מאושרת או מעושרת? פרק 26

יצאתי מהמעלית, הולכת לכיוון הפנטהאוז שלי,ועצרתי במקומי, ניגשתי לדלתו של ג'יי שון והאזנתי בסתר לקולות הצחוק והדיבורים שבקעו מדירתו, זיהיתי את קולו, 'אבל מי היה הקול הנוסף?',חשבתי לעצמי, זה היה קול נשי, ללא ספק, הם דיברו וצחקו, לא שמעתי על מה דיברו מעבר לדלת. התגנבתי בחזרה לדלתי ופתחתי אותה בשקט, חשבתי לעצמי 'מדוע אני מתגנבת? לא עשיתי שום דבר רע' והתחלתי להרעיש, הפעלתי מוזיקה בקולי קולות וטרקתי את הדלת. נשכבתי על הספה בסלון דירתי, רגליי על השולחן, 'אני אצטרך ללמוד לבשל ולנקות' חשבתי לעצמי והחמצתי פנים לעצם המחשבה, 'אולי אמנדה תדע מה לעשות' חשבתי והסתובבתי ברחבי הדירה, לא ממש חקרתי אותה מאז הכניסה אתמול, הדירה היתה מאובזרת בטוב טעם, חדר השינה הזכיר לי את חדרי בארמון, כך שידעתי שמישהו בוודאות עיצב אותה טרם כניסתי, החדר היה רחב ידיים בצבע קרם ורדרד, מיטת קווין סייז בצבע עז יותר מהצבע של הקירות, שארבעה אנשים יכלו לישון בה ועדיין לא יגעו אחד בשני, מול המיטה היתה טלוויזית פלזמה ענקית מחוברת לקונסולת משחקים (אהבתי מדי פעם לשחק בPS3 בארמון) ולמכשיר DVD, בחדר היו עוד שלוש דלתות, אחת הובילה לחדר ארונות רחב ידיים, שבגדיי, נעליי ואביזריי סודרו אתמול על ידי הצוות שהגיע איתי מהממלכה, דלת שנייה הובילה לחדר רחצה בגווני כחול וירוק שהזכיר אוקיינוס עם אמבטיה רחבה, וארון רצפה עם מוצרי טיפוח ואיפור שונים ועוד ארון קיר עם מגבות בגדלים שונים, בפינות חדר הרחצה היו עציצים שהגיעו עד התקרה והזכירו מעיין ג'ונגל, "וואו" פלטתי קריאת התפעלות, המשכתי לסייר בחד השינה ויצאתי דרך הדלת השלישית, שנקבעה כחלק מקיר הזכוכית שהפריד בין חדרי לבין מרפסת מטורפת שהשקיפה לנוף עוצר הנשימה מולי, אגם רחב ידיים השתרע מאחורי הבניינים והרים מושלגים באופק, מול העיר הקטנה. יצאתי מהמרפסת, להנות מהנוף, המרפסת היתה בגודל של הדירה כולה, גובלת במרפסת של הפנטהאוז של ג'יי שון, שתי המרפסות הופנו לאותו הנוף. בקצה המרפסת, צמוד למרפסת של ג'יי, הייתה זולה קטנה, וגזיבו ענק שהצל על הכל, מולם הוצב גריל גדול, 'אתה הולך להיות חסר שימוש' ציחקקתי לעצמי, והפניתי את מבטי לצד השני, ג'קוזי גדול הוצב שם, עם דק מעץ ושתי מיטות שיזוף, בין שני חלקי המרפסת, מעט לפני מעקה הזכוכית, שסגר על הכל, הוצב שולחן גינה מזכוכית ורגלים ממתכת שחורה, וארבעה כיסאות תואמים ממתכת שחורה. נכנסתי לדירה והמשכתי להסתובב, מודה בליבי להוריי, חזרתי לסלון, הסלון היה יחסית קטן לעומת שאר הבית, ספת שלושה מושבים וכורסא בודדת מאותו הסגנון מילאו את רוב הסלון, גם כאן היתה טלוויזית פלזמה ענקית על הקיר עם קונסולת משחקים תואמת לאותה קונסולה שחוברה בחדר, שולחן הסבה קטן הוצב על שטיח שכיסה את כל חלל הסלון וכריות היו פזורות על השטיח. נכנסתי למטבח, שהתחבר ללא הפרדה לסלון, כששולחן עץ כבד וארבעה כיסאות תואמים מפרידים בין שני החללים. המטבח היה מאובזר גם כן, היה שם חדר שירות קטן עם מכונת כביסה, ומייבש כביסה, 'מי לעזאזל חשב על זה?, הם מודעים לכך שאני (!) אמורה לגור כאן?' חשבתי לעצמי ונשפתי אויר בכעס. ליד המטבח היו עוד שלוש דלתות, אחת הובילה לחדר שינה נוסף,עוצב בדיוק כמו חדר השינה שלי,אך היה גדול יותר, כיוון שהוא הכיל ארון בגדים מותאם אישית לאורך הקיר, גם כאן היה חדר רחצה גדול ומרפסת, שניהם קטנים לעומת שלי. דלת שנייה הובילה לחדר שירותים מרווח, והדלת השלישית הובילה לחדר עבודה גדול, שולחן עבודה גדול עם מחשב נייח וכונן ענקי שניצב שם, ספריית עץ גבוהה הוצבה שם, ספרים בודדים וכמה פסלים קטנים וחמודים איכלסו את המדפים הבודדים, ספת שני מושבים, כמה כורסאות ועוד שולחן ישיבות עמדו בצד השני של החדר, החדר קרן אור, מקיר הזכוכית ותריס חשמלי, בדיוק כמו בחדר השינה שלי, סגר חצי מגובהו, החדר היה צבוע בלבן ופס מוזהב עבר לרוחבו של החדר, מעט מתחת לגובה התקרה, והרהיטים בגווני חום כהה, נוטה לשחור.התקרבתי לשולחן המחשב, ונתקלתי במעטפה, זיהיתי את כתב היד, מתיו. ברכיי רעדו ונשכבתי על הספה, רועדת כולי 'איך לעזאזל מכתב של מתיו הגיע לכאן?', חשבתי לעצמי, התשובה חיכתה לי במכתב "רים שלי", כך התחיל המכתב, המשכתי לקרוא "את בטח שואלת את עצמך, איך המכתב הגיע לכאן, האם דרך הצוות שליווה אותך? אולי אני בכלל הייתי באחת המזוודות שלך? (ממש לא!!!) ואולי, רק אולי, זה אני שעיצב את הדירה שלך, והמכתב בכלל מחכה לך כאן כבר שבוע? (דמייני רעש של תופים לפני ההכרזה), אז כן, אני עיצבתי לך את הדירה, חשבתי על כל פרט ופרט ודמותך תמיד ליוותה אותי בתכנון, זכרתי כל דבר שאמרת לי, איך את רוצה שהבית שלך יראה, 'אין מצב שלא יהיה לי קונסולת משחקים בחדר השינה, אני אשחק לפני השינה, ואשחק מיד כשאתעורר' נהגת להגיד בגיל 10, ו11 ו12 וכל הזמן בעצם, חשבתי גם על הורייך כשעיצבתי להם את חדר השינה, או כל אורח שתארחי שם, היו רגעים שלא ידעתי מה ואיך לעשות, ואז דמותך הופיעה מולי והתייעצתי איתך…