-מאחורי חזות קשוחה- פרק 2 (תפנו דקה ותקראו) קצר.

הימים שבאו אחר-כך הפכו למאין משבצות של תאריכים בלוח השנה המעידים על כך החופש עומד להסתיים, היום זה היום האחרון לחופש ולא עשיתי שום דבר מענין אני חייבת לעשות עם עצמי משהו אני פשוט חייבת אבל מה ? טליה בטיול בצפון עם המשפחה יעל עובדת מהבוקר עד הערב בבורקס ורק מיקה פנויה למרות שזה די מוזר, כבר שבוע שלם שלא שמעתי ממנה בדרך כלל לא עובר יום שהיא לא מציקה לי או סתם חופרת לי בשביל הכיף שלה. הכל בגלל המעצבן ההוא בראד …
הוא גנב לי את מיקה פשוט גנב ! הוא והיא כבר שבוע שלם תקועים אחד בתחת של השני אני שונאת אותו ! ומאוד מקנאה. אני ומיק-מיק חברות הכי טובות עוד מגן איריס ולא עובר יום שאנחנו לא מדברות בו ועבר כבר שבוע והיא אפילו לא התקשרה אני אפילו לא חסרה לה .
החלטתי להתקשר .
" שלום איך אני יכול לעזור לך? " נשמע קולו המעצבן של בראדמעבר לקו הטלפון.
"יהיה נחמד אם תביא לי לדבר אם מיקה " אמרתי בתמימות.
"ומה אם לא?" הוא שאל.
"סליחה?" הופתעתי.
"לא מביא." הוא סיכם.
"תן לי לדבר עם מיקה !" דרשתי.
"תן לי את מיקה בבקשה את מתכוונת…" הוא צחקק.
"נו !" צעקתי.
"אין בבקשה-אין מיקה."
"מי אתה חושב שאתה ?" רטנתי.
"בראד ניקלסון עולה חדש מנויורק חתיך הורס, מוזיקאי,יוצר ואומן מחונן ומי הגברת ?"
"לא עינינך !" הפכתי לעצבנית,מי הוא חושב שהוא החצוץ !
"אז אין מיקה…" הוא מלמל.
"יא חוצפן תן כבר את מיקה !" צעקתי.
"לא מתחשק לי "
"נו כבר !" צרחתי.
הוא צחק.
"מה מצחיק אותך טמבל !" התעצבנתי.
"את מצחיקה כשאת עצבנית , לא ידעתי שקול יכול להגיע לטונים ההלו בכלל." הוא אמר.
"אני שמחה שאני מבדרת אותך , ועכשיו ברוח הבידור תביא לי כבר את מיקה…" ביקשתי.
"מה שאת רוצה לומר למיקה את יכולה לומר גם לי אין לה סודות ממני."הוא טען.
"מה אתה אומר…" לגלגתי. " תגיד לה שהזמנתי לה את החוטיני המנומר שהיא בקשה ממני אז שתבוא לקחת טוב? " שאלתי מתאפקת לא לצחוק.
שתיקה .
לפתע נשמע קולו של בראד מתפוצץ מצחוק.
"אני יכול לבוא לקחת במקומה? " הוא שאל מצחקק.
"למה לא , להרתיח גם מים לקפה ?" שאלתי בציניות.
"בכיף , שלוש סוכר והרבה קצף !" הוא אמר נלהב.
"מזה?" מלמלתי.
"מה ,חשבת שאני צוחק?" הוא שאל.
"כן , טוב מה נסגר אני יכולה לדבר כבר את מיקה ?" שאלתי בחוסר סלבלנות.
"לא, מה נסגר עם הקפה הובטח לי ?" הוא ניסה להחזיר לי.
"התאדה …" צחקקתי.
"גם מיקה…" הוא צחק , הרגשתי שאני יכולה לדבר איתו עד מחר.
"נו יאללה מספיק עם הצחוקים איפה מיקה , היא לידך בכלל ?" שאלתי כדי לסיים כבר את השיחה המטופשת הזאת.
"אה… כן, בקשר לזה היא שכחה עצלי את הפלאפון." הוא מלמל.
"למה לא אמרת דביל ! " רטנתי.
" כן אבל , אם הייתי אומר אז איך היינו מנהלים את השיחה המרתקת הזו שלנו אה?" הוא שאל הסמקתי , אני לא יודעת למה אבל זה קרה.
"מקסים , עכשיו איך אני יכולה להשיג אותה אם הפלאפון שלה עצלך ? " שאלתי
"זה כבר לא עינין שלי ." הוא אמר.
"אגב , אני חושב שאת לא צריכה לקחת קשה מידי את הקטע עם סהר "
"מה !" צעקתי .
"היה נחמד להכיר ! " הוא אמר וומיד לאחר מכן ניתק את השיחה,
הייתי עצבנית , הכי עצבנית שיש אפילו מיקה לא מצליחה לעצבן אותי ככה , זה היה לא הגיוני ולא מנומק
בעליל, אני פשוט ארצח את מיקה ברגע הראשון שאני אראה אותה, איך היא מעזה לספר לו איך !
נשמע צילצול מכיוון הפלאפון , מספר חסוי.
עניתי.
-הלו."
"היי קרצי , בראד אמר שהתקשרת." אמרה מיקה בקלילות.
"מה נראה לך שאת עושה !" צעקתי.
"מה..?" היא שאלה.
"מה זה מה ! למה סיפרת לו על סהר אין לך בושה ?" שאלתי מתאפקת לא לפרוץ בבכי.
"לא סיפ—" היא ניסתה לדבר ואני שוב פרצתי לדיבריה.
"ועוד לפוץ האמריקאקי הזה !" צעקתי
"דני, באמת שלא כדי …." אמרה מיקה מנסה לעצור אותי.
"אני אראה לך מזה לא כדי ! אני לא מאמינה שהמאניק הזה יודע על סהר ! " צרחתי.
"דני ! " צעקה מיקה ואני המשכתי
"מישהו צריך להוציא את הילד הזה מהסרט האמריקאי שהוא חי בו !" צעקתי
"לא , לא , לא הוא פשוט כזה ! – – -" אמרתי ומיקה הוסיפה.
"אולי , אבל אם לא תסתמי אני התחיל לחשוב שאת נדלקת עליו…" היא אמרה באדישות.
"אני !? עליו פחחח !! על המאניק הזה חא חא מצחיק בחיים לא ! הוא פשוט מגעיל , דוחה, רע , שפל , מתלהב, חש אפילו השם שלו מתלהב ! ולא רק זה גם – – – " ניסיתי להמשיך לצעוק ומיקה עצרה בי .
"דני ! תסתמי שניה!"
שתקתי.
"הוא פה לידי.." היא אמרה פתאום.
"מה!" צעקתי מופתעת "אופפס…" גמגמתי לאחר שהבנתי כמה זה נורא.
"אני סולח…" נשמע קולו הציני של בראד מהצד השני של הקו.
שתקתי.
"דני נדבר אחרכך טוב ? ביי ! " הודיעה מיקה וניתקה את השיחה.
"סליחה.." מלמלתי לעצמי.