Ron love
פרק ראשון בלי החוקר, כאן בעצם מתחיל הסיפור. הפרקים הראשונים תמיד קצת משעממים אבל עוד מעט יתחיל האקשן. שבת שלום❤️

מאחורי העננים השמיים תמיד כחולים- פרק 4: יום שגרתי בפנימיית כוכב

Ron love 06/06/2015 830 צפיות 3 תגובות
פרק ראשון בלי החוקר, כאן בעצם מתחיל הסיפור. הפרקים הראשונים תמיד קצת משעממים אבל עוד מעט יתחיל האקשן. שבת שלום❤️

״אוקיי עכשיו אחרי שאנחנו מכירים את כולם, בואי נתחיל, תספרי לי כל מה שעבר עליך בשנתיים האחרונות, מהרגע ששמעון נפטר.״ אמר החוקר והבטתי בו בעצב, אני שונאת שמזכירים לי את זה.

פרק 4:

שנתיים לפני…

נקודת מבט יהלי-

ישבנו כולנו בסלון רואים את הסופר קלאסיקו, אנחנו הגדולים יושבים בספות, ה״גדולים״ יושבים על הכיסאות, והקטנים יושבים על השטיח, ושמעון והגברת הממורמרת שהתגלתה בשם ליז, יושבים על הכורסאות.
הגדולים שזה אנחנו, כולנו בגילאים חמש עשרה עד שבע עשרה, יש את ה״גדולים״ שהם בגילאים שתיים עשרה עד שלוש עשרה, ויש את הקטנים שהם מגיל ארבע עד עשר במצטבר אנחנו שתיים עשרה ילדים.
״ניימאר מעביר את הכדור למסי, מסי רץ עם הכדור, מסי בועט ו.. גול!!!״ אמר השדרן וכל הבנים קפצו והחלו לשיר, עומר עלה על אושר שהתחיל לרוץ בכל הסלון, ואז נפל.
ככה עבר לו כל הערב, הקטנים כבר נרדמו, גם זוהר נרדמה לי על היד והתעוררה כל פעם מחדש בגלל הצעקות של הבנים.
יש לנו ערב כזה של כל הפנימייה לפחות פעם בשבוע, בוחרים תוכנית ריאליטי או משחק חשוב שהבנים רוצים לראות, כל אחד אחראי על משהו נגיד שתייה, פיצוחים, עוגות או חטיפים, ושאר הזמן כל אחד יכול לראות מה שבא לו.
״לילה טוב.״ אמרה זוהר לכולם כשהתייאשה סופית, ״לילה טוב.״ ענו כולם.
״זורי חכי לי נראה לי אני גם פרשתי לישון,״ אמרתי וקמתי מהספה, ״לילה טוב חיים שלי.״ אמר עומר בחיוך ושלחתי לו נשיקה באוויר, הוא עשה כאילו הוא תופס וחזר להביט בטלוויזיה.
״הלוואי עליי, איזה אהבה יש בינכם.״ אמרה זוהר מפנטזת כשעלינו לחדר, ואני חייכתי, ״ואני תקועה עם בן דוד.״ אמרה בעצבים, ״שמת עליך.״ המשכתי אותה, ״שמת עליי.״ אישרה וצחקנו.
״מה את עושה?״ שאלתי את זוהר כשסיימה ללבוש את הפיג'מה ונכנסה למיטה, ״ישנה?״ שאלה את המובן מאליו, ״לא צחצחת שיניים,״ הזכרתי לה והיא קמה בעצבים בעודי אחריה.
״למה הזכרת לי?״ שאלה בייאוש כשחיכתה שכל הילדים יסיימו לצחצח שיניים בעצמם, כן אין הפרדה.
״הנה תורך.״ אמרתי כשכולם הלכו, זוהר לקחה את מברשת השיניים שלה שמה משחה והחלה לצחצח את שינייה.
הסתכלתי לכיוון הדלת בייאוש וקלטתי את אושר קורא לי עם ידו, ״זורי אני דקה באה, אני הולכת להביא את המברשת שלי,״ אמרתי ויצאתי מהמקלחת, מתקדמת לכיוון אושר.
״את מוכנה?״ שאל בחיוך ממזרי, ״למה?״ שאלתי לא מבינה, ״נו יהלי, אני קורא לזוהר מהצינור ואת משחקת אותה לא שומעת, היא תחשוב שהיא שומעת רוחות רפאים, נו זה היה רעיון שלך.״ אמר צוחק, ״זה היה רעיון שלי לעשות את זה לדור, לא לזוהר.״ אמרתי בחיוך כשנזכרתי איך עשינו את זה שבוע שעבר לדור, כל השבוע הוא לא הפסיק לדבר על זה, נתנאל ישן פה כל יום כדי לשמור עליו ולתפוס את הרוח.
״אין לך משחק לראות?״ שאלתי מתחמקת, ״מחצית.״ ענה, מרוצה מתשובתו.
״נו אל תיהיי קשה, בשבילי.״ אמר וירד על ברכיו בעודי צוחקת, ״פליזוש.״ התחנן, ״פליזוש? קום, מה נהייה ממך.״ אמרתי, ״זה כן?״ שאל שמח והנהנתי בראשי, ״לאן זה?״ שאל כשהתקדמתי לחדר הבנות, ״להביא מברשת.״ אמרתי והוא הלך להתמקם.
״נו מה שעה?״ שאלה זוהר, ״תעשי לי צמה סינית,״ התעלמתי מדבריה, ״אבל מתוח.״ אמרתי והבאתי לה את המברשת.
״זוהר,״ אמר אושר, ״מה יהלי?״ שאלה זוהר, ״מה, מה? לא אמרתי כלום.״ אמרתי, אין, כשאני נכנסת לדמות, אני נכנסת לדמות.
״זוהר זה אני,״ אמר אושר בקול מפחיד למדי, ״יהלי שמעת את זה? תגידי לי ששמעת את זה!״ אמרה זוהר, ״את מה?״ שאלתי, ״זוהר תעשי מתוח!״ אמרתי, אין דברים כמוני.
״זוהר תעזבי אותה, תתרכזי במה שחשוב, המשימה שלך,״ אמר אושר.
״משימה?״ שאלה זוהר, ״זוהר איזה משימה בראש שלך? הכל בסדר?״ שאלתי בדאגה, ופרס שחקנית השנה מוענק ליהלי חי! סורי אליאנה, היא יותר טובה.
״כן זוהר, המשימה שלך, לעזור לאושר, לשמור עליו, לעשות כל מה שהוא מבקש!״ אמרה הרוח, זאת אומרת אושר הוא פשוט עושה את זה כל כך אמין!
״אושר? מה הוא קשור?״ שאלה זוהר בבהלה, באתי להמשיך במשחק המדהים שלי, אבל אדון עומר החליט להרוס הכל.
״אושר בוא, נגמרה מחצית, כמה זמן לעשות קקי?״ שאל עומר מציץ מבעד לדלת.
״ראיתם את אושר?״ שאל, ״תשאל את יהלי והרוח שלה, אני יהרוג אותך!״ צעקה זוהר והבנתי שזה הזמן שלי לברוח.
״אושר חכה, חכה כשאני רואה אותך אתה מת!״ צרחה זוהר בעצבים והחלה לרדוף אחרי.
״תודה אח יקר שלי,״ אמרתי לעומר שגירד לעצמו בגב, ״טוב ביי הלכתי לראות את המשחק.״ אמר אושר והתגנב בצעדים קטנים לסלון, ״נראה לך? זוהר זה היה רעיון שלו.״ אמרתי וקפצתי עליו.
״יש לך מזל שאני עייפה, לילה טוב עומר תודה!״ אמרה זוהר, נתנה חיבוק לעומר ולאושר מבט מאיים.
״ביי שמעון לילה טוב.״ אמרתי לשמעון שנופף לי עם היד והלכתי למיטה, וכך עובר לו עוד יום שגרתי בפנימיית כוכב.

נקודת מבט עומר-

״בוקר טוב, כולם לקום.״ אמרה ליז ופתחה את החלונות, ״מה השעה?״ שאלתי מתמתח, ״לקום.״ ענתה והלכה להעיר את הבנות.
הסתכלתי מימיני וראיתי את אושר ישן, ״אושר!!״ צרחתי, ״מה?״ שאל ושם את הכרית על ראשו, ״קום.״ אמרתי, ״אבל יום שבת היום.״ אמר, הוא כל הזמן אומר את זה, ״נכון.״ אמרתי, ״מה באמת?״ הוא קפץ בשמחה, ״לא, נו בוא.״ אמרתי והוא לא ענה.
״גם כן חבר.״ אמרתי לעצמי, ״שמעתי את זה,״ אמר בעצבים, ״יופי.״ עניתי והלכתי לצחצח שיניים.
עד שהוא יקום אנחנו כבר נשכח את זה, חוץ מזה שיש לנו חוק שאסור לדבר על הבוקר כי שנינו עצבנים בבוקר.
״בוקר טוב.״ אמרה יהלי שישבה ושתתה שוקו, ״בוקר טוב.״ אמרתי בחיוך.
״מי ניצח אתמול?״ שאלה בהתעניינות, יהלי, היחידה מהבנות בבית שמעניין אותה מה שמעניין אותי.
״ברצלונה.״ עניתי בחיוך ניצחון והיא חייכה גם, ״להכין לך נס?״ שאלה כשקמה לפנות את הכוס שלה.
״כן אבל תשבי איתי שאני לא יהיה לבד.״ ביקשתי והיא הנהנה, ״בוקר טוב.״ אמר נתנאל, ״בוקר, רוצה לשתות?״ שאלה יהלי, ״שוקו.״ אמר נתנאל, ״פעמיים, בוקר טוב.״ התיישב אושר על הכיסא לידי.
״הנה קחו, עומר אני הולכת טוב?״ שאלה יהלי והניחה את הכוסות על השולחן, ואני הנהנתי בראשי, ״שלום.״ אמר בן, הילד הכי קטן בבית.
״בן בן מה קורה גבר?״ שאל אושר את בן בחיוך, כולם מתים עליו, הוא הילד הכי חמוד שהכרתי, אבל מה? הוא גבר אמיתי, הוא בן ארבע ועושה לכולם בית ספר.
״הכל בסדר.״ הוא אמר מיואש, ״מה קרה פשוש?״ שאל אושר וצחקנו, ״לפני יומיים הראיתי לנועה ומאיה את הסלטה שעומר לימד אותי והן התלהבו, עכשיו הן רודפות אחרי, והן רוצות שאני יעשה את זה כל הזמן ולא בא לי, והן לא עוזבות אותי.״ אמר בתסכול, ״הלוואי שאלו היו הבעיות שלך בחיים.״ מלמלתי והסתכלתי על בן בחיוך, הוא כזה תמים, כל יום שבת הוא יושב על המדרגות של הפנימייה ומחכה שאמא שלו תבטא לקחת אותו, היא אמר שהיא הבטיחה לו שתבוא.
הוא לא יודע שכשהיא באה לפה היא הייתה מדממת ובבית החולים לא הספיקו להציל אותה, אנחנו עוד לא מספרים לבן, הוא עוד קטן, שמעון ביקש לא לספר לו עד שיהיה בן עשר ואז הוא גם יוכל להביא לו את הקופסא שהיא השאירה לו.
״בן בן, תציב להן גבולות, תגיד להן יום נועה ויום מאיה, תלמד את איתי את הסלטה וככה הן התחלקו בכם יום אתה יום הוא ויהיה לך חופש.״ אמר נתנאל, ובן הנהנן בראשו, ״אני יחשוב על זה, תודה.״ אמר ופנה לדרכו, לא לפני שלקח סוכרייה מהקופסא של הממתקים, ״אני יכול לסמוך עליכם שלא תגידו לשמעון שלקחתי שתי ממתקים ביום, נכון?״ שאל לפני שסגר את הקופסא.
״אל תדאג חתיך אנחנו נגבה אותך.״ אמרתי והוא חייך והלך, ״אני חולה על הילד הזה!״ קרא אושר בחיוך, הסכמתי איתו, איך אפשר שלא?


תגובות (3)

זה חמוד, גם אני אוהבת את בן<3 תמשיכי^^

06/06/2015 13:14

    תודה❤️
    אני מעריכה את התגובות שלך בכל פרק זה לא מובן מאליו מבחינתי

    06/06/2015 20:39

רותם!! אהובה שלייייי
קראתי ואת מדהימה!!! אני אוהבת אותך הכי בעולם תודה❤️
אני תכף יכתוב לך משהו במייל
❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️

07/06/2015 13:16
סיפורים נוספים שיעניינו אותך