מאושרת או מעושרת? פרק 38

קמתי מוקדם בבוקר, הוספתי עוד כמה פריטי לבוש יפים למזוודה הקטנה שלי, גם הוריי התעוררו יחד איתי, כשעה לפני שהם בדרך כלל קמים, אכלתי ארוחה קלה שלא תכביד עליי ויצאתי לדרכי, כשאיש צוות אחד מלווה אותי, התעקשתי שלא יצטרף לנסיעה, אלא רק ילווה אותי עד שדה התעופה ויחזור לארמון, אהבתי להיות ברשות עצמי, תחושת העצמאות הייתה ממכרת. כשהגעתי לשדה התעופה, נפרדתי לשלום מהמלווה שלי, ווידאתי כי עזב את המקום וחיכיתי בטרקלין מיוחד לקריאה לעלות למטוס. נימנמתי מעט כשדיילת תמירה ונאה ניגשה אליי, "שלום, הנסיכה רים. שמי אנג'ליק, אני הדיילת שתלווה אותך למטוס המיוחד של יורש העצר, הנסיך ג'יי שון. אנא גשי עימי" היא אמרה בנימה ידידותית ולקחה מידיי את המזוודה, "אני חושבת שאת טועה, אנחנו אמורים להפגש בנמל התעופה בשוויץ" אמרתי, חסרת נשימה, מנסה להדביק את צעדיה, היא הסתובבה אליי בחיוך ולא אמרה דבר, היא המשיכה ללכת אך האטה את צעדיה, על מנת שנוכל לצעוד ביחד. הגענו לטרקלין מיוחד, ידעתי שזה הטרקלין המיועד להוריי, ולאנשים רבי מעלה המגיעים לממלכה. אנג'ליק הצביעה לעבר הכניסה לטרקלין המהודר והמשיכה עם מזוודתי לעבר מסוף העלאת הציוד, נכנסתי לטרקלין המהודר, מתפעלת שוב מיופיו, הייתי כאן פעמים בודדות, ושכחתי עד כמה הוא רחב ומפואר, ג'יי שון חיכה לי שם, זר פרחים ענק בידיו, הוא עטף אותי בחיבוק ממושך, נזהר שלא להפר את כללי הטקס, "נעלה למטוס?", הבטתי בו בהפתעה "אנחנו נוסעים במטוס שלך?, לבדנו?, אמרת לי שנפגש בנמל התעופה בשוויץ", אמרתי וחבטתי בחזהו, "אני לא אמרתי, את הנחת כך" הוא השיב לי בנימה מבודחת , מחבק אותי שוב, הוא לקח את ידי והוביל אותי לשרוול המטוס, משם עלינו יחד בגרם המדרגות למטוס הסילון, רק עם הדיילת אנג'ליק וטייס, המטוס היה אחד המחזות הכי יפים שראיתי, קטן, אך בתוכו הוא נראה ענק, מאובזר בטוב טעם, כיאה למלכים, נסיכים ויורשי עצר, צבע זהב וקרם שלטו בצורה עדינה, שתי ספות/מיטות הוצבו בחלקו האחורי של המטוס, שולחן עם כמה מחשבים ניידים וראוטר אלחוטי, מטבחון מאובזר, פינת ישיבה ופינת אוכל קטנה, גם חדר הרחצה היה מאובזר ונראה כמו חדר רחצה רגיל, עם אסלה, ג'קוזי וארון שירות. הסתובבתי במטוס כאחוזת תזזית, ומילמלתי מילות התפעלות, למזלי היינו לבדנו וג'יי שון חסם אותי "את מוכנה להרגע ולשבת במושבך?, אני לא יודע מה אעשה אם יקרה לך משהו כשאת תחת אחריותי" אמר וחן את פניי בידיו, מקרב את שפתיו לשפתיי ונושק לי בעדינות, חיבקתי אותו והנחתי את ראשי על חזהו הרחב, המטוס הזדעזע קלות, ג'יי שון מיהר להושיב אותי בכסאי, ואח"כ הוא התיישב, מביט בי במבט של 'אמרתי לך', חייכתי לעברו. המשכנו לשבת במקומנו, ג'יי שון נרדם לאחר כמה דקות, אך אני הייתי מוטרדת מדי לא הצלחתי לשבת במקומי, קמתי לקחת את אחד מהמחשבים הניידים, "לפחות אעשה משהו מועיל ואלמד קצת" אמרתי לעצמי, נכנסתי לאתר באוניברסיטה, קראתי מעט מאמרים, פתרתי מספר תרגילים והתעדכנתי במספר הודעות, אנג'ליק ניגשה אליי והציעה לי כיבוד קל, "כן, תודה" אמרתי לה בחיוך והיא הגישה לי לפתן פירות עם מעט יוגורט, הייתי אסירת תודה, וחייכתי לעברה, פיטפטתי עימה מעט, כשג'יי שון התעורר, מביט בשעונו ומתמתח, אנג'ליק מיד נעמדה על רגליה, מסדרת את חצאיתה כלפי מטה, הבטתי בה בתמיהה, ואח"כ הבטתי בג'יי שון שהביט בי מנומנם וחייך, "יש לנו עוד שעה בערך, אנחנו ננחת ישירות בלוצרן" אמר לי ופתח את מכשיר הסלולרי שלו, להתעדכן במיילים והודעות, המשכתי להביט בו ובאנג'ליק, היא חייכה אליי והחלה ללכת לכיוון המטבחון, 'מה זה היה?' חשבתי לעצמי, 'מדוע היא עברה לדום כשהוא התעורר?' הוספתי לחשוב, לא רציתי לשאול את ג'יי שון, אך גם לא יכולתי לשאול אותה. כעבור כמה דקות משכתי בכתפיי, והעניין נשכח, המשכתי ללמוד באתר האוניברסיטה, עברתי לחשבון המייל שלי, "כבר כמה ימים שלא התעדכנתי מה קורה' אמרתי לעצמי, ופתחתי את תיבת המייל שלי, חיכיתי לעדכונים, ובינתיים מחקתי מספר הודעות לא חשובות והודעות ספאם, הודעה הופיעה מולי "מוריד שתי הודעות מייל חדשות" ולאחר מספר שניות הופיעות שתי ההודעות, אחת מאמנדה ואחת ממתיו, פתחתי את ההודעה מאמנדה, היא שלחה אותה אתמול בבוקר "היי רים, אני חייבת לדבר איתך פנים מול פנים, מקווה שאת לא כועסת, אני רוצה להתנצל על ההתנהגות הילדותית שלי. דברי איתי כשתחזרי 'סמיילי מחייך'" חייכתי למראה ההודעה. סגרתי אותה ובלב כבד פתחתי את ההודעה של מתיו, היא נשלחה לפני כמה שעות, כשעה אחרי שנפרדתי ממנו "היי, אהובתי, אני יודע שאני כבר לא יכול לקרוא לך כך, אבל קשה לי להפטר מהרגלים ישנים. לא חשבתי שאגיע למצב כזה שאת ואני כבר לא, אשמח להשאר ידיד שלך, אני מכיר אותך שנים, אז זה מתקבל על הדעת, אך אני יודע שאת לא תהיי מעוניינת…" קולות צחוק ממושבו של ג'יי שון הסיטו את דעתי ממילותיו של מתיו, הבטתי לכיוונו של ג'יי שון וחייכתי, שיניתי תנוחה במושבי, כך שהסתרתי מג'יי שון את מסך המחשב, המשכתי לקרוא "אני רוצה שתדעי שאני תמיד כאן לצידך, ואני מתכוון לזה, אני אחכה לך, לעד שלך, מתיו. נ.ב. סליחה על הצער שגרמתי לך לא התכוונתי" מתיו צירף קישור לשיר מהיוטיוב, לחצתי על הקישור וקולם של כריסטינה אגילרה וגרייט ביג וורלד החל להתנגן, ממלא את החלל הריק שנפער בליבי "say something, i'm giving up on you, i'll be the one, if you want me to'", דמעות החלו זולגות מעיניי, מיהרתי לסגור את השיר, את תיבת המייל שלי ולמחוק את ההיסטוריה במחשב, שחלילה לא יוודא לג'יי שון על כל העניין עם מתיו. ג'יי שון הביט בי, מוחה את דמעותיי, הוא חש לעזרתי "מה קרה, אהובתי? למה את בוכה? כואב לך משהו?" הוא החזיק בידי והביט בעיניי בדאגה, "הכל בסדר, ג'יי שון, ראיתי סרטון חתולים עצוב" אמרתי בחיוך מלנכולי, "אוי, טיפשונת, מי בוכה מדברים שטותיים כאלה?" אמר לי בנימת לעג קלילה וחיבק אותי מעט, "אני" הבטתי בו בפליאה, והוספתי "אני מסוגלת לבכות מכלב נטוש ברחוב, או מאדם חסר בית" והמשכתי להביט בו בפליאה, 'אל תהיה חסר רגישות,מר ג'יי שון' חשבתי לעצמי, מביטה בו בחיוך מפוייס, הוא הביט בי בחזרה, ספק בוז ספק לגלוג, "לא משנה, אני שמח שהכל בסדר איתך" אמר וחזר לשבת במושבו, הוא שוב שלח אליי מבט, הפעם המבט היה מבט חם ודואג, הוא שלח את ידו לעברי, מחכה שאאחוז בידו, השתהיתי עם ידי כמה שניות, מביטה בעיניו ולחלופין בידו המושטת, ובסופו של דבר אחזתי בידו בחום, 'אין לי ספק שיש לך הפרעת אישיות כלשהי', חשבתי לעצמי וזייפתי חיוך לעברו, ג'יי שון החזיר לי חיוך וחזר להביט במסך המכשיר הסלולרי שלו.