מאחורי העננים השמיים תמיד כחולים- פרק 3: האנשים שבחיי

״ומאז הכל היה בסדר עם הילדים בפנימייה?״ שאל החוקר כשסיים לכתוב את כל מה שאמרתי.
״הכל היה הרבה יותר טוב, אני ועומר נורא חברותיים, ידענו שנסתדר.״ אמרתי והחוקר הניח את העט על השולחן.
״למי התחברת הכי הרבה?״ שאל בחיוך.
״לזוהר, אחר כך התברר שהיא בת דודה של אושר.
היא הייתה מדהימה, היא בעצמה התנצלה על מה שאושר עשה לי, למרות שהיא לא עשתה דבר.״ אמרתי בחיוך, נזכרת ברגע שבו הכרתי את החברה הכי טובה שלי.

*
ישבתי על המיטה שלי בחדר הבנות כשאני כבר נקייה, מקולחת ומסורקת.
בדיעבד היום הראשון כאן לא היה כל כך נורא, חוץ מהגברת הממורמרת שאין לי מושג את שמה, כולם די נחמדים.
כבר הכרתי כמה בנות, אבל אף אחת מהן לא בגילי.
״היי.״ שמעתי קול עדין מאחורי, ״היי,״ עניתי בחיוך.
״אני זוהר, את בטח יהלי,״ אמרה והתיישבה לידי על המיטה, בעודי מהנהנת בראשי.
״סוף סוף מישהי בגילי, אני רציתי להתנצל בשם אושר, השם השני שלו הוא לא בדיוק טקט.״ אמרה, היא נורא בוגרת לגילה, כמוני, נראה לי שאני יסתדר איתה.
״זה בסדר הוא כבר ביקש סליחה, השלמנו והכל ממש בסדר.״ אמרתי בחיוך.
״הגיוני, אושר תמיד מבקש סליחה כשהוא מבין שהוא עשה משהו לא בסדר.״ אמרה והביטה עמוק לתוך עיניי, האמת שהיא נורא יפה, יש לה עיניים כחולות כמו לאושר ושיער בלונדיני ארוך וגלי.
״אז איך את מתאקלמת פה?״ שאלה, ״לא רע, כולם ממש נחמדים.״ השבתי.
״כולם?״ שאלה בהיסוס, ״לא כולם, תגידי, מה נסגרת עם האישה הממורמרת?״ שאלתי והיא צחקה.
״היא אחראית על החינוך שלנו, היא לא הכי נחמדה.״ אמרה בחיוך משועשע.
״רוצה לראות את הבובות שהבאתי?״ שאלתי ורצתי לתיקי בעודה אחריי.
ישבנו על השטיח והתחלנו לשחק, שעות ששיחקנו עד שהייתה שעת כיבוי האורות.
הלכתי לישון במחשבה שסוף סוף מצאתי לי חברה.

*
״חוץ מהמנהל ומאם הבית, עוד מישהו היה אחראי עליכם?״ שאל החוקר ועירבב את כוס הקפה שהביאה לו הפקידה.
״כן, סהר הטבח, ואנאל המשרתת, הם מדהימים!״ השבתי בחיוך.
״מה הגילאים שלהם בערך?״ שאל ורשם את הפרטים על דף הנייר, ״עשרים וחמש אני חושבת.״ עניתי.
״תספרי לי עליהם, איך הכרת אותם?״ שאל בהתעניינות.
״בסיור שזוהר עשתה לי בבית, הוא היה הרבה יותר כיף מזה עם אושר…״

*

״הנה כאן זה הסלון, ואלו דניאל ושירה הן שנתיים מתחתינו.״ אמרה זוהר ומשכה אותי לכיוון היעד הבא בסיור שלנו.
״כאן זה המטבח, זה סהר הטבח, תכיר סהר זו יהלי היא חדשה.״ אמרה זוהר לטבח שבדיוק הכין שניצלים לארוחת הצהריים.
״שלום, באת לבד?״ שאל הטבח בחיוך, ״עם אחי הגדול,״ עניתי, ״עומר? הוא היה כאן מקודם עם אושר, אושר ממש מאושר שסוף סוף יש בן בגילו, ולא מהחברים של דור שמסתובבים כאן.״ אמר סהר וזוהר צחקה.
״סהר הוא כמו אבא שלנו, מה שאת צריכה תפני אליו או לאנאל שאותה תכף תכירי, הלכנו.״ אמרה זוהר, חיבקה את סהר ומשכה את ידי שכבר נהייתה אדומה.
״אנאל? שאלה זוהר את החלל הריק שלא ענה. ״אנאלי.״ צעקה זוהר.
״מה קרה?״ שאלה דמות שהופיעה מולנו, ״זאת יהלי היא חדשה, היא באה עם אחיה, קוראים לו עומר, תכירו, יש לי פיפי.״ אמרה זוהר במהירות וברחה, משאירה אותי ואת אנאל צוחקות מאחור.
״היי, אני אנאל כל מה שאת צריכה תפני אליי, אני חייבת לרוץ לנקות אחרת שמעון יהרוג אותי, להתראות.״ אמרה אנאל וברחה לכיוון השירותים והמקלחות, ״ביי.״ עניתי לעצמי.

*
״עכשיו אחרי שהכרנו את כולם, תספרי לי על הנושא שלשמו התכנסנו.״ אמר החוקר והביט בעיניי.
״לא את כולם, לא סיפרתי לך על דור, נתנאל, נטלי ורותם.״ אמרתי ושתיתי שלוק מכוס הקולה שהגישה לי המזכירה.
״תספרי, אני מקשיב.״ אמר.
״אוקיי אז לשמעון יש בן, דור.
לדור יש חבר טוב, כמו אח,
יש לדור גם חברה, רותם, החברה הכי טובה שלה נטלי, בסוג של קטע עם נתנאל.״ אמרתי, מספרת על האנשים שבחיי, כל מי שסיפרתי עליו הוא מהאנשים הקרובים אליי, הסובבים אותי, לא בהכרח האהובים עליי.
״בהתחלה היו רק דור ונתנאל, חברים הכי טובים, לא מזיקים לאף אחד.
ואז לפני שנתיים הגיעו נטלי ורותם, אני מתכוונת הגיע הסיוט שלנו, ילדי הפנימייה.״ אמרתי בתסכול.
״אוקיי עכשיו אחרי שאנחנו מכירים את כולם, בואי נתחיל, תספרי לי כל מה שעבר עליך בשנתיים האחרונות, מהרגע ששמעון נפטר.״ אמר החוקר והבטתי בו בעצב, אני שונאת שמזכירים לי את זה.