מאושרת או מעושרת? פרק 7
לאחר שהתופר המלכותי הלך, אימא חיבקה אותי ואמרה "בואי נלך לאכול" ונישקה את ראשי, חייכתי ואמרתי לה שאני לא רעבה ויש לי עוד המון דברים להספיק. אימא התנגדה בתוקף ואמרה שאני חייבת לעשות הפסקה מהלימודים ולאכול. לא רציתי להתווכח איתה וירדנו שתינו מחובקות. אבא חיכה לנו בחדר האוכל "איחרתן" אמר וסימן לשף המלכותי להגיש לו, אימא רצתה להגיד משהו אבל אבא היסה אותה והחל לאכול ברוגז. אני ואימא התחלנו לקשקש בזמן שהגישו לנו את הארוחה. לאחר שסיימנו לאכול אימא נישקה אותי ואיחלה לי בהצלחה. ניגשתי לאבא ובדיוק נכנסו עוזריו האישיים והחלו לדבר איתו בקולי קולות, הבנתי שמשהו חשוב מתרחש, ולכן עליתי לחדרי להמשיך בסדר יום הלימודים 'אני אתפוצץ מרוב מידע' חשבתי לעצמי ונכנסתי חסרת כוחות לחדר. מתיו ישב מאחורי המסך ונופף לי לשלום, כך שראיתי רק את ידו המנופפת, צחקתי לעצמי והתיישבתי ללמוד. המשכנו באותה המתכונת גם במתמטיקה, עברנו על החומר שידעתי והמשכתי בחומר חדש שמתיו מצא באתרי אינטרנט שונים. רציתי כל כך לחבק אותו ולהודות לו מעומק ליבי על העזרה והתמיכה בכל השנים, וכך בהיתי בו, מתיו הנמיך את הספר והסתכל עליי, הבנתי שהוא כנראה שאל אותי שאלה ואני לא עניתי, נאנחתי בקול וחייכתי לעברו,הוא החזיר לי מבט, מעט משונה. גל של רגשות הציף אותי באותה השנייה. ניערתי את ראשי ומילמלתי. מתיו חייך ואמר "רים, השעה כבר תשע בערב. הזמן עובר מהר כשנהנים", חייכתי לעברו והשבתי "אני שמחה שאתה נהנה, אתה מוזמן תמיד" והוספתי קריצה. קמנו שנינו ביחד, אני נשארתי לעמוד ולהתמתח ומתיו ניגש אליי, הוא חיבק אותי וקירב את פניו לשלי, נשימתי נעתקה 'מה הוא עושה לעזאזל!', מתיו התקרב לשפתיי אך אני הסטתי את פניי,כך שהוא נישק אותי על לחיי, בפעם הראשונה בחיי! המשכתי לעמוד באותה התנוחה, מיליון מחשבות מתרוצצות בראשי, מתיו לקח את חפציו והלך מבלי להעיף בי מבט. סידרתי את חדרי, והחלפתי פיג'מה שלי, נשכבתי במיטתי וחשבתי על המבט והנשיקה בלחי, ניסיתי לנתח מה בעצם קרה שם, הוא מעולם לא הביט בי בצורה כזו, למה המבט הזה חקוק בזיכרוני? ולמה לעזאזל הוא נישק אותי??? המשכתי לחשוב על הדברים עד שהעייפות הכריעה אותי ונרדמתי. בבוקר קמתי רעננה, מדחיקה את אירועי הערב הקודם, "אני אברר את העניין אחרי המבחן" הבטחתי לעצמי וקמתי להתארגן ליום לימודים ארוך, משתוקקת לבלות את היום ברובו עם מתיו 'האם את מתחילה לפתח רגשות כלפיי מתיו?' הזדעקו ההתראות במוחי, הפסקתי את פעולת הברשת השיער והסתכלתי על עצמי במראה. "לא, אני לא" אמרתי לעצמי בקול, מנערת את הראש, כאילו מנדפת את המחשבות מראשי. דילגתי במדרגות בדרך לארוחת הבוקר, כל כך רציתי לראות את מתיו. אימא קיבלה את פניי בשמחה, מחבקת ומנשקת אותי "וואו רים, האנרגיות שלך הבוקר…כנראה שהולך להיות יום נפלא היום" אימא צחקה והסתכלה על אבא שהצטרף לצחוקה. חיבקתי אותה וניגשתי לחבק את אבא "בוקר טוב, ילדה יפה וחכמה שלי, מה תעשו היום?" אבא שאל, "אין לי מושג, אדע כשמתיו יגיע" אמרתי לאבא, עצם המחשבה להיות בחברתו ריגשה אותי. ההתרגשות והמתח השביעו את רעבוני, לגמתי מספר לגימות ממשקה החלב שהוגש לי "זהו, זזתי ללמוד" אמרתי קופצת מהכיסאי למצב עמידה ויוצאת בריצה מחדר האוכל לפני שאבא ואימא הספיקו להגיד משהו."רים, אל תשכחי ש…" עוד הספקתי לשמוע את אימא אומרת ועליתי בריצה לחדרי 'מתיו, הנה אני באה!'
נכנסתי בתנופה לחדר "שלווווווווום", סגרתי את הדלת והסתובבתי לראות את זיו פני של מתיו, ו… מתיו לא כאן!!! הבעת פניי התחלפה לאכזבה, שלושה ראשי הסתובבו להביט בי, אחד מוכר ושניים לא. גברת גרייסון חייכה אליי "רים, בוקר טוב. בואי שבי איתנו. מתיו לא יהיה כאן היום, הוא השאיר לי הוראות. תכירי זה…." ראשי נאטם לאחר ששמעתי שמתיו לא יהיה איתי היום, צנחתי על הכיסא באי רצון, מביטה בשני הגברים שישבו משני צידיה של גברת גרייסון. "זה מסייה ז'ופראן, שימשיך ללמד אותך צרפתית", "בונז'ור" אמר מר ז'ופראן וקם לקוד קידה, וגברת גרייסון המשיכה "וזה מר רוברטסון שילמד אותך היסטוריה עולמית מורחבת", "שלום לך, הנסיכה רים" אמר מר רוברטסון במבטא אמריקאי. חייכתי לשניהם ואמרתי שלום. לא נתתי לרגשותיי האמיתיים לצוץ ושיחקתי את המשחק 'הם כאן כדי לעזור לך,תתנהגי בהתאם' אמרתי לעצמי. מתכונת הלמידה היתה בדיוק כמו המתכונת הנוקשה של מתיו. גברת גרייסון עמדה בזמנים בדיוק כמו שמתיו עשה לפניה, אך חסרונו עדיין הורגש, חיוכו, המילה הטובה שנאמרה בדיוק בזמן הנכון, המבט החם והכתף התומכת חסרו לי. מבלי שהרגשתי סיימנו את יום הלימודים מוקדם מהצפוי, עברנו על כל הנושאים, ועברתי בהצלחה את נמבדקים שנערכו בין לבין. השלושה התארגנו ליציאה כשאימא נכנסה שלובת ידיים עם אבא, הם הודו לשלושת מלמדיי, ואימא שאלה "את מוכנה?", הבטתי בהוריי בבלבול "מוכנה למה?" שאלתי, "ידעתי שלא הקשבת לי, איפה הראש שלך מסתובב היום, אלוהים יודע. אנחנו מוזמנים לנשף אצל אחת המשפחות העשירות והמכובדות בממלכה, ביקשתי ממך להיות מוכנה בזמן!" אימא הביטה בי בכעס. הוריי לא אוהבים לאחר לאירועים. "אז אני לא מצטרפת" עניתי לאימא והתחלתי לסדר את שולחן העבודה 'מחר זה קורה, מחר המבחן הגדול בחיי, אין לי כוח או זמן לדרמות' חשבתי לעצמי, אימא החלה להגיד משהו כשאבא היסה אותה "היא צודקת, ליה יקירתי, מחר ייערך המבחן והיא חייבת להיות מרוכזת. נלך רק שנינו, כמו פעם" אבא אמר וקרץ לעברי, חייכתי והודיתי לתושייתו המהירה, 'אני חייבת לך עוד אחת' חשבתי לעצמי ותיכננתי איך אני מתגנבת מהארמון מבלי להתפס…
תגובות (1)
תמשיכי!!!!!!!!