מאושרת או מעושרת? פרק 4

"אתה לא תאמין לזה, מתיו. מסתבר שאני כבר מאורסת למישהו! אני! ואין לי מושג מי זה!!" צרחתי באוזניו של מתיו בעודי מחבקת אותו ומודה לו שהגיע אליי. מתיו הביט עליי המום, ואמר "אני לא מאמין שהמלך עשה דבר כזה, איך לא הייתי מודע למהלך הזה?" מתיו והתיישב על הרצפה, חופן את ראשו בין ידיו וממלמל דברים לעצמו. לא ניגשתי אליו, נתתי לו את המרחב הפרטי שלו לעכל את הדברים. בינתיים ניגשתי למיטה וחיפשתי את המפתח לחדרו של אבי. כעבור מס' דקות מצאתי את המפתח וצרחתי "מצאתי!!!" ניגשתי למתיו ניערתי אותו ואמרתי לו "קום, הולכים". מתיו קם בצייתנות המומה והלך בעקבותיי. היינו צריכים לעבור בשקט, מבלי שיראו אותנו אנשי הצוות של הארמון ולחמוק לחדרו של אבי. הגענו לאיזור העבודה, המחולק לכמה חדרי ישיבות, אודיטוריום ומשרד רחב ידיים ומאובזר היטב שבו מעביר אבי את רוב שעות היום. בשעת ערב מאוחרת זו היה מוזר לי להיות באיזור הזה,מבחינתי זה היה מחוץ לתחום, הייתי חייבת כסף ואת הדרכון שלי על מנת שאוכל לברוח מהארמון. הלכתי לאורך המסדרון ושמעתי קולות מתווכחים, הבנתי שהקולות מגיעים מתוך המשרד של אבי. ככל שהתקרבתי לחדר האחרון המשמש את אבי, הקולות הלכו והתגברו, זיהיתי את הקולות…אבא ואימא. הסתובבתי לכיוונו של מתיו שהלך מאחוריי וסימנתי לו שישמור על השקט, הקשבנו לויכוח. הם דיברו עליי, אימא קיימה את הבטחתה וניסתה להניא את אבא מלבצע את תכניתו, אך אבא נותר בשלו. מתיו לחש באוזניי שהוא לא מרגיש בנוח להקשיב לשיחה והוא יחכה לי מחוץ לארמון, הינהנתי בראשי והוספתי שיחכה לי בחוץ עם הרכב שלי. הוא הינהן ורץ החוצה. חזרתי להאזין לשיחה.בשלב זה אימא ניסתה לדבר לליבו של אבי העקשן "אהובי, נסה להבין את רים. היא עדיין צעירה, והיא לא מרגישה בשלה ובצדק. אחיה ואחיותיה הגדולים זכו לתמיכה גדולה בכל הקשור לעצמאותם. לקחו חלק בדיונים המדיניים, למדו מחוץ לארמון ואפילו מחוץ למדינה, מדוע אתה לא מעודד אותה לזה? מגיל קטן אתה מכתיב לה את דרך חייה, בעוד כשבוע היא תהיה מספיק גדולה בכדי לקבוע בעצמה את הדרך בה תרצה לצעוד.תפסיק לחשוב כמו מנהיג,תחשוב כמו אבא,אבא אמיתי". קולה של אימי נשבר כשאמרה את המשפט האחרון, וגם אני נשברתי ודמעות החלו לזלוג מעיניי. אבי נשם נשימה עמוקה וענה "אני מבין שאת כבר הגעת להחלטה ואת לא תתמכי בי" אימי הסכימה בקול חנוק, ואבי המשיך "אני מסכים לדחות את ההצהרה…" אימי החלה לצחוק ולמחוא כפיים, אבי היסה אותה והמשיך "בתנאי, שקודם נדבר עם רים ונראה מה יש לה להגיד". הצצתי לתוך החדר וראיתי את הוריי מחובקים, ואבי מנשק את ראשה של אימי. הסמקתי כשראיתי אותם, זמן רב שלא ראיתי אותם מביעים חיבה אחד כלפי השנייה, בגלל המעמד המחייב. דפקתי על הדלת והצצתי פנימה בחיוך. הוריי הפנו אליי את מבטם וחייכו "כנסי רים" הם ענו לי ביחד וצחקקו. חיוכי התרחב ושאלתי " אני מפריעה?" אבא ואימא התרחקו ואמרו שלא הפרעתי. אני שמחה שנתקלתי בשניהם כך שלא אצטרך לדבר פעמיים, חשבתי לעצמי. "רציתי לדבר איתכם ואני שמחה שתפסתי את שניכם, אני רוצה ללמוד באוניברסיטת שוויץ, היכן שאבא למד עם סאם, אבא של מתיו".אבא ואימא החליפו ביניהם מבטים, והחיוך נמחק מפניהם…