מאושרת או מעושרת? פרק 30

השבועיים עד לתחילת הלימודים עברו במהירות, שבועיים בהם התאקלמתי, למדתי מעט את השפה המקומית, התמקצעתי בניקיון, אם אפשר לקרוא לזה כך, המשכתי לצאת עם אמנדה, כל יום כל היום, הפכנו להיות ישות אחת, עושות הכל ביחד. גם את ג'יי שון הייתי פוגשת מדי פעם, לרוב התחמקתי ממנו, אך בפעמים שלא הצלחתי היינו יושבים לכוס קפה, אספרסו ליתר דיוק בדירתי או בדירתו, הוא עדיין התנהג בצורה מתנשאת, אך התרגלתי לזה, אמנדה נמסה בחברתו, ותמיד החמיאה לו, היו פעמים ששלחתי לה מבטי זעם, והיא החזירה לי מבטים מבולבלים. באחת הפעמים האחרונות, נפרדתי מג'יי שון, מודה לו בחיוך מזוייף על האירוח הנפלא, גוררת אחריי את אמנדה שרצתה להשאר שם, נכנסנו לדירתה, היא התיישבה על הספה באנחה, הבעתה חולמנית, ידעתי על מה היא חושבת. "אולי תפסיקי עם זה?" כעסתי עליה, והלכתי בעצבנות לכיוון המקרר, מוציאה בקבוק מים מינרליים ושתי כוסות זכוכית, טורקת אחריי את דלתות המקרר והארון המטבח וחוזרת לסלון, מניחב בכעס את הבקבוק לצד שתי הכוסות "מה עשיתי עכשיו?" אמנדה הביטה בי בפליאה, "נו באמת, אמנדה, חשבתי שאת בחורה ששואפת ליותר מזה" העפתי בה מבט זועם והמשכתי "אני לא מבינה מה את מוצאת בו הוא כל כך מלא בעצמו שזה כבר פתטי, אני שונאת שוויצרים" אמרתי, מביטה לכיוון הנוף הנשקף מהחלון. "אני חושבת שהוא אדם מאוד חכם וכריזמטי, יש לו מה להציע והוא לא מסתיר את זה" אמנדה ענתה לי בביטחון, מביטה בי בתוכחה, "זה לא קונה אותי" אמרתי, מניחה את הכוס ברעש, לרמוז על סיום השיחה. אמנדה קמה ממקומה והלכה לכיוון הדלת, ניגשתי אחריה, לפתע היא הסתובבה וחיבקה אותי, חיבוק ממלא אנרגיות למשך דקה שלמה ואמרה ברכות "רים, אולי תורידי את ההגנות ותנסי באמת להכיר אותו, הוא אדם מקסים ואינטיליגנט, בעל ידע רחב. הוא אפילו אוהב משחקי מחשב" אמרה ונדה בראשה לכיוון קונסולת המשחקים, "תבטיחי לי שתנסי, לפחות פעם אחת" היא הביטה בעיניי ברוך נאלצתי להסכים, התחבקנו והיא יצאה מדירתי. התארגנתי לשינה, יום גדול מחר, היום הראשון ללימודים, מאוד התרגשתי,התרעננתי והלכתי לישון, התהפכתי מצד לצד, מנסה לעייף את עצמי, ולראשונה מזה זמן רב חשבתי על מתיו, לא הרגשתי בחסרונו כמו פעם, אמנדה דאגה למלא לי את החסר, והרגשתי שהיא עושה זאת בלב שלם, ולא בגלל שאני נסיכה.
התעוררתי בבוקר, בשיא הערנות, והתארגנתי לכבוד היום הראשון ללימודים, איזו התרגשות, הטלפון החל לצלצל, קיבלתי בערך מיליון הודעות מהוריי המתרגשים, עוד כמה ממתיו וטלפון מאמנדה, שאמרה שתאסוף אותי בעוד כמה דקות, "רגע!!! עכשיו קמתי!", אמרתי בבהלה, "בעיה שלך, השיעור שלך מתחיל בדיוק בתשע וחצי, רציתי להגיע מוקדם, לאכול ארוחת בוקר מסודרת בקפיטריה", "טוב, אני מתארגנת בזריזות" אמרתי תוך כדי התארגנות. למזלי הכנתי את בגדיי יום קודם, בהתייעצות עם אמנדה כמובן. בדיוק כשפתחתי את הדלת לאמנדה סיימתי להתארגן, רק שזו לא הייתה אמנדה בדלת, אלא ג'יי שון, "בוקר טוב רימי, בהצלחה ביום הראשון" אמר והגיש לי קופסא מוארכת, עטופה בנייר עטיפה מבריק בגוון סגול, חייכתי ובירכתי אותו לשלום, עם שתי נשיקות על כל לחי, לפי המסורת. ג'יי שון לא התעכב הרבה, מיד כשלקחתי את המתנה מידו הוא נפנה ללכת, נתקל בדרך באמנדה, "אני שמחה שלקחת את דבריי לתשומת ליבך" חיבקה אותי ושלחה אליי את אחד החיוכים היפים ביותר שלה, עיניה הירוקות הקרינו אור, "הוא מתחשב, אין ספק, הוא הביא לי מתנת יום ראשון ללימודים" ציחקקתי, מראה לה את הקופסא, עדיין אחזתי אותה בשני ידיי, "למה את מחכה? תפתחי" אמנדה האיצה בי במתח, "מעניין מה זה?" הוסיפה שנייה לפני שקרעתי את נייר העטיפה. בקופסת הפלסטיק המעוצבת נח לו עט יפהפה בצבע שחור לבן ממתכת, עם הקדשה 'רים, בהצלחה בלימודים, ג'יי, אס 2012', "איזה מתוק" אמנדה נמסה מהמחווה, "את רואה שהוא מקסים!" אמרה אמנדה, משחקת עצמה מעולפת על הספה בסלון, "בואי כבר, דרמה קווין" אמרתי בגיחוך לוקחת את תיק הגב, מחזיקה את ידית הדלת, מחכה לאמנדה שתסתדר ותצא מדירתי. הלכנו לכיוון שערי האוניברסיטה, עוצרות בדרך להצטייד בכוסות קפה מוכן. הגענו לקפיטריה, המון סטודנטים גדשו את המקום, אמנדה אמרה לי לתפוס שולחן ומיהרה לעמוד בתור הארוך, מנצלת את קסמה האישי לעקוף ולהתקדם בתור. קולות צחוק הסבו את תשומת ליבי, הסתובבתי לשמע הקול המוכר, ג'יי שון ישב בשולחן לא הרחק ממני, מוקף באנשים ובחורה גבוהה, בעלת שיער שחור, ארוך וחלק התיישבה צמודה אליו, אי אפשר היה לטעות לגבי מידת הקרבה ביניהם, גם הצורה בה הניחה את ידיה עליו, לא השתמעה לשתי הפנים, 'צדקתי, זו החברה שלו, אותה שמעתי אז', "אוקיי לך הבאתי את המאפה…" הסתובבתי בבהלה לכיוונה של אמנדה, מתפללת בליבי שהיא לא ראתה את המחזה, "אההה, תודה" אמרתי בקול נמוך, לא מרימה את מבטי, אמנדה התיישבה בשקט, לפי צורת ישיבתה הבנתי שתפילותיי היו לשווא, וגם היא שמה לב לכך. אכלנו בשתיקה, מדי פעם שמענו את צחוקה המעצבן של הבחורה, חברתו של ג'יי, "אוף, שתסתום כבר" אמנדה הפרה את השתיקה בינינו, מה שנתן לי את האות והתחלתי לדבר "מה כל כך מצחיק אותה? בטוח שאין לה כלום שם למעלה" אמרתי מצביעה על ראשי, אני ואמנדה התחלנו להתפקע מצחוק, כאילו מחזירות להם, כשנרגענו שתינו, המשכנו לדבר כאילו כלום לא קרה. כרבע שעה לפני השיעור הראשון שלי, אמנדה עזרה לי למצוא את הכיתה, חיבקתי אותה חיבוק ארוך והודיתי לה, על הכל, "בכיף בובה, תמיד כאן בשבילך, את החברה שמעולם לא הייתה לי כאן" אמנדה אמרה בחיוך עצוב ונכנסתי לאודיטוריום, מתיישבת בשורה הראשונה, ממול לבימת המרצה. הלימודים נמשכו עד שעות הצהריים המאוחרות, הותשתי מלשמור על עירנות ולרשום את דבריי המרצים, "אוף, לא הכנתי את עצמי לשעמום כזה 'סמיילי עצוב'" שלחתי לאמנדה בהודעה, כעבור כמה דקות קיבלתי ממנה תשובה, מנסה להשתיק את הטלפון ולחמוק ממבטי הזעם של המרצה, שקטעתי את חוט מחשבתו "זה רק הולך ומתדרדר 'סמיילי חורץ לשון'", גיחכתי למראה ההודעה. "את מוכנה להקשיב לדברי המרצה?" קול מאחוריי לחש לי באוזן, הסתובבתי באימה, "מה אתה עושה כאן, ג'יי שון?" לחשתי במבט המום לג'יי שון שישב בדיוק מאחוריי, "בדיוק מה שאת עושה כאן, לומד" ג'יי החזיר לי בחיוך וחזר להקשיב למרצה, מרים את ידו ושואל את המרצה שאלה מסובכת, הסתכלתי על המרצה, מזייפת התעניינות בשאלתו של ג'יי שון, "זו שאלה קשה, התקלת אותי, אדוני הצעיר. אתם מבינים סטודנטים יקרים, שאלה מסוג זה, היא בעלת רבדים רבים בתשובתה, לכן צריך לנקוט משנה זהירות…", המרצה המשיך לדון בשאלתו של ג'יי שון, ג'יי שון נשען קדימה, שוב, ולחש באוזניי "אין בעד מה, עכשיו את יכולה להמשיך להתכתב עם מי שזו לא תהיה", וחזר להשעין את גבו על משענת כסאו, הבטתי בו במבט מלא ביטחון "מנין לך הבטחון שהאדם איתו אני מתכתבת הוא ממין נקבה?" אמרתי וסובבתי בחזרה את ראשי, מתעלמת ממבטיו ההמומים 'החזרתי לך, פוץ מתנשא שכמותך' חשבתי לעצמי בחיוך, כובשת את צחוקי. ג'יי שון ניסה להשיג אותי בסוף השיעור, אך למזלי המרצה ביקש ממנו להישאר והוא הסכים באי רצון, מנסה להסתיר את אכזבתו. מיהרתי לצאת וליתר ביטחון התחבאתי בשירותי הנשים, לפחות לרבע שעה, מנסה להשיג את אמנדה, שתבוא לעזרתי.
חזרתי לדירה, עייפה, רעבה, חייכתי כשנזכרתי בתשובתי לג'יי שון. ניסיתי לבשל, אך לצערי עדיין לא גיליתי בקיאות ברזי המטבח, ירדתי לדירתה של אמנדה, רציתי שתצטרף אליי לארוחת ערב, אך לא היה מענה לדפיקותיי בדלת. עליתי שוב לדירתי, נישנשתי קרקרים עם מעט גבינה לבנה וירקות ושיחקתי בקונסולת המשחקים בסלון.