מאושרת או מעושרת? פרק 29

חייכתי לעברו, הוא לקח את השקיות מידיי, הוצאתי את המפתח מהתיק ופתחתי את הדלת, ג'יי שון הניח את השקיות על הדלפק במטבח והסתובב אליי, בזמן שסימסתי בעצבנות לאמנדה "הצילו, ג'יי שון אצלי בדירה!!! 'סמיילי המום, סמיילי המום, סמיילי צעקה'" הרמתי את מבטי וחייכתי אליו חיוך עצבני, "רציתי להודות לך, גם על אתמול. אני אגש לחדר, להחזיר לך את מה שאניי חייבת על הקניות" ומיהרתי לחדר. ג'יי שון רץ אחריי בקריאות מחאה, עקף אותי וחסם את דרכי, נצמדתי לקיר, כשידיו חוסמות את דרכי משני הצדדים, התנשמתי במהירות לנוכח פניו, שהיו מרחק סנטימטרים ספורים מפניי, הוא נאלץ לכופף מעט את ברכיו כך שעיניו היו בדיוק בגובה עיניי, "אין צורך, שכנה יקרה, שמחתי, שוב, לעמוד לשירותך, רק רציתי להכיר אותך יותר טוב, רים מוקארג'י" אמר וצעד כמה צעדים אחורה, הולך לכיוון הסלון והתיישב על הספה. קפאתי ליד הקיר למשמע שמי, שנפלט מבין שפתיו "אאאאייייךךךךך?…" גימגמתי והלכתי אחריו לכיוון הסלון, מתיישבת הכי רחוק שיכולתי ממנו, מחזיקה את ראשי בין ידיי. ג'יי שון גיחך וענה לי "לא ציפיתי שתזכרי אותי, כיורש עצר לעתיד, הייתי מחוייב להגיע לנשף יום הולדתך, אבל שלא תביני לא נכון, שמחתי מאוד, אבל הייתי מוותר על הרשמיות" אמר, מיישר מבט לעברי, עמוק לתוך עיניי המבולבלות. "עוד יותר הופתעתי לראות אותך כאן, לבדך, לכן אני חייב להעריץ את אומץ ליבך" המשיך, מתקרב אליי. "ומי כבודו?" אמרתי בליגלוג, מחזירה לו על טון הדיבור המתנשא שהפגין. ג'יי שון הביט בי, מבט זועם לאלפית השנייה, והתעלם מטון הדיבור שלי וענה בכנות לא אופיינית לו "שמי ג'יי שון" ונקב בשם של ממלכת שכנה לממלכה ממנה באתי, זכרתי שאנחנו כבר כשני עשורים ביחסי שכנות קרובים עם אותה הממלכה, חייכתי לעברו ושלחתי יד לעברו, לחצנו ידיים והתחלנו לדבר על הממלכות שלנו, שיחת חולין כזו, השיחה התארכה, מצאתי את עצמי צוחקת למשמע בדיחותיו, ומגיבה בכנות לשאלותיו. "אוי אני ממש מתנצלת, לא הצעתי לך לשתות או לנשנש משהו, כל העניין די חדש לי" חייכתי במבוכה, "ג'יי שון החזיר לי מבט מבין, "זה בסדר לחלוטין, גם לי לקח חודשים עד שלמדתי להסתדר בכוחות עצמי" הוא קם ממושבו וניגש למטבח, פולט קריאת התפעלות "נחמד, יחסית למישהי שלא יודעת, את די מסודרת. מבחינת אביזרים, כמובן" אמר, קמתי ממקומי והצטרפתי אליו "דואגים לי" אמרתי שולחת לעברו חיוך מבוייש, "אולי תלמד אותי?" שלחתי לעברו חיוך רחב וזורח במיוחד, "בשמחה" ג'יי שון נמס למראה חיוכי והחל להסביר לי איך להשתמש במכונת האספרסו שעל הדלפק, מעט על ניקיון, בכל זאת,הוא גבר, הוא אמר שהוא מבשל ממש מעט "את מוזמנת, כמובן" קרץ לי. ג'יי שון סיים להכין שתי כוסות אספרסו מהבילות, חזרנו לסלון, כל אחד מאיתנו מחזיק ספל ותחתית, והתיישבנו, מתענגים מאספרסו משובח. כשסיימנו, ג'יי שון הביט בחטף בשעונו, "אוי שיט, שכחתי לגמרי, אני חייב לזוז" קמנו במהירות ממושבנו, ג'יי שון חיבק אותי ויצא במהירות מדירתי. לקחתי את הספלים הריקים לכיור המטבח והנחתי אותם שם, חושבת לשטוף אותם אח"כ. המשכתי לעמוד מספר דקות במטבח, אובדת עצות, והלכתי לכיוון חדר העבודה. נכנסתי לחדר, לוקחת על הדרך את מכתבו של מתיו ומצמידה לליבי, שואפת לקרבי מידי פעם את ריחו, ובאותה התנוחה נרדמתי, חולמת עליו. דפיקות עזות העירו אותי משנתי, התעוררתי בבהלה, והלכתי סהרורית לכיוון הדלת, פותחת אותה, משפשפת את עיניי, "רק עכשיו ראיתי את ההודעה. אני לא מאמינה, ג'יי שון, ג'יי שון שלי?" אמנדה התפרצה לדירה, טורקת את הדלת אחריה, קופצת על הספה, מניפה רגליה ומניחה אותן על השולחן, מביטה בי בציפייה, "היי, שלום, איך היה היום שלך? טוב, תודה, היה נחמד מאוד, ואיך היה שלך? גם תודה…" אמרתי תוך כדי פיהוק רחב, "מעולה, ועכשיו נגיע לעיקר, בלה בלה בלה, ג'יי שון, כן, כולי אוזן" אמנדה צחקה, נעה במקומה, רומזת לי שאתחיל לשפוך את ליבי, סיפרתי לה בקצרה איך נפגשנו ומה קרה בחנות, אמנדה לא הפסיקה לצחקק כששמעה את מאורעות אמש והצהריים "אין עליו, נסיך" צחקה, "הרשי לי לתקן אותך, יורש עצר" התפקענו מצחוק, לאחר דקות ארוכות, לאחר שנרגענו, אמנדה הוסיפה פרצוף רציני "רים, באמת, זה ממש יפה מצידו" היא אמרה והוסיפה "לדעתי, עוד יתפתח כאן סיפור אהבה" התחלתי לצחוק, מחכה שאמנדה תצטרף אליי, משלא הצטרפה, נדמתי, והבטתי בה במבט רציני, נוטה לכעס "ממש לא, אני מודה לו על הדאגה והכל, אבל הוא פוץ מתנשא, שחושב את עצמו…" אמנדה קטעה את דבריי "אני מסכימה איתך, אבל הוא נחלץ לעזרתך, מספר פעמים,את חייבת להודות לו על כך" השתתקתי, מלמלתי מספר מילים כמחאה, אך עמוק בתוכי הסכמתי איתה, החלפתי נושא, לאחר מספר דקות של שתיקה "אמנדה את חייבת ללמד אותי לנקות", "את רצינית? אני? וניקיון?" אמנדה צחקה כל כך חזקה, והחזיקה בבטנה, של יכולתי לא להצטרף לצחוק, כשנרגעה אמרה, ספק משועשעת, ספק רצינית "אני מנקה מדי פעם, בעיקר אוכלת בחוץ או בכלים חד פעמיים, וכשלא מתחשק לי אני מזמינה עוזרת בית", הבטתי בה מספר שניות ואמרתי "אוקיי, אני רוצה לנסות להסתדר בעצמי", מחייכת אליה, אמנדה החזירה לי מבט מחוייך "בשמחה רימי, נלך לקנות חומרי ניקיון, ואעביר לך את התורה ברגל אחת" צחקנו והלכתי לחדרי, נזכרתי לקחת את הארנק מתיק היציאה אמש ויצאנו לחנות. " אני חייבת ללמוד את השפה", אמרתי לאמנדה כשסיימנו את הקניות וחזרנו לדירתי, עברנו חדר חדר, כשאמנדה מסבירה לי בערך איך עוזרת הבית שלה מבריקה את דירתה, 'ואני אעשה את זה בכוחות עצמי' חשבתי לעצמי בגאווה.