מאחים לאוהבים – הקדמה

בר בן סימון – בת 16, אני בכיתה י׳.
יש לי עיניים כחולות ושיער בצבע חום כהה ארוך וחלק עם פוני לצד. הגובה שלי ממוצע ואני רזה.. אבל לא מהאנורקסיות.. יש לי גוף הורס – נגיד ככה :)
אני גרה בתל אביב ואני בת יחידה.
טוב אז העדות שלי זה משהו קצת מסובך חחח, אני רבע טוניסאית, רבע צרפתייה וחצי מרוקאית. בואו נגיד שאני הכל מהכל חחחח
אמא שלי הייתה חצי טוניסאית וחצי מרוקאית ואבא שלי חצי צרפתי וחצי מרוקאי.
כשאני אומרת ״הייתה״ אני מתכוונת לזה שלפני 5 שנים בערך, אמא שלי חלתה בסרטן ונפטרה… המוות שלה היה הדבר הכי קשה שחוויתי, היא הייתה ממש יקרה לי ותמיד עזרה לי בהכל… שאני מדברת עליה – זה קשה לי, אני ישר מתחילה לבכות… היא נושא מאוד רגיש אצלי.
טוב בואו נעבור לאבא שלי, לפני שאני יתחיל לבכות.. מאז שאמא שלי נפטרה אני גרה עם אבא שלי.
אבא הכיר לפני שנתיים, אם אני לא טועה, מישהי חדשה ועד היום הם יוצאים. בהתחלה לא הבנתי איך הוא יכול להתקדם כל כך מהר מאמא שלי ולשכוח אותה, אבל לאט לאט התחלתי להבין שהוא לא יכול להתקע כל החיים שלו עליה, החיים ממשיכים גם אם זה בלעדיה והוא חייב לעשות משהו עם החיים שלו, כי היא לא תחזור.
לא פגשתי את חברה של אבא אף פעם אבל בכל מקרה, הם החליטו שהם רוצים לעבור לגור ביחד… ממה שהבנתי, יש לה בן בגיל 17 והם גם גרים בתל אביב, אז הם עוברים לגור איתנו, אני רק מקווה שאני יסתדר איתו..
חוץ מכל הדברים אלה חחח אני מנגנת על גיטרה ושרה.. הרבה אומרים לי שאני שרה מהמם
כן, לפעמים אני שקטה ולפעמים אני יכולה להיות הכי רעשנית בעולם. כשיש לי מצב רוח טוב אני דואגת שגם לכולם יהיה חחחח כי למה לשמוח לבד אם אפשר כולם ביחד ?
אני מאוד עדינה, בכל הדברים… אם זה מבנים ועד לדברים הכי קטנים.
אז אם כבר הזכרנו בנים חחחח אף פעם לא היה לי חבר, אבל היו פה ושם כמה בנים אבל זה לא היה דבר אמיתי. אני מהאלה ש- ״מחכות לאחד״ חחח
טוב אז ככה מתחיל הסיפור שלי….