"מאז שאמרת שלום..״ פרק 1

רצתי במהירות האפשרית ברחוב, ממהרת לבר בו אני עובדת .
ליבי התכווץ מכאב כאשר נזכרתי במילים שברנדון אמר אתמול בלילה
׳הכרתי מישהי, זה לא ילך יותר ביננו׳ דמעות עמדו בעיני והבנתי שאפילו לא אכפת לי לאחר לעבודה, כל דבר ניראה לי כבר חסר טעם בלעדיו , בלי העיניים התכולות שלו שיכלתי להתבונן בהם יום שלם, בלי שהוא ישיר לי ברגע שאני עצובה ויצחיק אותי כשאני כועסת
המשכתי לרוץ עייפה ממחשבות עד שהגעתי לבר.
ראיתי את ג׳ון עומד בכניסה ניראה כעוס
״את מבינה שהייתי צריך להחזיק את המקום לבד עד עכשיו מלאני?״ הוא התרגז ושילב את ידיו
״אני מבינה ג׳ון עבר עלי יום קשה, מצטערת״ נשקתי ללחי שלו ועמדתי בעמדה שלי
״יש לך מזל שבוב לא נמצא היום, אחרת כבר מזמן היית מפוטרת״ הוא זרק כבדרך אגב
הסתכלתי עליו, הוא היה יפה, גבוה, עיניים חומות כהות שיער שחום ותווי פנים עדינים , ג'ון הוא ידיד ממש טוב כשחושבים על זה.
״אפשר שוט של וויסקי ?״ מישהי הוציאה אותי ממחשבותי, היא ניראתה כאילו מישהו זרק אותה
שערה היה פרוע והאיפור היה מרוח על כל הפנים שלה, אבל היא הייתה די יפה מעבר לכך
הבאתי לה את מה שביקשה וחזרתי למחשבות על ברנדון, על איך שהוא הציל אותי מהחיים שהיו לי, שהוא לא שפט אותי אף פעם, הוא היה הגיבור שלי, המלאך שלי. והוא עזב לטובת מישהי אחרת..
אף פעם לא הייתי צריכה להאמין באהבה.
״סליחה גבירתי את חייבת לבוא מהר יש מכות״ אמר בחור צעיר בסביבות ה 20 , מכות? בבר? זה לא קרה הרבה זמן.. חיפשתי את ג'ון בעיניים אך לשווא, כניראה שאני אצטרך לגשת לשם
״סליחה, פנו את הדרך!״ נדחפתי בין ההמונים שהיו סביב הריב
״אני יהרוג אותך״ צעק בחור אחד ״אתה בחיים לא תגע יותר באישה!״ צעק בקול גברי ומחוספס נשכתי לרגע את השפה התחתונה שלי, אני חייבת להתרכז!
״מה חשבת לעצמך בכלל?! איזה גבר מכה אישה?!״ הוא המשיך
״זה לא עיניינך בכלל״ האחר ניסה להגן על עצמו ואני נידחפתי בינהם, מתנשפת , מזיעה , איך אני מטפלת בזה עכשיו? איפה ג'ון ?!
״תקשיבו חברה זה בר רגוע, אני מבקשת שתיצאו בחוץ, עכשיו!״ קראתי והם התעלמו מימני
הבחור שצעק בקול המחוספס נתן בוקס לבחור השני בעין השמאלית והמכות המשיכו, לא שאני כאן!
״זהו זה!! אתם יוצאים עכשיו!!״ צוויתי ושניהם הפסיקו
הבן אדם המוכה הסתכל עלי כאילו אני הנחמה היחידה שלו כרגע ואני גילגלתי את עיני
ופתאום זה קרה, האיש המכה הסתובב אלי, הוא היה כלכך יפה, היה לו חזות גברית , עיניים ירוקות ושיער שניראה כלכך רך שרק רציתי להעביר יד בשיער שלו
״סליחה, מי את ?״ שאל בקולו הגברי וגרם לי שוב לנשוך את שפתי התחתונה הייתי מהופנטת מהמבט שלו, שהיה כלכך עמוק וחודר
״אנ.. אני הברמנית״ השפלתי את ראשי ושיחקתי בקצה של שיערי
״את לא נשמעת כלכך בטוחה בתור ברמנית״ קבע.
בלעתי את רוקי ושקעתי במבט שלו, כן- בכזאת מהירות.
״תראי המעשה שלך יפה והכל אבל לא כדי שתתערבי״ מלמל ונתן מבט לאיש המוכה
״טו.. טוב תקשיב, אני הבר..ברמנית פה אז או שתפסיק או שתלך!״ הגבהתי במקצת את קולי והוא הסתכל עלי, טבעתי בעינים של החתולה שלו, בגוף החסון שלו ובקול הכלכך גברי שלו
״אם אתה תעשה את זה שוב, הפעם- אני יהרוג אותך״ הוא דחף אותו והלך לשבת במקום רחוק משם
פניתי לאיש המוכה וראיתי אותו מנסה לקום ללא הצלחה
״אתה בסדר? רוצה שנטפל בך?״ הסתכלתי בדאגה וקצת רחמנות
״לא זה בסדר, מוטב שאלך״ הוא הצליח לקום ואני תפסתי בידו בשרירית לא פחות
״אתה בטוח? עוד מעט מתחיל קריוקי״ ניסיתי לחייך אליו חצי חיוך והוא חייך אלי כמו מישהו שלא רב מכות עד לפני שנייה.
״כן, היה נעים להכיר״ הוא התקדם בצעדים צולעים לכיוון הדלת והלך.
הלכתי לעמדה שלי ופתאום משום מקום ג'ון הופיע, כרגיל.
״מה פיספסתי?״ הוא הבליע חיוך והעביר יד בשיערו הרך להפליא
״זה בסדר טיפלתי בהכל״ אמרתי די גאה בעצמי , אף פעם לא התערבתי במקום שהיו במכות, למרות שזה היה די נדיר שיש בכלל מכות פה, זה איזור מאוד רגוע , תמיד או ג'ון או בוב המנהל שלי היו מתערבים ואז תוך שנייה המקום חזר לעצמו.
״שלום, יפייפה״ שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי לכיוון הבר וראיתי אותו, הבן אדם היפייפה עם הקול המשכר ועיניים שהתעמקתי בהם כלכך
״היי לך..״ מלמלתי בחוסר ביטחון ולא הסרתי מימנו את המבט ״צריך משהו?״
״אני ג׳ייס , ואת ?״ אמר מציג את עצמו, התבוננתי בו בחצי מבט
״מלאני, מלאני שנאל״ חייכתי
״אז מלאני, אני מצטער שהרסתי לך קצת את הערב״ מלמל בכנות
״למה בכלל עשית את זה? מה ניסית להוכיח?״
״הוא הרביץ למישהי, זה דוחה אותי שגבר מכה אישה״ סינן בגועל
חייכתי חצי חיוך , אהבתי את הדעה שלו
״בכל זאת, יש דרך לפתור את הדברים.״ אמרתי במבט רציני והוא גיחך
״מה את אומרת״
״וגם אם לא הכל מסתדר, גם לי יש הרבה דברים שלא מסתדרים בחיים, אני לא פותרת אותם במכות. אפשר לדבר.״
״אני לא בחורה!״ הגן על עצמו ״וחוץ מיזה לא היה שום דבר לדבר עליו״
״בכל זאת״ אמרתי והוא מיהר להחליף נושא
״למה דווקא את הלכת לשם? נבלעת שם, איפה הברמן השני?״ אמר במבט רך
״לא מצאתי אותו, אבל זה היה כניראה רעיון גרוע לגשת, אני לא מסוגלת״ צחקקתי והוא חיוך
״אם ניגשת כניראה שאת בכל זאת מסוגלת״ הוא התקרב אלי בחשאי אך שמתי לב
״כן בטח״ אמרתי בבוז
״מלאני ניראה לי שאת לא מעריכה את עצמך מספיק״ הוא אמר וגילגלתי את עיני
״אתה לא מכיר אותי בכלל״ מחיתי והוא ניראה מופתע מהתגובה שלי.
״לא התכוונתי..״ הוא מלמל
״שכח מיזה״ אמרתי בתוקף ״אז מה אתה עושה ביום יום חוץ מלריב?״ הוא החל לצחוק צחוק מדבק שגרם לי לחייך במעט
״את באמת לא יודעת?״ שאל והרים גבה
ואז ירד לי האסימון, זה ג׳ייס סיימון, הזמר בלהקה ההיא שכולם מדברים עלייה, ״הצעד הבא״ אני חושבת שקוראים לה, זה לא בידיוק הסגנון שלי.
״איך לא שמתי לב שזה אתה ?״ שאלתי מצחקקת לי ״כן אני יודעת מי אתה״
״את יודעת, אני שמח שלא זיהית. כך את יכולה להכיר אותי בלי אינטרסים״ הוא נישמע כאילו יש לו ניסיון בבנות אינטרסנטיות, אבל ככה זה כשאתה מוכר, לא ?
״טוב הברמנית יכולה לקחת חמש דקות ולרקוד איתי?״ הוא הושיט את ידו חייך ואני חייכתי אחריו , בלי להגיב נתתי לו את ידי ויצאנו לרחבה

-מנקודת מבט של ג׳ייס-
זה היה לילה מדהים, המלאני הזו כה עדינה, שברירית וביישנית.. אך יפיפייה ונשית עד כאב, אני לא יכול להסביר את זה אך הדבר היחיד שרציתי זה להיות קרוב אליה, לגרום לה לחייך ולהפתח אלי.
כיביתי את האורות ופשטתי את החולצה , התבוננתי בצג הטלפון שלי, יש לי את המספר שלה, כן מלאני שנאל, הסיפור ביננו רק התחיל.
אני לא יכול לחשוב שכל הערב הזה היה לחינם, החלטתי לשלוח לה הודעה : ״נהנתי מאוד הערב, מקווה שניפגש שוב, ג׳ייס״ לא לא זה לא טוב.. אולי זה מהיר ומלחיץ מידי? היא ניראת בחורה שלא באה בקלות.. מבלי ששמתי לב ההודעה נשלחה אליה והלב שלי נעצר.
פשוט מצאתי את עצמי בחושך, מכוסה בשמיכה ומחכה להודעה כמו ילד מסכן.
לפתע הטלפון רטט, היא החזירה הודעה :״ היי ג׳ייס, גם אני. מלאני :)״
חייכתי לעצמי ויכלתי לחוש שהיא מחייכת גם
הנחתי את הטלפון על השידה הגדולה ונעצתי מבט אל התקרה, הבית הזה מחליא אותי
מה שווה בית כזה גדול כשאני לבד? בחושך? אין לי אף אחד לצידי.. צריך לחפש קצת אור בחושך הנצחי.