מאושרת או מעושרת? פרק 6

סיימנו לאכול בשתיקה. ראשי מלא במחשבות על איך לעזאזל אני עוברת את המבחן. מתיו, כאילו קרא את מחשבותיי "אל תדאגי, רים. אנחנו נדאג שתעברי אותו, הכנתי לך לו" ז ליומיים הקרובים". "אוי לא" אמרתי בקול ונשפתי אוויר בעייפות. לאחר שסיימתי לאכול מתיו ביקש מסופיה לפנות את החדר במהירות ופנה אליי "אביך רוצה לראות אותך, גשי אליו. אני אסדר את החדר למרתון לימודים בינתיים". כשהגעתי ללשכה של אבי, כל אנשי הקמפיין שלו השתתקו והביטו בי בהערכה, כנראה שאבא סיפר להם על השיחה שהתקיימה אתמול. החזרתי להם מבט מובך וחייכתי בביישנות, אני לא אוהבת להיות במרכז העניינים. "או הנה הילדה הגדולה שלי" אבא אמר בקולי קולות ואני חייכתי במבוכה והחוויתי תנועת ביטול בידי, החדר התרוקן במהירות ואבא הצביע על כסא והתיישבתי. "אני מניח שמתיו עדכן אותך בפרטים" אבא החל לדבר מבלי לבזבז זמן ובמקביל החל להקיש במקלדת המחשב שלו "או הנה זה" אמר וחזר להביט בי "מר מרסל וונדרבלאט, נשיא האוניברסיטה וידידי משכבר הימים שלח לי את החומר שעלייך לדעת למבחן הקבלה, לדעתי את רוב החומר כבר למדת" אבא העיף מבט על הדפים המודפסים שיצאו כעת מהמדפסת והעביר לי אותם. "וואו, זה המון חומר ללמוד ביומיים" אמרתי בהפתעה. אבא חייך ואמר "ברוכה הבאה לעולם המבוגרים" הסתכלתי על אבא וחשבתי, 'מכאן מתיו הביא לי את המשפט הזה'. נשקתי על לחיו של אבא ויצאתי מהלשכה "רים, אני אוהב אותך ויודע שאת תצליחי במבחן" חייכתי לעברו וסגרתי את הדלת. בדרך חזרה לחדרי רפרפתי על הדפים, כחמישה עשר דפים היו שם עם שאלות במגוון נושאים, את רובם הכרתי במקצת והשאר, לא נתקלתי מעולם. נכנסתי לחדרי ונפלתי על המיטה בעייפות גדולה. "מתיו יציק לי ביומיים האלה…" חשבתי בקול, ואז שמעתי "בדיוק" קפצתי בבהלה מהמיטה והסתובבתי, מתיו ישב שם עם גברת גרייסון, המורה למדעים במיני ספרייה שמתיו אלתר בזמן שהייתי אצל אבי. שולחן עץ כבד עליו היו מחשבים ניידים ומדפסת ובצמוד לקיר, חוסם את המרפסת, נעמדו שתי כונניות עמוסות בספרים שככל הנראה הובאו מהספרייה המלכותית. מתיו ניגש אליי ולקח את הדפים ממני, הוא הציץ בהם. בזמן שהוא קרא את השאלות ניגשתי לגברת גרייסון ובירכתי ואתה לשלום. "רים אני מאוד גאה בצעד שעשית, תמיד אמרתי להורייך שאת מבריקה. אני שמחה שאת מוכיחה שאת בת מוקארג'י אמיתית"
צחקתי וחיבקתי את גופה העגלגל של גברת גרייסון , שאלתי לשלום ילדיה ובעלה בזמן שחיכינו להוראות ממתיו. "אוקיי, רים. ממה שאני זוכר את רוב החומר כבר למדת עם מרתה, אהה סליחה גברת גרייסון, נתחיל ממה שכבר למדת ונמשיך הלאה, בצהריים התופר המלכותי יגיע לקחת מידות לשמלה לנשף יום הולדתך, נצא להפסקת אוכל ונמשיך את הלימודים עם מר תומס, מרצה למשפטים ושכן יקר,היחיד שהסכים להגיע בהתראה קצרה. הבטתי במתיו והנהנתי בעייפות. למדנו במשך שלוש שעות נושאים בפיזיקה, כימיה וביולוגיה, הקדשנו כשעה לכל אחד מהנושאים. אני עניתי על שאלות, וגברת גרייסון בדקה שעניתי נכון. שאלות שטעיתי לגביהן היא הסבירה לי ותיקנה את תשובותיי. לאחר שסיימנו עניתי על מבחנים לדוגמא וגברת גרייסון נראתה מרוצה "בהצלחה, רים יקירתי. אני מחזיקה לך אצבעות, נתראה מחר" גברת גרייסון שילבה אצבעות, נישקה את מצחי ויצאה מהחדר. נשכבתי בכסאי ונשפתי אויר בעייפות. מזגתי לעצמי מים ושתיתי כמו אדם שחזר זה עתה מהמדבר, קמתי מהכסא והתמתחתי. מתיו הרים מבט מצג המחשב וחייך אליי "תנוחי קצת, יש לך חמש דקות עד שהתופר יגיע" יצאתי בקושי למרפסת, נזהרת שלא להפיל ספרים על ראשו של מתיו. נעמדתי במרפסת, נושמת אויר במלוא ריאותיי ונושפת בקול. הסתכלתי על עבר הרחובות, איך אנשים ממשיכים בחייהם. אנשים ממהרים לעיסוקיהם, ילדים קטנים משחקים ברחובות, חסרי דאגות. אם תולה כביסה ובתה המתבגרת עוזרת לה. רציתי להתחלף איתם. "רים" קולה של אימי חדר למחשבותיי והחזיר אותי למציאות. נכנסתי לחדר, היינו אני,אימי, התופר ועוזרו. אימא הראתה לי מספר דגמים שמצאה באתרים באינטרנט, דגמים טרנדיים ובוגרים למדי. סמכתי על טעמה של אימי. היא אמנם העדיפה לראות אותי בשמלות וחצאיות, מכיוון שלטעמה אישה צריכה להתלבש בהתאם למעמדה ומכנסיים מכל סוג הם לא לבוש הולם. אך היא נתנה לי להסתובב ברחבי הארמון במכנסי ג'ינס ובד. שמלות וחצאיות שימשו אותי באירועים רשמיים או ביציאה מתחומי הארמון. בחנתי את הדגמים ובחרתי דגם שיחמיא לי. שמלת בתולת ים ארוכה בצבע טורקיז כהה עם אבני סוורובסקי לבנות בחלקה העליון, עם שרוולים קצרים וחושפי כתפיים. אימא חייכה אליי, הבנתי שקלעתי בול לשמלה שהיא בחרה. היא נישקה אותי וניגשה לדבר עם התופר המלכותי, הוא הסתכל עליי ואמר "בחרת גזרה מעולה, היא תחמיא למבנה גופך". חייכתי וחשבתי לעצמי 'הוא בטח מבין בדברים כאלה, הוא הרי מגיע מבית אופנה מפורסם מאיטליה'