מאושרת או מעושרת? פרק 31

בוקר של יום חדש התחיל, ביטלתי את השעון המעורר, לפני שיצלצל ויפר את שלוות הבוקר. הסמסטר הראשון עבר חלף לו. הקשר ביני לבין אמנדה נשאר חזק ואיתן, עשינו הכל ביחד, נוכחותה השכיחה ממני את כאבי הפרידה ממתיו. דיברנו לעיתים רחוקות, אני והוא, הריחוק עשה את שלו, התגעגעתי אליו, אך לא כמו פעם, כשלא יכולתי לנשום מעצם המחשבה שידו לא אוחזת בידי,שגופו לא קרוב לגופי, רגשותיי הפכו לכעס, על שלא נלחם עליי, שלא הסכים להצטרף להרפתקה, שהוא לא כאן איתי, יכולנו להתחיל חיים משותפים כאן, הרי אנחנו "מאורסים", לא?
ג'יי שון מצד שני,המשיך להתנהג כמו תמיד, ולהפתעתי אפילו התקרבנו מעט. ג'יי שון עזר לי המון מבחינת הלימודים, את התואר הראשון שלו הוא סיים בהצטיינות, אותו המסלול שאני התחלתי השנה. הידע שהפגין ונחישותו לעמוד לרשותי בכל עת ריככו את גישתי כלפיו, מה ששימח מאוד את אמנדה. לאחר שהתארגנתי והצטרפתי לארוחת בוקר עם אמנדה וחבריה לספסל הלימודים, קישקשנו מעט על תקופת הבחינות שעומדת בפתח, כולם הביעו את מורת רוחם על הקושי הפיזי והמנטלי בתקופה מתישה זו, כשנפרדנו מחבריה ונשארנו לבד, אמנדה הביטה בי במבט שלא הצלחתי לפרש, החזרתי לה מבט שואל אבל היא התעלמה מהמבט אספה את דבריה ושאלה אותי "נלך לכיתות?", תוך כדי המנעות להביט בעיניי, חייכתי בשתיקה ואספתי את דבריי, שנייה לפני שברחה ממני, הוספתי "אמנדה, אני אשמח לצאת איתך היום, רק אני ואת", אמנדה הביטה בי בהפתעה, היא חייכה ואמרה "בטח בובה, נדבר בהמשך" והמשיכה לדרכה, נתקלת באנשים, הרגשתי כאילו היא מסתירה ממני משהו, והתכוונתי להוציא ממנה וידוי. בסיום יום הלימודים, אמנדה שלחה לי הודעה למכשיר הנייד "היי, רימי. סיימתי עכשיו, תחכי לי? נחזור ביחד הביתה?" ,שמחתי מאוד למראה ההודעה, "בטח, בכיף" שלחתי לה וחיכיתי בקוצר רוח לראותה. כשנפגשתי עם אמנדה, היא חיבקה אותי חיבוק ארוך, לא אופייני לה, הסתכלתי עליה במבט תמוה, אך לא שאלתי דבר, הבנתי שמשהו עובר עליה, ולא רציתי לגרום לה להסגר, המשכנו ללכת, מקשקשות כמו תמיד, בשלב מסויים ג'יי שון הצטרף אלינו, הוא הבהיל אותי והחל לצחוק בקולי קולות, היכיתי אותו קלות וצחקתי, אמנדה חייכה, שילבה ידיה והמשיכה ללכת בשתיקה, ג'יי שון ואני התחלנו לדבר ואמנדה התעלמה מאיתנו, מוציאה את האוזניות מתיקה, חיברה למכשיר הסלולרי שלה ודי התעלמה ממבטי הכעס ששלחתי לעברה, גם ג'יי שון התעלם ממנה, המחשבה שמשהו קורה כאן מבלי ידיעתי כרסמה במוחי, אך אני הדחקתי את המחשבה והתנהגתי כרגיל. אמנדה עלתה ראשונה למעלית,נצמדת לדופן המעלית הרחבה, שולחת נפנוף קלוש לג'ון, שהגיב בפליאה, אחריה נכנס ג'יי שון נצמד לצדה השני של המעלית, ואני, נשארתי באמצע, מחוסר ברירה. עלינו בשתיקה שלושתינו, ג'יי שון ואמנדה התעסקו במכשירים הסלולריים שלהם ואני בהיתי בנקודה לא ברורה בדלת המעלית, המעלית נעצרה ואמנדה יצאה, ממלמלת מילות פרידה, לא טורחת להביט אחורה. ג'יי שון נצמד אליי "אני לא מאמין שנגמר הסמסטר,איזה כיף" הבטתי בו בחיוך מהורהר, עווית לא מורגשת חלפה על פניו, כאילו ניסה לבטל את מחשבותיי ולהעבירם אליו, "כן, נכון, עבר ממש מהר" עניתי במהירות, משלבת את ידיי, ונצמדת לדופן המעלית, נותנת לג'יי שון לעקוף אותי ולצאת מהמעלית, ג'יי שון, החזיק את המעלית ועזר לי לרדת, הודיתי לו, והוא השעין אותי עליו, לפני שדלת המעלית תמחץ אותי, פנינו היו קרובים אחד לשנייה, הוא הסיט תלתל סורר מפניי, הצטמררתי ומיהרתי להתרחק ממנו, ממלמלת מילות תודה ופרידה, ג'יי שון חסם את דרכי, הוריד את ראשו ואמר, מבלי להביט בי "את יוצאת לחגוג את סוף הסמסטר?" והרים את ראשו מביט עמוק בעיניי בחיוך אמיתי, שמעולם לא ראיתי אצלו, 'המבט הזה מוכר לי' עברה מחשבה בראשי, "למעשה, קבעתי כבר עם אמנדה…אבל אתה מוזמן להצטרף", אמרתי בחיוך מבוייש, מעולם לא ראיתי את ג'יי שון חסר ביטחון בצורה כזו, מראהו המיס אותי, "אהה, לא משנה, אשמח לצאת בפעם אחרת, אני לא אפריע לזמן האיכות שלכן ביחד", והחל ללכת לכיוון דירתו, "לא ג'יי שון, באמת שזה בסדר, אתה יכול להביא חברים. גם חברה שלך מוזמנת" אמרתי לפני שנבלע בדירתו, הוא הסתובב מייד, מביט בי במבט מבולבל "על מה את מדברת?" הבטתי בו בהפתעה 'לעזאזל, זה לא נשמע טוב', "אהה לא משנה, אתה מוזמן בכל מקרה" צעקתי לג'יי שון, וטרקתי את הדלת, מונעת ממנו את האפשרות לגרום לי לעשות צחוק מעצמי.
בסביבות השעה תשע וחצי, נקשתי על דלתה של אמנדה, הורדתי את מבטי להביט בשמלה החמודה שהמעצב המלכותי שלח לי במתנה לכבוד סוף הסמסטר לפני מספר ימים, שמלת קיץ ארוכה ומתנופפת בצבע לילך, בעלת שסע עד הירך בצידה הימני, חגורת זהב דקה מצמידה אותה למותניי וסנדלי אצבע בצבע התואם לחגורה לרגליי, השארתי את שיערי פזור לשם שינוי, ושרשרת מסביב למצחי, מדגישה את מוצאי. אמנדה פתחה את דלתה, עיניה מעט נפוחות ואדמומיות, שמלה קצרה וצמודה בצבע תכלת טורקיז וסנדלים בצבע תואם לרגליה. שריקה נפלטה מפי, אמנדה הסתובבה וביצעה הליכת מסלול קצרה, בסופה היא נעמדה בתנוחת דוגמנית וחייכה, "וואו, הפגזת!!" אמרתי לה, "מעולה, המשימה הושלמה. אולי היום מישהו סופסוף יתחיל איתי" אמרה בנימה קלה של מירמור, "אם את רוצה, אפשר להשאר בבית ולהזמין לאכול" אמרתי, למרות שלא הייתי רעבה, אכלתי שאריות של אתמול, סושי נפלא שחברה שלומדת עימי בכמה קורסים הכינה כשנפגשנו אצלי לעבוד על עבודת הגשה אחת מיני רבות. "ממש ממש לא, רים יקירתי, לא יזיק לי להשתכר היום" אמנדה אמרה לי בנימה מבודחת, אך אני הבטתי בה במבט רציני, מראה לה ששמתי לב לעיניה הנפוחות והאדומות, אמנדה התעלמה ממבטיי, מורחת שפתון בצבע אדום חושני על שפתיה, גירגרתי בהנאה, אמנדה גיחכה והפליקה לי על ישבני, צחקנו שתינו ויצאנו לשדרת הבילויים בקצה הרחוב.