא אכנע למה שאימא שלי חושבת. היא טוענת שאני עקשן ותמים, שאני הורס את מה שהיא בנתה במאמץ כה רב במשך שנים וחודשים ארוכים.
אני ומאירה לא חולקים את אותן הדעות של אימא שלי.
אימא שלי לא חושבת שזה נכון בשבילי להיות עם מישהי שחייה חיים חילוניים מלאים לכל דבר, היא גם מוסיפה שהיא נראית מבוגרת מדי לגילי.
סיפרתי לה שהיא עברה לעולם הצימחוני, שמאז גיל שמונה היא עברה להתגורר עם הוריה בקיבוץ . מאירה לא אהבה את העיר ואת הצפיפות.
היא התחברה לצניעות ולשמירת הפרטיות, למרות שאמה לא מאמינה יותר באלוהים. היא עדיין מקפידה לשמור על מספר מצוות עיקריות.
אני אובד עצות. האם עליי לוותר על מאירה ולהמשיך בלימודיי כפי שאימא מתעקשת לחינם?
מה הייתם עשיתם במקומי? האם הייתם נלחמים על הרגשות שלכם?
תגובות (0)