מאחורי העננים השמיים תמיד כחולים-פרק 8: ״היי, אני שון״

היי לכולם אני יודעת שקצת נעלמתי לכם אבל הנה חזרתי ואני כאן כדי להישאר.
הפרקים יעלו בתדירות ממש נמוכה.. אני מקווה שלא של חודשיים כמו ההפסקה הזו שהייתה לי.
אוהבת המון וחג שמח❤️❤️
קריאה מהנה •_^

הבנתי שהגילאים לא ממש ברורים אז הנה קצת סדר-
עומר, אושר ושיר (נטלי ורותם, יכנסו לסיפור מאוחר יותר)- 16-17
דור ונתנאל גם בני 17 אבל הם לא נחשבים לילדי הפנימייה
זוהר, יהלי, דניאל (בן)- 15-16
שון (ייכנס לסיפור ממש בקרוב) -17.5
אליאב, אריאל, ליאם ולינוי-12-14
איתי, בן, נועה ומאיה- 4-7

זוהר-
״אבל אני לא רוצה אתה לא מבין?!״ צעק נתנאל ויצא מהבית בטריקת דלת.
״מה אתם מסתכלים?״ שאל דור בעצבים ועלה לחדרו.
עבר שבוע מאז הריב של עומר ויהלי, בשבוע הזה דור ונתנאל הספיקו לריב, להשלים ושוב לריב.
בכל השבוע הזה גם יהלי לא מדברת עם אושר מאז שהלשין עליה לעומר, אבל עם עומר היא בסדר.
״זורי את יכולה לזרוק את הזבל?״ שאלה אנאל ובגלל שלא היה לי שום תירוץ מהיר הייתי חייבת לעשות את זה.
נעלתי את הכפכפים שלי, הרמתי את שקית הזבל, יצאתי החוצה וראיתי את נתנאל יושב על המדרגות שליד הדלת.
״נתנאל.״ קראתי והוא הביט בי וקם במהירות, ״חכה אל תלך אני רוצה לדבר איתך,״ אמרתי והתיישבתי איפה שהוא ישב מקודם והוא התיישב לידי.
״מה קרה עם דור?״ שאלתי, ״את לא תביני,״ הוא אמר.
״נו תנסה.״ אמרתי, הוא הביט בי בהיסוס וחייכתי.
״דור נדלק על מישהי והוא רוצה שאני יתחיל עם חברה שלה כדי שיהיה לו איתה מכנה משותף אבל אני לא רוצה כי אני אוהב מישהי אחרת והוא כועס עליי שאני לא רוצה לעזור לו,״ הוא אמר, ״זבל.״ מלמלתי והוא הביט בי במבט לא מבין, ״שכחתי לזרוק את הזבל אני דקה באה.״ אמרתי והוא צחק.
״זהו חזרתי.״ אמרתי וישבתי לידו, ״בקיצור אני חושבת שאתה צריך להסביר לדור שאתה אוהב מישהי ואתה לא רוצה שהיא תיפגע אם תתחיל עם החברה של מי שדור רוצה.״ אמרתי, ״ואם היא לא רוצה אותי? אני סתם יאבד את החבר הכי טוב שלי בגללה.״ הוא אמר.
״אם היא לא רוצה אותך אז היא מטומטמת,״ אמרתי והוא חייך, ״איזה חמודה.״ הוא אמר והסמקתי, ״את מסמיקה.״ הוא חייך.
״טוב די לרדת עליי.״ אמרתי בחיוך ושמתי יד על הפנים והוא צחק, ״הנה, זהו, הפסקתי.״אמר וגיחך.
״אז תעשה מה שדור ביקש, ככה תראה שאם היא אוהבת אותך גם אז היא תיפגע קצת ואז תוכל להראות לה שאכפת לך ממנה ולהיפרד מהמכנה של דור ואז להיות איתה ותצא נסיך.״ אמרתי והוא חייך.
״את צודקת זה הרעיון הכי טוב,״ אמר וחיבק אותי.
״בכיף, יאללה ניכנסים?״ שאלתי והוא הניד את ראשו לשלילה, ״ניתן לדור קצת להירגע.״ הוא אמר והנהנתי להבנה.
קמתי והתקדמתי לדלת, פתחתי אותה ״ביוש.״ קראתי לעברו וסגרתי אחרי את הדלת, עכשיו אחרי שעזרתי למישהו יהיה על הפנים כל היום חיוך כאילו אני איזה ספיידרמן שהציל חיים.

אושר-
״יהלי סליחה.״ אמרתי בפעם האלף השבוע.
״עומר תגיד לו שהסליחה שלו לא מעניינת אותי ושבפעם הבאה ילמד לשמור על הפה שלו.״ אמרה יהלי, ״הסליחה שלך לא מעניינת אות.. נו אתה שמעת בעצמך.״ אמר עומר, ״תגיד לה שאני אמרתי לה שאם אתה שואל אז אני מספר לך.״ אמרתי לעומר והוא הסתכל על יהלי במבט של ׳נו׳.
״תגיד לו שהוא שלח לי הודעה שהוא עומד לספר ואני אמרתי לו שיחכה ואני מעדיפה לעשות את זה בעצמי והוא בכל זאת סיפר.״ היא אמרה.
״תגיד לה שקיבלתי את ההודעה הזאת רק אחרי שסיפרתי לך!״ אמרתי, ״תגיד לה את זה בעצמך, אני הולך. ביי.״ אמר עומר והתקדם לדלת, ״תדברו ועד שאתם לא משלימים אתם לא יוצאים מכאן.״ הוא אמר ונעל את הדלת.
״מה? עומר תפתח עכשיו או שאתה תצטער על זה כל החיים שלך.״ צעקתי וניסיתי לפתוח את הדלת.
״זוז תביא.״ אמרה יהלי ועזבתי את הידית, ״אם אני לא הצלחתי אז למה שאת תצליחי?״ שאלתי בזלזול ויהלי עזבה את הדלת בעצבים.
לאחר חצי שעה שאני מנסה לפתוח את הדלת התייאשתי ונשכבתי על המיטה בתסכול.
יהלי קמה והתחילה לנסות לפתוח את הדלת, אחרי רבע שעה גם היא התייאשה.
״יהלי.״ אמרתי והיא לא ענתה, ״נו יהלי תעני אם את רוצה לצאת מכאן את צריכה לדבר איתי.״ אמרתי והיא הסתכלה עליי.
״מה?״ היא שאלה, ״אני מצטער.״ אמרתי, ״אני יודעת.״ היא ענתה והסתובבה חזרה להביט על הקיר.
״נו די להיות ילדה חרא אמרתי שאני מצטער תפסיקי להיות כזאת קרה! נפגעת? סבבה הבנתי ביקשתי סליחה אולי שלוש מאות פעם מה נתפסת על זה?!״ שאלתי בעצבים ובעטתי בדלת.
״אז עכשיו אני גם ילדה חרא? אחלה.״ היא מלמלה וחזרה להביט בקיר הזה שאני נשבע באותו רגע היה בא לי לשבור.
״אוף אין לי כוח אליך עכשיו אני לא ידבר איתך גם עם תתפוצצי.״ מלמלתי בעצבים.
״סבבה.״ אמרה באדישות.
״אחלה.״
״מהמם.״
״מדהים.״
״מושלם.״
״אדיר.״
״נדיר.״
״נו מה משחק החרוזים?״ שאלתי בעצבים, ״לא.״ היא אמרה, ״יופי.״ השבתי.
אחרי שעה של שקט, השקט המפחיד הזה, המעצבן שצורם באוזניים,
החלטתי שאני. כאן. לא נשאר.
בטח שלא איתה…
לקחתי מטאטא שהיה שם, לקחתי תנופה ונכנסתי בדלת עם המטאטא וכלום.
חזרתי על הפעולה הזאת עוד כמה פעמים ושום דבר לא זז.
״טוב אושר תפסיק, עוד כמה שעות עומר ייכנס להביא לנו מים ואוכל, ננצל את ההזדמנות ונצא.״ היא אמרה, ״ומה נעשה בינתיים?״ שאלתי, ״אתה תעשה מה שבא לך אני הולכת לישון.״ היא אמרה ונישכבה על המיטה.
ניסיתי לישון גם אני ואחרי אולי שעתיים שאני לא נרדם ניסיתי שוב לפתוח את הדלת.
אחרי כמה דקות יהלי קמה כנראה מהרעש, ״מה? עומר בא?״ היא שאלה והנדתי את ראשי לשלילה.
היא הביטה בי עם עיניים הירוקות בייאוש, ״תחזרי לישון.״ אמרתי לה, ״אין.. אני כבר לא יירדם.״ היא אמרה ופיזרה את שערה השטני והארוך.
אז כן, יהלי ילדה יפה, מאוד יפה.
אבל באותה נשימה היא גם יכולה להיות בלתי נסבלת!
״אושר אני סולחת לך.״ היא אמרה, ״באמת?״ שאלתי, ״כן, אתה חבר גם שלי וגם של עומר וזה לא היה הוגן מצידי להכניס אותך לריב וגם לגרום לך לבחור צד.
אני אוהבת אותך מאוד אתה החבר הכי טוב שלי.״ היא אמרה בחיוך וישבתי לידה, ״גם אני אוהב אותך מאוד.״ אמרתי והבאתי לה חיבוק ופתאום שמעתי שיעול, ״לא רוצה. להפריע אבל בואו האוכל מוכן.״ אמר עומר בחיוך, השתחררתי מיהלי וחייכתי אליה, ״וואלק אתה, איזה טייגמינג.״ אמרתי לעומר, ״אומרים טיימינג יא עולה.״ הוא ויהלי צחקו ״יופי צחקנו בואו נרד.״ אמרתי, ״אל תיעלב אתה לא אשם שאתה דבע.״ הוא צחק ושלחתי לו מבט מזהיר, ואז הוא הפסיק וירדנו למטה.
ראינו את כולם מכונסים בסלון.
״מה פה קורה פה?״ שאלתי בחיוך ושמעון סימן לנו לשבת יחד עם השאר ועשינו כרצונו, ״ילדים יש לי הודעה חשובה לפני האוכל, עומד להצטרף אלינו ילד חדש ואני יודע שבדרך כלל אני מודיע שבוע לפני אבל זה קרה רק היום והוא עומד להגיע רק ממש עכשיו אז נחכה לו לארוחת הערב.
אני לא אפילו לא יודע איך קוראים לו או מאיפה הוא בא, אני רק יודע שהוא בן 17.5 ואני מבקש שתקבלו אותו יפה.״ שמעון אמר וכולם השמיעו את הדעות שלהם.
דווקא אני שמחתי רצח, ילד חדש זה תמיד טוב.
אחרי כמה דקות של דיבורים בהם גם שמעון ביקש שאני ועומר נדאג לו בימים הראשונים שלו נשמעה דפיקה בדלת ושמעון ניגד לפתוח את הדלת, הוא קצת הסתבך עם המפתח אז דור ניגש לעזור לו ואחרי כמה שניות נפתחה הדלת ובחור צעיר עמד בפתח
״היי, אני שון.״