מאירה בחשכה פרק 2
-נקודת מ. מאירה-
הסתכלתי עליה במשך דקה ארוכה ולא זזתי ממקומי. אמרתי לעצמי, יקרה מה שצריך לקרות. שתקתי כי לא היה לה איך לענות לאימא שלי. עדן בשבילי זה לא דבר רגעי, אני רוצה שנהיה ביחד לנצח.
עוד שלושה שבועות חנוכה , אני מקווה שאימא שלי תרשה להזמין אותו יום אחד כשהיא תכין סופגניות. אני יודעת שהקשר בינינו בלתי אפשרי, ידעתי שאימא שלי ממתינה שאענה לה שאין שום סיכוי בעולם שביני לבין עדן יכול להיות איזשהו נצנוץ של אהבה.
" אני מחכה לתשובה, למה את לא עונה לי?" היא שאלה בתוקף, משכתי בכתפי בחוסר רצון.
" לא תמיד ישנה תשובה לשאלות." הוספתי בחמקנות ומיהרתי לשים את התיק בחדרי. היא ניצבה מולי זעופת פנים ועדיין לא מבינה למה הותרתי אותה ללא מענה משביע רצון עם תשובה מספקת לשתי פנים.
" מה עדן רוצה ממך?" היא שאלה אותי וסימנה שאין שום תירוץ לתשובות מתחמקות.
" הוא בסך הכול ליווה אותי הביתה." אמרתי בקול מאוכזב והסתרתי את פניי בין כפות ידיי.
"אמרתי לך שאני ואימא שלו מסוכסכות. מה לך ולבן שלה במשותף?" היא צעקה עליי בעצבים ופקדה עליי שלא להתראות עם עדן יותר.
אימא שלי התקיפה אותי בשאלות, אין לי מצב רוח כל כך לשאלות שלה. היא מביכה את עצמה ואותי מכיוון שהיא לא רוצה שאני אהיה קרובה רגשית אליו.
" אני אוהבת אותו, אימא!" אמרתי בנחישות , " אין שום קשר לי ולו לסכסוך הקשה שאתן תקועות בו."
הייתי מוכנה לעזוב את הבית, רק לא לאבד את עדן. הייתי מסוגלת להתעמת עם כולם שאני מאוהבת בו ולא היה אכפת לי משום דבר אחר.
כשאני עם עדן. אני מרגישה שאני שונה . רגש כזה לא רחשתי מעולם. האהבה שלי כלפיו אינסופית, אימא שלי לא מסוגלת להבין אותי. היא חושבת שמה שאני מרגישה זה זמני ושזה יעבור אם אפסיק להיפגש איתו.
כשנכנסתי לחדר, הרגשתי שאני לא יכולה יותר. התפרקתי לרסיסים כשעמדתי מול המראה.
אני מאוהבת בעדן ולא מפסיקה לחשוב עליו למרות הדעות שיש לה עליו. אני יודעת שהיא תקשה עלינו מכיוון שהיא חושבת שאנחנו לא מתאימים.
לקחתי את הסיכה בידי וניפצתי בעזרתה את המראה שבחדרי שהייתה ממקומת ליד המיטה המוצעת שסודרה מראש.
אני לא מסוגלת לתת לאימא שלי את השרביט בכך שהיא תקבע איך החיים שלי ייראו בלי הנוכחות המעצבנת של עדן לפי מה שהיא אומרת.
אני צונחת על המיטה במחשבה שאעשה את שביכולתי כדי שבחנוכה הקרוב לא נבלה כל אחד משנינו בנפרד . הייתי בטוחה שאימא שלי קיבלה אותו.
קשה לי להודות שהתאכזבתי, בגלל שחשבתי שעדן ירצה לאכול איתנו.
אבא תמך בה ורצה שאסיים ללמוד משפטים, אני לא רוצה להיות עורכת דין.
אני מאמינה גדולה בצדק , ולא אוהבת איך שבית המשפט נוהג בסוגית החפים מפשע. היום כולם אוכלים את כולם ומשמיצים את כולם. זו ארץ שאוכלת יושביה. זו חרפה למדינת ישראל.
עדן סיפר לי שעד לא מזמן הוא ניסה להילחם בשם דודה שלו ולהילחם את מלחמות הצדק שלה בחורמה.
הוא במקום שהיא הייתה בו כשניסתה לשווא להרגיע את הרוחות.
-נקודת מ. עדן-
אני יושב להנאתי בסלון ומפצח גרעינים שחורים בעוד הטלוויזיה משמיעה רעש בזמן שאני מזמזם את שירו של בניה ברבי " קרן שמש".
נזכרתי במאירה ושכחתי שהייתי צריך להודיע על האזכרה הקרובה של דודתי המנוחה. אני לא זוכר אותה כל כך.
שמעתי צלצול בפעמון הדלת , לא ניגשתי לפתוח או לראות מי זה. אני חייב ללכת לישון.
כשפתחתי את המחברת חצי תמונה נפלה משם מאחוריה היה כתוב " עדן אחותי היקרה."
פתחתי את המכתב וקראתי אותו בדמעות.
" אוולין היקרה,
אחותי אני מצטערת שאני לא פה.
אני חייבת לחזור. הם עוד יאמינו לי.
כבר בחרת שם לתינוק? אני חושבת שמאור זה שם מאוד יפה.
אני גאה באישה שהפכת להיות במרוצת השנים.
אני מאמינה שהצדק האמיתי ינצח.
באהבה גדולה עד אין סוף.
אחותך עדן."
כשסיימתי עם המכתב, מחיתי את הדמעות שזלגו במורד לחיי.
תגובות (0)